ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
אחרי מות · פרק יג
פסקה ב
גבי עריות כתיב לא תקרבו לגלות ודרשינן ביה לא תקריבו לגלות אפי' שום קריבה בעולם אסור פי' כי ההיא דעולא דמנשק להו לאחתיה אבי ידיה ואמרי' פליגא דידיה אדידיה דכתי' לא תקרבו ואמר עולא דאפי' שום קריבה בעולם אסור. וגבי נדה נמי כתי' לא תקרבו לגלות ערוה ואמרי' לא תקרבו לא לגלות. ואי קשיא לך תרתי למה לי צריכי דאי כתב רחמנ' גבי נדה התם הוא דאסר רחמנא שום קריבה משום דלבו גס בה ודילמא אתי לידי גילוי אבל שאר עריות אימא לא צריכא: ואי כתב רחמנא בשאר עריות משום דחמירי אפי' ייחוד נמי אסור בהדייהו אבל נדה דשרי ליחוד בהדה אימא הואיל וייחוד שרי בה קריבה נמי לישרי צריכא: מכאן ואילך פנים אחרים לכולה הדא פרשתא עד אל תטמאו בכל אלה:
פסקה ד
ואמר ובני יהוידע בן אליישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החורוני ואבריחהו מעלי פי' שפסל אותו ואת בניו מהיותם מגישי מנחה לה':
פסקה ה
כשם שאמרתי לך וקבלת כך אמור להם ויקבלו פי' כך אמור להם שיקבלו כלומ' השליחות הזה לא כשליחות בשר ודם ששולח דברים לחבירו על ידי שליח משהגיד לו שליחותו שותק והולך לו אבל אני מוזהר על שליחותי להזהיר אתכם עליו שתקבלוהו א"כ למה קדמו מצרים לכנענים ארבעים שנה מפני שכבדו הכנענים את הצדיק וכו':
פסקה ט
ר' יהודה בן בבא אומר שלא תנקור ולא תגדל ציצת ושלא תספר קומי פי' לא תנקור אדם שרואה עצמו במראה אלא לנאות את עצמו. והוא דרך הגוים שמקשטין (עצמן) את עצמן לזנות כדי שיתנו הנשים עיניהם בהם: ולא תגדל ציצת כמו ויקחני בציצת ראשי כדאמרי' נתן דציצית' פי' שהיה מגדל ציצת ראשו. לא תספר קומי שמספר שער ראשו כנגד פניו ומניח מה שבצדדין ושל אחריו כל אלו מעשה אמורי הם: ואין צ"ל גידול בלורית שהוא מעשה הגוים והוא אסור שאפי' לגוים עצמן ישראל מוזהרין מלעשותו. וכמדומה לי שהן מגדלין אותו לע"ז שנה או שנתים ולבסוף מגלחין אותו ומחרימין אותו לנוי ע"ז ואותו היום עושין אותו יום אד והיינו דאמרי' יום תגלחת זקנו ובלורית שהוא יום אידו: ועיקר הבלורית הוא אשר מגדלין את השער לאחריו ועושה אותו כזנב וגודל אותו כמין שרשרת:
פסקה טו
איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו כלל ערות אביך וערות אמך פרט אין בכלל אלא מה שבפרט שהיה בדין הואיל ומותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו הרי מצינו לענין היתר כשם שזה מותר בזה כך זה מותר בזה. כך לענין איסור אם למדתי שאסור באשת אחי אביו אף אחי אביו יהא אסור באשתו: וכן מצינו לענין היתר שהוא מותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו. אף לענין איסור כשם שאסור בבת חורגו אף חורגו אסור בבתו: אם אמרת כן הבאת לנו עריות מן הדין לכך נאמרה פרשה זו בכלל ופרט לומר לך שאין בכלל אלא מה שבפרט. ואי קשיא לך אל תטמא בכל אלה האמור בסוף העריות כולם יהא כלל שני וכדרוש אותו בכלל ופרט וכלל. ההוא לאו כללא הוא שהרי בכל אלה כתוב בו בהנך דכתיבי לעיל ואדרבא מיעוטא הוא: פרשת עריות שבסדר זה לא נכתוב כאן אלא בסדר קדושים לחבר האזהרות והעונשין יחד:
פסקה טז
ואל תטמאו בכל אלה האמור בין בכלן בין במקצתן כלומר בכל אחת מאלה:
פסקה יז
שאתם פתחתם תחלה פי' במצריים גדרו עצמן מן העריות. אחת היתה ביניהם ופרסמה הכתוב שנ' ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן: