אור ברסלב

קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ה

פרק ד

דף נה.

תוס' בד"ה עיר העשויה כקשת כו' עיין בהלכה זו בד' הריטב"א ז"ל ותמצא נחת כי שם ביאר הדברים היטב וגם מש"כ התוס' לקמן ד"ה פחות מד' אלפים עיין גם בזה בריטב"א ז"ל מש"כ שם:

דף נה:

גמרא תניא אמר ר"א בר"י תחום ערי לוים כו' עיין בדברי הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' שמיטה ויובל שכתב דנותנין להם לכל רוח ג' אלפים אמה אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים וכבר הקשה הכ"מ ז"ל מסוגיין דמשמע דהאלף של מגרש הן בכלל אלפים של התחום ויש ליישב דלפי מאי דמשני רב אשי דלר"א בר"י אין נותנין מגרש אלא לקרנות כמו שפי' התוס' א"כ לדידי' מתחילין למדוד אלפים של שדות וכרמים מקיר העיר וחוצה דהא בצדדין אין להם מגרש אבל יחידאה הוא בזה ור"א בנו של ר' יוסי הגלילי ס"ל דנותנין מגרש סביב כל העיר א"כ האלפים הם חוץ לאלף של מגרש אלא דיש לדקדק לדברי ר' אשי אין צריך כלל מגרש סביב לעיר ובכמה דוכתי קי"ל דעושין מגרש לעיר אפילו בערי ישראל כדאיתא בב"ב פ' לא יחפור והדברים נפלאים:

שם גמרא אמר רבא דאמר קרא יש לדקדק מאי חידש רבא הא בהדיא תנן לדרשא זו במשנה דסוטה פ' כשם ואפ"ל דר"א בר"י אזיל בשיטת ר"ע דאמר דקרא דומדותם מחוץ לעיר אתי לשיעור תחומין משום דלא ניחא לי' למימר דאלפים הם חוץ לאלף של מגרש דהא כתיב מחוץ לעיר אלא וודאי האלף הם בכלל האלפים וא"כ למה נאמר אלפים כיון דאין התוס' אלא אלף בלבד למדידה זו אלא ש"מ למילף לענין תחומין דהכי הוי שיעור תחום העיר אבל גם לר"ע האלף הב' נותנין ללוים לשדות ולכרמים וא"כ לפ"ז לא שמעינן המגרש היכן הוא אם סמוך לעיר או באלף הב' ע"ז קאמר רבא דילפינן מסביב דהמגרש הוא סביבות העיר ור"א בנו של ריה"ג ס"ל דאלפים הם לבד מן האלף של מגרש ולא שמעינן מינה לתחומין אלא דבתוספתא סוף עירכין איתא ר"א בנו של ריה"ג בברייתא דסוגיין ע"ש:

דף נז.

משנה וחכ"א לא אמרי קרפף אלא בין ב' עיירות עיין בדברי הרא"ש ז"ל שכתב לשיטת ר"ת דל"ד שני עיירות אלא ה"ה עיר ובית והא דנקט ב' עיירות לאו דווקא כי היכא דלחייא בר רב ל"ד ב' עיירות דה"ה עיר ובית נותנין להם קרפף אחד כדאמרינן ע"י בורגנין וכן נראה מלשון התוס' ז"ל דלחייא בר רב אין חילוק בין ב' עיירות לעיר ובית וקשה דע"י בורגנין הולך היינו דווקא אם כ"א מופלא בתוך ע' אמה של חבירו אבל בב' עיירות אפילו יש ביניהם קרפף שלא נחשבין כאחת וכן מבואר בדברי הריטב"א ז"ל להדיא:

שם גמרא דאמר קרא מקיר העיר וחוצה כו' משמע מזה דדרשא גמורה היא דהא לר"מ תחומין דאורייתא וכן למדידת תחומין של ערי לוים אבל רבנן לא דרשי להאי קרא ותחומין של לוים נמי מודדין מקיר העיר אלא דבין ב' עיירות כיון דדחוקא תשמישתייהו נתנו להם חכמים קרפף דלדידהו תחומין דרבנן ולפ"ז לא שייך בזה הלכה כדברי המיקל בעירוב כיון דעיקר פלוגתייהו הוא בתחום ערי לוים אלא דבירושלמי משמע דרבנן נמי ילפי מקרא דכתיב מקיר העיר וכתיב חוצה כאן בעיר אחת כאן בב' עיירות ועיין ריטב"א ז"ל והה"מ הביא בשם הראשונים ז"ל ראי' דהלכה כר"מ מהא דנדרים הנודר מן העיר אסור ליכנוס בעיבורה של עיר דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו אלמא דעיבורה של עיר כעיר ולפ"ז אמאי לא הביא הש"ס הכא האי קרא דיריחו אבל נראה דמיריחו לא שמעינן אלא בעיבור שמעברין ע"י בית או פגום ושמא הי' שם בית או פגום אבל מחוצה ילפינן דאפילו בלא בית נותנין עיבור ועיין ריטב"א ז"ל:

דף נז:

גמרא לא משולשין ממש כו' עיין ריטב"א ז"ל מה שפירשו הראשונים ז"ל בזה ליישב קושיית התוס' ועיין בד' הרמב"ם ז"ל בזה והראב"ד ז"ל:

שם תוס' בד"ה התם ליכא למימר מלי כו' עיין בריטב"א ז"ל מה שכתב על דבריהם ז"ל ועיין מה שכתבו התוספת לעיל לענין שני פגומים והנכון כמ"ש הריטב"א ז"ל ע"ש:

דף נח.

גמרא אמר ר"י אמר שמואל ל"ש אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו כבר האריכו התוס' ז"ל בזה ועיין עוד בדברי הרמב"ם ז"ל ובדברי הה"מ שם והדברים מונחים עד יבא יורה צדק ועיין ברא"ש ז"ל עוד דרך אחר בזה ויש לדקדק בלשונו ז"ל ודו"ק וגם בל' רבינו יהונתן יש דקדוקים רבים למעיין ועיין תוי"ט ז"ל:

שם

דף נח:

גמרא אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה יש לומר דדווקא בקידור שמודד אלא דמיקל במדידה זה לא אמרינן בשל תורה אבל הבלעה היכא דיכול להבליעו או היכא דדינו כאומד בעלמא כהא דאמרינן לעיל אפילו בשל תורה עבדינן כן והרמב"ם ז"ל לא ביאר הא דבערי מקלט אין מקדרין וכתב הקרבן עדה בירושלמי דוודאי למ"ד תחומין מה"ת דאלפים אמה לתחום שבת יש לומר דבערי הלוים דאין מקדרין אבל למאן דיליף תחומין של שבת מתחום ערי לוים ע"כ בערי לוים נמי מקדרין דאל"כ בעיקר אין מקדרין ובטפל מקדרין והוא מדברי הירושלמי בסוגיין אבל דבריו תמוהין דהא בש"ס דילן אמרינן להדיא דבשל תורה אין מקדרין ובדרבנן מקדרין משום דאקילו בה רבנן וליכא לאקשויי מעיקר אטפל:

דף נט.

גמרא אימא אף למקום שרובה עיין ברמב"ם ז"ל פ' כ"ח שכתב היו מוחזקים בתחום שבת ובא מומחה וריבה שומעין למקום שריבה וכתב הה"מ דתמה הוא לפרש כן דברי הש"ס ולא ידענא אמאי לא הביא דברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שפירש להדיא כן דברי הש"ס ע"ש ודו"ק:

שם גמרא ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר נראה דזה דוקא בשנים שמדדו במקום אחד ע"כ אם מרבה הא' על חבירו יותר ממדת העיר כו' וודאי יש הכחשה ביניהן ולא מקילינן לשמוע למרובה אבל ברישא דהמועט והמרובה הוי בב' מקומות אפי' המרובה הוא יותר שומעין לו דאיכא למיתלי המיעוט מחמת קידור וק"ל:

שם משנה עיר של יחיד כו' לכאורה אין סדר למשנה זו בכאן דכולי' פירקין איירי בעירובי תחומין ועיין בתוס' חדשים שעמד ע"ז:

רש"י בד"ה עיר של יחיד כו' הנה שיטת רש"י ז"ל דמתני' איירי שאין בה רה"ר גמורה דאם יש בה רה"ר מפרש בברייתא תקנתא לר"ה שמתוכה נראה קצת מלשונו דאם אין בה רה"ר של ט"ז אמה אין צריך תיקון כלל ולא מסתבר דע"כ צריך תיקון כיון דנפרץ יותר מעשר לכרמלית אלא צריך לפרש לשון רש"י ז"ל דמדקתני בברייתא ורה"ר עוברת בתוכה ובמתני' תנן סתמא ש"מ דמתני' איירי אפילו באין בה רה"ר גמורה והא דלא אשמעינן תקנתא במתניתין משום דמילתא דפשיטא היא ובברייתא אשמעינן רבותא דגם לרה"ר סגי בתקנתא דלחי וקורה וכר' יהודא אבל שיטת הרמב"ם ז"ל דמתני' נמי איירי ברה"ר עוברת בתוכה והא דקתני בברייתא ורה"ר עוברת בתוכה הוא פירושא על הא דנעשית של רבים אבל אם אין רה"ר עוברת בתוכה לא חשיבא כלל עיר של רבים ויכול לערב את כולה ועיין תוס' ד"ה עיר של יחיד שכ' ואתיא נמי מתני' כרבנן דלית להו תקנתא דר"י משמע מד' דאם נאמר דמתני' איירי ברה"ר עוברת בתוכה לא מצי אתיא כרבנן ולא הבנתי דאפילו ברה"ר עוברת בתוכה מצי אתיא כרבנן אם נתקנה ע"י דלתות נעולות ואפ"ה בעי שיור וכ"כ הריטב"א ז"ל להדיא ומש"כ לעיל לדברי הרמב"ם ז"ל דאם אין בה רה"ר גמורה לא בעי שיור אינו מבואר כן בדברי הרמב"ם ז"ל אלא כתב סתמא אם רבים נכנסין לה בזו ויוצאים לה בזו בעי שיור. אבל הריטב"א ז"ל כתב כן בשיטה זו והביא ראי' לזה מהא דאם אין לו אלא פתח אחד מערבין את כולה והיינו משום דלאו רה"ר היא כיון דאין לה כניסה ויציאה משער לשער אלא דיש לדקדק לפ"ז מ"ט דמאן דאמר סולם תורת פתח עליו וצריך שיור אטו ע"י סולם נעשה רה"ר הא קי"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה ודו"ק:

שם רש"י ד"ה לחי מכאן ולחי מכאן נראה מלשונו ז"ל דבעיר של רבים מתחילתה לא מהני תיקון לרה"ר לבד אלא לכל מבואות צריך תיקון כיון דמפולשין הם וצ"ע א"כ בעיר של יחיד ונעשית של רבים אמאי אין צריכין תיקון לכל המבואות כיון דמפולשים הם בלא מחיצה אלא ודאי צריך תיקון לכל פילוש וא"כ מה בין עיר של יחיד ונעשית של רבים או אם היתה של רבים מתחילתה ועיין רש"י ז"ל לקמן גבי הא דערבינהו למחוזא ערסייתא ערסייתא ומהרש"א ז"ל שם:

דף נט:

גמרא אמר רב פפא לא אמרן אלא לארכה אבל לרחבה מערבין כו' וכתבו כל הראשונים דאין מערבין לרחבה אלא אם עשה בין זל"ז צה"פ או ב' פסין דאל"ה הוי נפרץ במילואו למקום האסור לו ולא ידענא מהיכא שמעינן להא מילתא דע"י ב' פסין יכול לערב לחצאין ומנ"ל דב' פסין עדיף מלחי אחד ועוד דעיקר האי מילתא מדברי הירושלמי שמעינן לה דפריך התם על הא דאמר ר' יהודא אין מערבין לחצאין אמאי הא אמר ר' יהודא דאפי' רה"ר מערבין בלחי וקורה אלמא דלחי מחיצה גמורה אפילו להתיר רה"ר ואמאי לא תהני לערב לחצאין ומשני דהא דאין מערבין לחצאין איתמר עלה דאם אין לו אלא פתח אחד כו' אמר ר' יוסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין נתנו אלו ואלו שניהם אסורין אלמא דבמקום מתוקן לא מהני לחלקו בלחי וקורה אפילו לר' יהודא דס"ל לחי משום מחיצה ומנ"ל דמהני ב' פסין לרבנן ועיין מהרש"א ז"ל שכתב דלרחבה מהני לחי וקורה ולא הביא דברי הרא"ש ז"ל שכתב דלרחבה נמי בעינן תיקון גמור כמו במבוי מבוי ודו"ק ועיין בריטב"א ז"ל באריכות בזה:

דף ס.

משנה מי שהי' במזרח כו' מותר לביתו ואסור לעירובו וכתב רש"י ז"ל לחלק בין הא דלעיל גבי שביתתי תחתיו דאמרינן לא יזוז ממקומו משום דהכא מביתו לא עקר דעתו וכ"כ התוס' ז"ל לעיל ג"כ ורבינו יהונתן ז"ל כ' סברא אחריתי דהכא כיון דע"י שליח הוא יכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דתניא לעיל אמר לשנים צאו וערבו עלי אם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו לא דמיא להא וק"ל:

דף ס:

תוס' בד"ה כאן שכלתה מדתו כו' ותוכן דבריהם דלמ"ד נותן עירובו אין לו ד' אמות אין העיר נחשבת לו כלל ויש לדקדק א"כ אמאי נחשבת בד' אמות לדידן והיכן מצינו פלוגתא בזה דעיקר פלוגתייהו הוא במקום עירובו ומ"ד אין לו ד' אמות משום דלא קרינן בי' שבו איש תחתיו כיון דלא שבת שם בעצמו אבל עיר שבתוך תחומו ממ"נ אי אין חושבין אותה כלל לרמי בר חמא כיון דמוקף מחיצות לדידן נמי לא נחשוב אותה. ומלשון רבינו יהונתן נראה דלכ"ע אין העיר נחשבת כלל למדת תחומו אפילו בד' אמות. והנה התוס' ז"ל כתבו בד"ה אין אלו אלא כו' דבלן בה אפילו כלתה מדתו בחצי העיר מהלך את כולה והביאו ראי' מפ' הדר ומפ' בכל מערבין אף דאינן מוכרחות מ"מ גם דעת הטור ז"ל כן וכ"כ הש"ג ובש"ע הביאו בזה ב' דעות וא"כ לסברת התוס' אליבא דרמי בר חמא דאין העיר בחשבון כלל א"כ ה"נ לא יהי' העיר בחשבון וי"ל דהכא כיון דמקום לינה היא לו חשיבא כד' אמות לכ"ע וצ"ע לעיל גבי שבת בבקעה והקיפוהו כותים מחיצה דאינו מהלך אלא אלפים ופירשו ז"ל משום דהוי ככלתה מדתו בחצי העיר ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל ובריטב"א ז"ל ועיין בתוספתא דאיתא להדיא המניח עירובו בסוף אלפים אם ביתו סמוך לחומה יכנס ואם לאו לא יכנס ויפלא בעיני שלא הביאו הפוסקים דברי התוספתא ויש לדקדק בזה עוד לפי הנראה לר"ע דס"ל דאפילו נתן עירובו בעיר אין לו אלפים מעירובו ואין העיר חשובה כד' א"כ כש"כ בכלתה מידתו בסוף העיר דאין לו אלא ממקום עירובו וא"כ הוי מצי לאוקמא הא דתניא ומפסיד כל העיר אתיא כר"ע ויש ליישב קצת בזה מה שהקשו התוס' ז"ל מאי קאמר ר"א אין אלו אלא ד' נביאות הא ע"כ צריך לחלק כן דלא תיקשי ברייתא ומתניתין אהדדי ולפי הנ"ל ניחא דאפשר לאוקמא ברייתא כר"ע אבל לרבנן אין חילוק חצי העיר לסוף העיר אלא דאכתי מרומי' דמתני' דהכא אמתני' דלמודד שאמרו ע"כ שמעינן לחלק בין חצי העיר לסוף העיר כמש"כ התוס' ז"ל:

דף סא.

גמרא עיר שיושבת על שפת הנחל עיין פירש"י ז"ל והרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פי' בע"א דע"י הדקה נחשבת הנחל בכלל העיר ומודדין משפת השני של הנחל ולפ"ז צריך לפרש הא דקאמר הש"ס הני דעביד דקה והני לא עביד דקה היינו דבני גדר עבוד דקה וניתוסף להם על העיר וא"כ היינו דומיא דעיר גדולה ועיר קטנה ועוד דא"כ מאי איריא דקה הא מצינן למימר דגדר הוי לה עיבורין וחמתן לא הוי לה עיבורין אבל לפרש"י א"ש והנה לקמן גבי הא דקאמר עיר גדולה ועיר קטנה הואי פרש"י ז"ל והכי קאמר שיהא בני גדר עולין לחמתן להיות כולה כד' אמות להשלים לה השאר ולא פי' כן למאי דס"ד דעביד דקה דכיון דחמתן אין ישיבתן קבועה ומודדין להם מפתח בתיהם לא חשיבי כד' אמות:

תוס' בד"ה ועוד התיר רבי ומיהו יש בתוספתא כו' עיין בירושלמי ושם גרסינן נמי הכי:

שם משנה אנשי עיר גדולה כו' למאן דתני אין אנשי. יש לדקדק סיפא דלמודד שאמרו למה לי הא שמעינן מרישא דעיר גדולה עולה בחשבון לעיר קטנה וי"ל דקמ"ל דאפילו מערה עולה בחשבון אף דחד מקום הוא ועיין בק"ע בתוספותיו ד"ה לית כאן כיצד ואין דבריו ז"ל מובנים ופליגי התם בירושלמי עיר מהו שתעלה ממדת אלפים ופי' הק"ע דפליגי בפלוגתא לחושבה בד' אמות או לגמרי לא תעלה כדברי רבינו יהונתן ול"נ דהפירוש הנכון הוא כפשוטו דר"א דאמר עיר עולה ממדת אלפים מפרש למתניתין דעיקר הרבותא הוא משום סיפא דאנשי עיר קטנה אין מהלכין כל עיר גדולה ולא אמרינן דחשיבי כד"א והוא אזיל בשיטת דרב אידי דאמר מה לי כו' אלא דמש"ס דילן לא משמע כן דא"כ לא הוי צריך למימר דרב אידי תני אנשי ואנשי:

שם במשנה ר"ע אומר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה ובירושלמי אמרי דע"כ לא פליג ר"ע אלא בנותן עירובו ברחוב העיר אבל נתן עירובו בבית מודה ר"ע דכל הבית חשוב כד' אמות ועיר המעורבת חשיבה כבית ופליגי נמי התם בנותן עירובו בעיר חרובה לרבנן כי היכי דפליגי בש"ס דילן ומביא ראיה למ"ד מהלך את כולה מהא דאמר רב הנותן עירובו בדיר וסהר מהלך את כולה וחוצה לה אלפים ודיר וסהר כעיר חריבה דמי וא"כ למ"ד בעיר חריבה אין לו אלא ממקום עירובו כו' ה"ה בדיר וסהר וא"כ מי שהוציאוהו נכרים עדיף מנותן עירובו אבל יש לחלק דדיר וסהר עביד לדירה ועיר חריבה בטלו דיורי' ולא חשובה כ"כ עבידא לדירה ולפי שיטת הירושלמי דר"ע מודה בנותן עירובו בבית יש ללמוד מזה לענין יצא שלא לדעת ונכנס לבית ג"כ אפילו ר"ע מודה דמהלך את כולה ונ"מ לדידן ביצא לדעת ויש לחלק ואיתא תו התם שבת בקרפף מהלך את כולו נתן עירובו בקרפף אין לו אלא ממקום עירובו כו' ונראה דמיירי אפילו בקרפף ב"ס אלא דכיון דלא עביד לדירה כ"כ אין לו אלא ממקום עירובו כו' אבל בקרפף יותר מב"ס ודאי אפילו שבת אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה כדתניא לעיל פ' קמא שבת בתל ונקע כו' והשתא א"ש הא דנקט לעיל שבת דמשמע אבל הניח לא משום דבהניח אפילו בב"ס אינו מהלך את כולה והה"מ ז"ל בפ"ז מה' עירובין כ' בדעת הרמב"ם ז"ל דבשבת אפילו לא הוקף לדירה ויותר מב"ס מהלך את כולה ודקדק כן מדלא כתיב בפכ"ז מה' שבת לתנאה דבעינן מוקף לדירה. ולענ"ד אין זה מוכרח דהא כ' התם דיר וסהר ומערה וכל כיוצא בזה ואלו מוקפין לדירה הם אבל בפ"ז מה' עירובין כתב סתם רה"י לזה הזכיר התנאי שיהי' מוקף לדירה ומש"כ הה"מ דהכי משמע מסוגיין דבשבת בכ"ג נחשב כד' אינו מוכרח אלא דיש לדקדק לפי מאי דמשמע בירושלמי דלמ"ד עיקר עירוב בפת א"כ ה"ה אי אמר שביתתי במקום פלוני אפילו בקרפף ב"ס לא הוי כד' אמות ובפ' מי שהוציאוהו איתא להדיא דבמקום מסוים של ב"ס מהלך את כולה באומר שביתתי במקום פלוני וי"ל דלשיטת הש"ס דילן עדיף עירוב ברגל אפילו באומר שביתתי במקום פלוני מעורב בפת כמש"כ לעיל גבי הא דבעי רמב"ח בנותן עירובו אי יש לו ד' אמות גם מה שכ' הה"מ שאם שבת באיזה מקום וחזר גרע משבת שם ממש לא מצאתי טעם לחילוק זה ועיין בק"ע מש"כ בזה וכן משמע בריש מי שהוציאוהו דאפילו בשבת בעינן דווקא מוקף לדירה דהא משמע התם דכל היכא דשבת הוא כד' ה"ה בהוציאוהו כותים ובהוציאוהו כותים בעינן דווקא מוקף לדירה ודו"ק:

שם גמרא ולמודד שאמרו כו' בירושלמי אמרו ע"ז הדא אמרה עיר שיש לה שני פתחים אם יש בין זל"ז ד' אלפים אמה אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה ד' אלפים חסר אחת מהלך את כולה נראה שהוא מפרש להא דתנן ולמודד שאמרו דנותנין להם אלפים חוץ למערה היינו דווקא אם המערה היא פחות מד' אלפים דכלה מדת תחומו חוצה לו אז נחשב כולו כד' אמות אבל אם הוא ד' אלפים דכל תחומו כלה במערה אין נותנין חוצה לה אלפים וצ"ע עוד יש שם דברים נפלאים בדין גגה של מערה ועיין בק"ע שם ובפרק מי שהוציאוהו בהא דאמרינן ואלו שבת במערה כו' ועיין בתוספתא:

דף סא:

גמרא מאי אין בה דיורין אינה ראוי' לדירה ופירש"י ז"ל שנפרצו מחיצתו וקשה א"כ מאי קמ"ל פשיטא דלא הוי כד' אמות בלא מחיצות ונראה דאינה ראויה לדירה היינו שאין ראוי' לדור שם מאיזה טעם שיהי' וכדאיתא בירושלמי רואין כאלו מלאה רפש וטיט וע' ברבינו יהונתן ז"ל:

הדרן עלך פ' כיצד מעברין

ובעז"ה נתחיל לפרש פרק הדר פרק ששי

תוכן העניינים

קרן אורה על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה