אור ברסלב
ראב"ד על ספרא אמור › פרק ג

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

אמור · פרק ג

פרשה ג

פסקה ב

כושי שחור. גיחור הוא האדום ביותר לווקן לבן ביותר שדומה לבהק: כפח כמו גבח והוא ארוך ביותר ואיבריו נשמטין עליו:

פסקה ד

אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו פי' אהרן ובניו הותרו לעבוד עבודה בבת אחת אבל בהמה אסור לשחוט הזכר ובניו. ומני חנניה היא והכי איתא בבכורות אדם טריפה מותר לעבוד עבודה כגון שנקבו הדקין שלו בתוך בטנו שאינם בגלוי:

פסקה ח

שאילו לא נאמר מן הקדשים יאכל הייתי אומר קדשים שהותרו בזר ולהן פירוש כיון שמצינו שהותרו לזר בקדש במה דקסבר יש מנחה בבמה הואיל והיא באה בזרות וכיון שמצינו היתר לענין זרות גם להם שהן בעלי מומין הותרו. אבל קדשים קלים שלא מצינו היתר לאיסורן הייתי אומר שיאסרו לבעלי מומין:

פסקה יא

יכול לא יכנס לבין האולם ולמזבח לעשות ריקועין ת"ל אך נראה לי מפני שהיתה גפן של זהב עומדת על פתחו של היכל מודלה על גבי כלונסאות. וכל מי שמתנדב עלה של זהב לבדק הבית או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה וכשהם מפנין אותה ועושין מן הזהב ריקועי פחים צפוי למזבח הזהב או לבית קדש הקדשים אינם רוצים להוציאם ממקומם כדי שלא להקל בקדושתן ולמזבח. וכך היא מצותן הכהנים נכנסים אם אין שם כהנים לוים נכנסים אם אין שם טהורים נכנסין טמאים אם אין שם תמימים יכנסו בעלי מומין: ברייתא זו חולקת על שתי הברייתות השנויות בעירובין בסופו האחת מכשרת בכהנים ולוים וישראל ובלבד טהורים אבל טמאים כלל כלל [לא]: וזו מכשרת כהנים ולוים אבל לא ישראל ומכשרת בפניהם טמאים וטהורים ובעלי מומין: ודומה לדעת זאת הברייתא כי הלוים טהורים ותמימים קודמין לכהנים טמאים ובעלי מומין כשם שהקדימן למשנה כך הם קודמין למעשה: ונאמר להלן חלול בתרומה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו: וחכמים אומרי' אין בעל מום במיתה אלא באזהרה דכתיב ומתו בו ולא בבעל מום:

פסקה יב

והכהנים על ישראל (וישראל) [והבנים] זה על זה שיזהירו זה את זה מלהכנס לשם בעלי מומין לפנים ממחיצתן וישראל לפנים ממחיצתן:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה