קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ה · דף סא.
גמרא עיר שיושבת על שפת הנחל עיין פירש"י ז"ל והרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פי' בע"א דע"י הדקה נחשבת הנחל בכלל העיר ומודדין משפת השני של הנחל ולפ"ז צריך לפרש הא דקאמר הש"ס הני דעביד דקה והני לא עביד דקה היינו דבני גדר עבוד דקה וניתוסף להם על העיר וא"כ היינו דומיא דעיר גדולה ועיר קטנה ועוד דא"כ מאי איריא דקה הא מצינן למימר דגדר הוי לה עיבורין וחמתן לא הוי לה עיבורין אבל לפרש"י א"ש והנה לקמן גבי הא דקאמר עיר גדולה ועיר קטנה הואי פרש"י ז"ל והכי קאמר שיהא בני גדר עולין לחמתן להיות כולה כד' אמות להשלים לה השאר ולא פי' כן למאי דס"ד דעביד דקה דכיון דחמתן אין ישיבתן קבועה ומודדין להם מפתח בתיהם לא חשיבי כד' אמות:
תוס' בד"ה ועוד התיר רבי ומיהו יש בתוספתא כו' עיין בירושלמי ושם גרסינן נמי הכי:
שם משנה אנשי עיר גדולה כו' למאן דתני אין אנשי. יש לדקדק סיפא דלמודד שאמרו למה לי הא שמעינן מרישא דעיר גדולה עולה בחשבון לעיר קטנה וי"ל דקמ"ל דאפילו מערה עולה בחשבון אף דחד מקום הוא ועיין בק"ע בתוספותיו ד"ה לית כאן כיצד ואין דבריו ז"ל מובנים ופליגי התם בירושלמי עיר מהו שתעלה ממדת אלפים ופי' הק"ע דפליגי בפלוגתא לחושבה בד' אמות או לגמרי לא תעלה כדברי רבינו יהונתן ול"נ דהפירוש הנכון הוא כפשוטו דר"א דאמר עיר עולה ממדת אלפים מפרש למתניתין דעיקר הרבותא הוא משום סיפא דאנשי עיר קטנה אין מהלכין כל עיר גדולה ולא אמרינן דחשיבי כד"א והוא אזיל בשיטת דרב אידי דאמר מה לי כו' אלא דמש"ס דילן לא משמע כן דא"כ לא הוי צריך למימר דרב אידי תני אנשי ואנשי:
שם במשנה ר"ע אומר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה ובירושלמי אמרי דע"כ לא פליג ר"ע אלא בנותן עירובו ברחוב העיר אבל נתן עירובו בבית מודה ר"ע דכל הבית חשוב כד' אמות ועיר המעורבת חשיבה כבית ופליגי נמי התם בנותן עירובו בעיר חרובה לרבנן כי היכי דפליגי בש"ס דילן ומביא ראיה למ"ד מהלך את כולה מהא דאמר רב הנותן עירובו בדיר וסהר מהלך את כולה וחוצה לה אלפים ודיר וסהר כעיר חריבה דמי וא"כ למ"ד בעיר חריבה אין לו אלא ממקום עירובו כו' ה"ה בדיר וסהר וא"כ מי שהוציאוהו נכרים עדיף מנותן עירובו אבל יש לחלק דדיר וסהר עביד לדירה ועיר חריבה בטלו דיורי' ולא חשובה כ"כ עבידא לדירה ולפי שיטת הירושלמי דר"ע מודה בנותן עירובו בבית יש ללמוד מזה לענין יצא שלא לדעת ונכנס לבית ג"כ אפילו ר"ע מודה דמהלך את כולה ונ"מ לדידן ביצא לדעת ויש לחלק ואיתא תו התם שבת בקרפף מהלך את כולו נתן עירובו בקרפף אין לו אלא ממקום עירובו כו' ונראה דמיירי אפילו בקרפף ב"ס אלא דכיון דלא עביד לדירה כ"כ אין לו אלא ממקום עירובו כו' אבל בקרפף יותר מב"ס ודאי אפילו שבת אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה כדתניא לעיל פ' קמא שבת בתל ונקע כו' והשתא א"ש הא דנקט לעיל שבת דמשמע אבל הניח לא משום דבהניח אפילו בב"ס אינו מהלך את כולה והה"מ ז"ל בפ"ז מה' עירובין כ' בדעת הרמב"ם ז"ל דבשבת אפילו לא הוקף לדירה ויותר מב"ס מהלך את כולה ודקדק כן מדלא כתיב בפכ"ז מה' שבת לתנאה דבעינן מוקף לדירה. ולענ"ד אין זה מוכרח דהא כ' התם דיר וסהר ומערה וכל כיוצא בזה ואלו מוקפין לדירה הם אבל בפ"ז מה' עירובין כתב סתם רה"י לזה הזכיר התנאי שיהי' מוקף לדירה ומש"כ הה"מ דהכי משמע מסוגיין דבשבת בכ"ג נחשב כד' אינו מוכרח אלא דיש לדקדק לפי מאי דמשמע בירושלמי דלמ"ד עיקר עירוב בפת א"כ ה"ה אי אמר שביתתי במקום פלוני אפילו בקרפף ב"ס לא הוי כד' אמות ובפ' מי שהוציאוהו איתא להדיא דבמקום מסוים של ב"ס מהלך את כולה באומר שביתתי במקום פלוני וי"ל דלשיטת הש"ס דילן עדיף עירוב ברגל אפילו באומר שביתתי במקום פלוני מעורב בפת כמש"כ לעיל גבי הא דבעי רמב"ח בנותן עירובו אי יש לו ד' אמות גם מה שכ' הה"מ שאם שבת באיזה מקום וחזר גרע משבת שם ממש לא מצאתי טעם לחילוק זה ועיין בק"ע מש"כ בזה וכן משמע בריש מי שהוציאוהו דאפילו בשבת בעינן דווקא מוקף לדירה דהא משמע התם דכל היכא דשבת הוא כד' ה"ה בהוציאוהו כותים ובהוציאוהו כותים בעינן דווקא מוקף לדירה ודו"ק:
שם גמרא ולמודד שאמרו כו' בירושלמי אמרו ע"ז הדא אמרה עיר שיש לה שני פתחים אם יש בין זל"ז ד' אלפים אמה אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה ד' אלפים חסר אחת מהלך את כולה נראה שהוא מפרש להא דתנן ולמודד שאמרו דנותנין להם אלפים חוץ למערה היינו דווקא אם המערה היא פחות מד' אלפים דכלה מדת תחומו חוצה לו אז נחשב כולו כד' אמות אבל אם הוא ד' אלפים דכל תחומו כלה במערה אין נותנין חוצה לה אלפים וצ"ע עוד יש שם דברים נפלאים בדין גגה של מערה ועיין בק"ע שם ובפרק מי שהוציאוהו בהא דאמרינן ואלו שבת במערה כו' ועיין בתוספתא: