אור ברסלב
ראב"ד על ספרא אמור › פרק ב

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

אמור · פרק ב

פרשה ב

פסקה א

אמר אלמנה מה ת"ל גרושה. ובפרק עשרה יוחסין מפרש להנך קראי בתירוצא אחרינא ומפרש התם על חללה למה נשנית בכהן גדול לומר לך אין חללה אלא מאיסורי כהונה והכא איכא נסחא אחרינא וחלל האי זו היא חללה זו שנולדה מן הפסולות. ונראה לי כי נכתבה נסחא זו בכאן בשיבוש וטעה הכותב מפני שראה אותה למעלה בכהן הדיוט והעתיקה בכאן בכהן גדול: אלא לא יקח ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין פי' כהן שבא על הנדה אעפ"י שהוא בכרת לא נעשית זונה באותה ביאה. ואם חזר ובא עליה והוליד ממנה בן אין זה חלל כמו שנולד מן הזונה: אבל אם בא על אחותו או על שאר חייבי כריתות עשאה זונה ואם יבא עליה כהן אחר או שישאנה בנישואין כל זרעו ממנה חללים מפני שנולד מאיסורי כהונה מה שאין כן בנדה דאינה נעשית זונה בביאתה מאי טעמא דהא תפשי בה קדושין דכתיב ותהא נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה. והכי איתא בתמורה בפ' כל האסורין: אמר רב אחד אתנן זכור ואחד אתנן כל העריות אסור חוץ מאתנן אשתו נדה מאי טעמא זונה כתיב ואשתו נדה לאו זונה היא. ויש מפרשי' ואין זרעו מן הנדה חולין דלא מבעיא ממזר דלא הוי אלא חולין [נמי] לא הוי לכהונ' ולא דמי לשאר חייבי כריתות לר' יהושע דאמר אין הולד מהן ממזר אלא פגום הוא לכהונה וכן בגוי ועבד הבא על בת ישראל שאעפ"י שהולד כשר פגום הוא לכהונה דאתי לה בק"ו מאלמנה לכהן גדול וכו' כדאיתא ביבמות פרק החולץ. והיאך נדה נמי אעפ"י שאין הולד ממנה ממזר סד"א נהוי פגום לכהונה קמ"ל שאין זרעו מן הנדה חולין דאפי' פגום לכהונה נמי לא הוי:

פסקה ח

תאמר באשה שמתחללת בכל מקום פירש שאם באו עליה אחד מן הפסולין פסלוה כגון ממזר ועמוני ומואבי מצרי ואדומי דכתיב בה כי תהיה לאיש זר מי שזר אצלה. אי נמי אפילו בנישואי היתר היא מתחללת מן התרומה כגון בת כהן שנשאת לישראל והואיל ומתחללת בכל מקום דין הוא שתחלל פי' מכהן האסור בה: ואם נפשך לומר לא יחל ולא יחלל אף מי שהיה כשר ונתחלל פי' ואי אמרת מעיקרא מהיכא מייתת לה לא בק"ו מזרעה איכא למפרך מה לזרעה שכן יצירתו בעבירה תאמר בהא שאין יצירתה בעבירה הרי הוא אומר לא יחל ולא יחלל וכו':

פסקה ט

בעמיו להביא בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה. נראה לי דהכי קאמר להביא בת ישראל זכר שתהא פסולה ולמעט בת חללה מישראל שהיא כשרה לכהונה וקא דריש לה מדכתיב בעמיו דהיינו בת חלל שהיא מתייחסת אחרי שבט אביה אבל בת חללה מישראל אינה בעמיו של כהן גדול שהרי אחר אביה ישראל היא מתייחסת. ובמסכת קדושין פ' עשרה יוחסין [עז.] מייתי להא מלתא בגזרה שוה בעמיו בעמיו מלא יטמא בעל בעמיו מה להלן זכרים ולא נקבות וכו' ובת חלל זכר שהיא פסולה נפקא לן מלא יחלל זרעו מה הוא מחלל זרעו אף בנו החלל מחלל זרעו. אי נמי מפשטי' דקרא דלא יחלל זרעו קאי נמי אזרעו שלא יחלל הזרע שיהיה לו ועלה קאמר רחמנא כשהזרע שלו מחלל הני מילי בעמיו דהיינו החלל זכר שהוא מחלל זרעו מבת ישראל מפני שהיא מתייחסת אחריו כדאמרן אבל חללה שנשאת לישראל אינה מחללת זרעו ממנו מפני שאין זרעה מתייחסת אחריה ואיכא למימר תנאי נינהו מר מייתי לה מהכא ומר מייתי לה מהכא:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה