אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שמיני › דף ס:

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שמיני · דף ס:

דף ס.

גמ' מוחלט ספק וטמא ודאי אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה ימים. ופירש רש"י ותוס' ז"ל דמגלח תגלחת ראשונה לז' ימים ומותר לגלח ממה נפשך או משום צרעת או משום טומאה וצריך להזות שלישי ושביעי בשבעה ימים הראשונים דאי לאו הכי היה אסור לגלח לשבעה ימים כיון דמוחלט ספק הוא ולטומאה גם כן אינו יכול לגלח בלא הזאה שלישי ושביעי. אלא ודאי מזה בשלישי ושביעי ומגלח לשבעה ימים ממה נפשך. ותגלחת שניה אינו יכול לגלח אלא לאחר שלשים יום דשמא לאו מצורע הוא ותגלחת הראשונה הוי תגלחת טומאה והשתא נזיר טהור הוא. אבל הרמב"ם ז"ל כתב גם בזה דרך אחרת דתגלחת ראשונה הוא לאחר שלשים ותגלחת שניה לאחר שבעה ושניהם הם לספק צרעת ואחר כך מזה בשלישי ושביעי ומגלח לטומאתו ומונה שלשים לנזירות טהרה. וכבר תמה הלחם משנה ז"ל על זה היכי מגלח בימי טומאתו כיון דלא הזה עדין ואין תגלחת זו עולה לטומאתו. וגם זה יפלא מש"כ דתגלחת ראשונה הוי לסוף שלשים ואין לזה שום טעם.

שם טמא ודאי ומוחלט ודאי שותה יין לאחר מ"ד יום היינו ביום מ"ה. וכמש"כ התוס' ז"ל. ובשיטה מקובצת הקשה אמאי לא יעלה יום שביעי של ימי ספירו למנין שבעה של נזירות טומאה. וכבר כתבתי לעיל על דברי התוי"ט ז"ל במתניתין דכל הימים קודם הבאת קרבנות אין עולין כיון דהקרבנות מעכבין טהרתו להכי כל יום שביעי הרי הוא כשאר ימי ספירו דאין עולין למנין נזירות לא בנזירות טהרה ולא בנזירות טומאה וכמו שיתבאר לקמן.

עוד הקשה שם למה לא יביא קרבן טומאה ביום שביעי עצמו וכר"ע דאם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום וכאן הרי עבר עליו יותר משבעה ימים. ותירץ כיון דאינו מונה אלא שבעה ימים הוי כמו גילח בשביעי דמגלח בשמיני. וע' לעיל בתוס' בד"ה אוכל בקדשים בפרק כה"ג באריכות שם.

שאלו תלמידיו את ר"ש נזיר טהור ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת כו'. ופשוט דלא שאלו אלא אם כבר מנה נזירותו קודם החלטו דאם נחלט באמצע נזירותו בלאו הכי אינו עולה תגלחת מצורע לנזירותו כיון דעדיין צריך להשלים נזירותו דימי חלוטו אינם עולין אלא כגון שנחלט ונרפא ביום שלשים ולפי זה לא קאי שאלת תלמידי ר"ש אמתניתין דתנן ד' תגלחות דבמתניתין שנחלט בתחלת הנזירות לכ"ע צריך ד' תגלחות וא"א שיעלה לכאן ולכאן. ולא הבנתי דברי השיטה מקובצת שכתב דאמתניתין שאלו ולי נראה כמש"כ. וכן בתגלחת מצורע ונזיר טמא ששאלו שיעלה לכאן ולכאן היינו נמי שכבר ספר שבעה ימי טומאה קודם חלוטו. אבל ימי חלוטו אין עולין לספירת שבעה ימי טומאה וכן כתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"י מהלכות נזירות הלכה י"ג בטמא ומצורע ודאי למה סופר שבעה שאין שבעה ימי הטומאה עולין בשבעה ימי הספירה. אלא דלא ידענא למה הוצרך לזה לפי המסקנא דתגלחת אחת אינה עולה לכאן ולכאן אם כן פשיטא דצריך לחזור ולמנות שבעה לטומאה כדי לקיים מצות תגלחת. ובשבעה ימים יש בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן. והכי משמע בירושלמי סוף פירקין דמהאי טעמא הוא דחוזר וסופר שבעה לטומאה דאמרינן התם זאת אומרת דהתער סותר שבעה בנזיר טמא ומזה נראה דסבירא ליה להירושלמי דימי ספירו של מצורע היו עולין לימי טומאה אלא משום דתער סותר צריך לחזור ולמנות שבעה. וסייעתא מכאן לדברי השיטה מקובצת לעיל דיום שביעי של ימי ספירו עולה לשבעה ימי טומאה כיון דכבר גילח ואין צריך אלא שבעה ימים כדי גידול שער וצ"ע.

תוס' בד"ה אמר לו יפה אמרת כמו לשון אחר הוא ובכמה ספרים לא גרסינן כצ"ל ובעי רב דימי אין כאן מקומו ועיין בתוספתא.

תוס' בד"ה אי אמרת משום עבורי שער כו' וצריך לומר דגילח מקצת השער במספרים או בתער כו'. והקשה בשיטה מקובצת דבכהאי גוונא יצא ידי מצוה נמי אי סך נשא על שערו ושייר ב' שערות וגילח בתער. וכתב דתרי נשא איכא ע"ש.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה