קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ו · דף ע.
תוס' בד"ה יורש מהו שיבטל כו' ולא מהני עירובן לגבי חצר שירש כו' עיין מהרש"א ז"ל מה שדקדק על דבריהם לעיל בד"ה הכא במאי עסקינן שכ' א"נ כגון שזה עצמו שעירב הוא היורש אלמא דמהני מה שעירב אף לירושה ותי' דהתם המוריש ג"כ עירב א"נ כגון שהיורש דר שם ולא הבנתי א"כ למה להו עירב ואמאי קרי להו אחד שעירב הא תרווייהו כחד חשיבי. ומה שיש לדקדק בזה הוא לפי פי' התוס' דזה שעירב הוא היורש א"כ מאי פריך אסיפא ואי דהוי ומית אמאי לא ומאי קושיא דילמא ס"ל יורש אינו מבטל ואינו יכול לבטל חלק שירש מאביו וצ"ל דגם לזה מהני מה שעירבו תחילה וק"ל:
שם בא"ד ומהא דאמר לעיל אפילו שכירו ונלקיטו כו' ולמש"כ כשיטת הרמב"ם ז"ל מוכח דבישראל נמי יכול שכירו ולקיטו ליתן עירובו עיין לעיל דף ס"ד: שם גמרא חוץ ממבטל רשות איהו אין יורש לא עיין רש"י ותוס' ז"ל ול"נ לפרש דהכי דייק הש"ס מדקתני חוץ ממבטל רשות דלא הוי בכלל כל שנאסר למקצת שבת. וטעמא מאי ע"כ משום דלא נאסר כלל דהא כל שעתא ושעתא יכול לבטל וא"כ איהו אין אבל יורש לא דהא היורש לא הי' יכול לבטל קודם שירש והרי נאסר למקצת שבת ומשני אימא חוץ מתורת ביטול רשות היינו כל שהי' הבית הזה בתורת ביטול אפילו נשתנה הרשות לא הוי בכללא בכל שנאסר כו' ומטעם זה מדמי הש"ס מכח הגר כמו יורש והא דאמרי' לעיל יורש כרעי' דאבוה הוא הוא לאו דווקא וק"ל:
(שייך לעיל)
תוס' בד"ה הכא במאי עסקינן עיין מהרש"א ז"ל שהקשה לדברי התוס' אמאי לא מוקי הש"ס כגון שהלך למקום אחר ע"ש וי"ל כיון דהי' שם בשעת שביתה לא מהני מה שהלך אח"כ וכן כתב הריטב"א ז"ל גבי הא דיורש מהו שיבטל ע"ש. שם
גמרא אחד מן השוק כו' מפי' רש"י ותוס' נראה דאתיא כתנא דבית התבן אוסר ומפסקי הרמב"ם ז"ל לא נראה כן ועיין במ"מ בשם הרשב"א ז"ל ובריטב"א בשם הראב"ד ז"ל:
ועיין מהרש"א ז"ל בגמרא שהקשה אמאי לא פריך ארישא מבע"י אוסר אמאי ניבטיל ע"ש ובירו' נרא' קצת דרישא נמי ב"ש היא דאמרי אין מבטלין משתחשך וא"כ איירי מתניתין היכא דלא ביטל מבע"י ועיין בק"ע מה שפירש שם ומה שאמרו ז"ל שם כיון שמת אין לך ביטול גדול מזה לא ידענא פירושו ע"ש: