קרן אורה על עירובין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ג · דף לה.
תוס' בד"ה חס"מ פ"ה כו' ולא דק עיין מהרש"א ז"ל ומהר"מ ז"ל אבל בריטב"א ז"ל ראיתי שרש"י ז"ל פי' כן לפי המסקנא דג' מחלוקת בדבר בנמצא המפתח בשבת לרבנן בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב דאפילו בשדה מצי למעבד כר"ש דנותן לחבירו וחבירו לחבירו ור' אליעזר דברייתא בשדה לא הוי עירוב ולר"א דמתניתין אפילו בעיר אינו עירוב ונראה שכן הי' גירסת התוס' ברש"י וע"ז הקשו דר"א דמתניתין איירי בי"ט ולא מיירי כלל בנמצא המפתח אבל דעת רש"י ז"ל הוא דר"א קאי נמי אשבת מדאמר כל שאינו במקומו אין עירובו עירוב משמע אפילו נמצא אבל אינו במקומו אבל נוסחא דילן לת"ק בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב דלא מסתבר למימר לת"ק בתרווייהו הוי עירוב דהא דר"ש לא איתמר אלא גבי תינוק וספר וא"כ באבד המפתח הוי ת"ק לקולא דמצי סתיר ליה אבל בנמצא המפתח בשבת או במגדל גמור או בבית רבנן לחומרא דלא ס"ל כר"ש בגגין וחצירות ועפ"ז יש לפרש דברי התוספתא שהביאו התוס' ומודים חכמים לר"א בחצר ומרפסת ונתנוהו בבית אע"פ שיודעין שאין המפתח במקומו אלא נמצא בחצר או במרפסת שעירובו עירוב דהא יכול להביאו דהכל רשות אחד ומד' התוס' נראה דהוי גרסי בד' ת"ק אין עירובו עירוב ומש"כ התוס' דבעירובי חצירות הקילו הרמב"ם ז"ל לא כתב כן דהא כתב להאי דינא בעירובי חצירות ובעירובי תחומין ומש"א בגמרא אליבא דר"א בשדה אין עירובו עירוב כרבנן צריך לפרש דהיינו רבנן דרבי דלא התירו שבות ביה"ש להכי אינו עירוב אפילו יכול להביאו פחות פחות מד' אלא דמאי אירי' ר"א כרבנן הא ת"ק נמי כרבנן ס"ל בהא דלא התירו שבות וכמש"כ התוס' והריטב"א ז"ל פי' לשיטתו דת"ק מתיר אפילו בשדה משום דס"ל כר' יהודא בהמוציא דאפילו חבית מותר ליתן מחבירו לחבירו ור"א ס"ל כרבנן היינו ר"ש דלא התיר אלא בספר ותינוק או כת"ק דפחות פחות מד' עדיף מחבירו לחבירו ונוסחת הריטב"א ז"ל ג"כ צ"ע דא"כ לעיל שכתבו התוס' דאפילו רבי לא התיר שבות דפחות מד' אמות ואכתי הא אפשר ע"י חבירו לחבירו והדבר פלאי ועיין בריטב"א ז"ל בזה ומה שכ' בהניחו בביה"ק אינו מובן ודו"ק ועיין בבעה"מ ובר' יהונתן משפי' כרבנן היינו דלא כר"ש ואינו מובן דהא לרבנן ג"כ איכא תקנתא דפחות פחות מד':
תוס' בד"ה בעיר כו' אע"פ שהי' אבוד בין השמשות ולא ידע נאמנין להם כן וגם טעמא בעי:
שם גמרא אביי ורבא דאמרי תרווייהו כו' ופירש"י ז"ל דר"א ס"ל כרבי ולפ"ז אין אנו צריכין למימר דהא דמתיר ר"א בנמצא בעיר הוא משום דס"ל דגגין וחצירות רשות א' הם אלא משום דס"ל כרבי והשתא ליכא לפרושי דר"א דמתניתין אסר אפילו בעיר ולעיל איצטריך למימר דר"א כר"ש משום דלאוקימתא דלעיל ע"כ ר"א ס"ל כרבנן מדלא שרי למיסתר באוירא אבל למש"כ הריטב"א ז"ל דבשבות כהאי לא התיר רבי הוי מצי למימר דטעמא דר"א בעיר הוא משום דס"ל כרבי והוא ז"ל הקשה קושיית רש"י ז"ל מחותמות שבקרקע את"ק ולא אר"א משום דס"ל דאיסור חתיכה אינו אלא בסכין ותי' דת"ק ס"ל כרבי דלא גזרו על שבות והא דאיצטריך למימר דת"ק ס"ל כר' יוסי צ"ל נמי דשבות כהאי מודה רבי ולפ"ז ת"ק ור"א ס"ל כרבי ולשיטת התוס' כולהו ס"ל כרבנן:
שם גמרא אבל נתגלגל זימנין דאתי זיקא ומייתי ליה והוי מצי למימר דמצי אתוי' לי' בעצמו כמש"כ התוס' אלא דהא דנעשה ממילא עדיף: