אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שלישי › דף יט.

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שלישי · דף יט.

דף יח:

גמ' מאן תנא כו' מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף אמר רב חסדא ר' ישמעאל היא כו'. ופרש"י לחוד פירושא דלרבנן לא איצטריך למיתני דאינה מביאה עולת העוף כיון דדורון בעלמא הוא. ולאידך פירושא לרבנן דדורון בעלמא הוא אמאי לא תביא עולת העוף. אבל לר"י דלאו דורון הוא אלא מחויב לנזירות כי הפר לה הבעל אינה צריכה להביא עולה וכן פי' התוס' ז"ל. וכבר כתבתי לעיל דאין הדבר מוכרח דלר"י עולה לאו דורון הוא. ולאידך לישנא גם כן דלרבנן צריך להביא עולה ג"א אינו מובן דחטאת מחויב להביא אבל עולה אינו מחויב להביא לפי מאי דמסיק דאליבא דמ"ד מיעקר עקר קיימינן וחטאת נמי מן הדין לא היה לו להביא אלא משום דצריך כפרה. והיה נראה לפרש דהא דמביאה חטאת העוף אתיא כר"י דלרבנן דעיקר התחלת נזירות טהרה תלוי בחטאת אם כן עיקר חיובו כדי להכשירו לנזירות טהרה והיכא דליכא עוד נזירות כי הכא דהפר לה בעלה אינה צריכה להביא עוד חטאת גם כן. אבל לר"י דלאו חטאת לחוד מעכבו אלא אשם גם כן מעכבו לא הוי עיקר חיובו בשביל הכשר נזירות טהרה. ומשום הכי מביאה חטאת אפילו ליכא עוד נזירות. אלא דיש לפקפק בזה כיון דתרווייהו מעכבי אם כן תרווייהו אתו לנזירות טהרה ואפילו הכי מביאה חטאת לר' ישמעאל. אם כן לרבנן נמי תביא חטאת. והנה אשם לא הוזכר כאן ומשמע דאשם ודאי אינה מביאה כיון דמיעקר עקר ואפילו למ"ד מיגז גייז פרש"י ז"ל לקמן דף כ"ב (דאינה מביאה אשם דלא בא אלא להכשיר להתחיל בנזירות טהרה. ואין זה מובן דהא חטאת ודאי בא להכשיר לנזירות טהרה ואפילו הכי מביאה כיון דמיגז גייז ואם כן אשם אמאי לא תביא. והתוס' ז"ל כתבו כאן דאשם נמי מביאה למ"ד מיגז גייז.

ויש לדקדק עוד להך ברייתא דסבירא ליה דמיעקר עקר וחטאת מביאה משום דסבר לה כר"א הקפר אי מביאה חטאת ונאכלת או אינה נאכלת כמו חטאת הבאה על הספק. ומדברי התוס' ז"ל משמע דלא עדיף מחטאת הבאה על הספק דהכא נמי ליכא חיוב גמור להביא חטאת אלא בעלילה כל דהו מביאה חטאת כיון דבאה על הספק. והכי נראה דאי נימא דנאכלת אם כן חיוב גמור הוא והיכן מצינו מהתורה שיהיה מחויב חטאת ולא עולה. אלא ודאי משמע דלאו בתורת חיוב גמור מייתי להאי חטאת. ובשיטה מקובצת ראיתי שכתב דחטאת גם כן לא מייתי אלא אם הפרישה קודם שהפר לה בעלה אבל אם לא הפרישה קודם הפרת חטאת נמי לא תביא ולא ידעתי מנ"ל. ועוד דאם כבר הפריעה עולה גם כן אמאי לא תקריב דהא לחולין אינה יוצאת. וכיון דאינה יוצאת לחולין אמאי לא תקריב עולה כמו עולת יולדת דקרב אפילו לאחר מיתה וכן עולת נזיר דתנן לקמן דף כ"ד (ע"ב) דתקריב עולה אפילו לאחר הפרה אם כבר הפרישה. אבל אי נימא דהכא מביאה חטאת אפילו אם לא הפרישה תחלה אתי שפיר. והתוס' ז"ל לקמן דף כ"ד (ע"א) כתבו לחלק בין עולת נזיר טהור לעולת נזיר טמא דלר"י לאו דורון הוא אבל לא מצינו בשום מקום לעולה דאזלי למיתה. ונהי דאין כאן נזירות דמיעקר עקר תיהוי עולת נדבה.

ועיין בירושלמי פרק ד' משנה דתגלחת הטומאה כו' דאיתא התם להדיא דאשם בא לאחר הפרה ודלא כמו שכתב רש"י ז"ל. ועיין מש"כ בזה בנדרים דף פ"ב (ע"ב) מה שנראה התם דאפילו למ"ד מיגז גייז מביאה חטאת ואינה מביאה עולה. וכתבתי שם דהרמב"ם ז"ל סמך על סוגיא דילן דלמ"ד מיגז גייז צריכה להביא כל קרבנות. וכתבתי שם עוד לחלק בין הפרת בעל להתרת חכם אפילו אי מיעקר עקר וכן משמע הכא דאינו דומה הפרת בעל להתרת חכם דהא בהתרת חכם ודאי יצא הכל לחולין. אלא דאין מזה ראיה דהכא בהפרה היא גמר ואקדשיה וכדאיתא לקמן דף כ"ב ושם יתבאר יותר בס"ד.

וצריך עיון במנחות דף ד' דאמר רב אשם נזיר ששחטו שלא לשמו פסול הואיל ובא להכשיר ולא הכשירו. ופי' רש"י ז"ל שם שבא להכשיר למנות נזירות טהרה ואטו כר"י בנו של ריב"ב סבירא ליה דאשם מעכב ההכשר דהא לרבנן אין אשם מעכב ואינו בא להכשיר.

תוס' בד"ה לא נכנס כו' וצ"ע דלא סגי למיתני ונכנס משום פלוגתא דר"א. ולפי' הרמב"ם ז"ל דמביא קרבן טומאה היא מלתא בפני עצמו אם נטמא טומאה שהנזיר מגלח עליה אתי שפיר דלא הוי ליה למיתני יצא ונכנס עולין לו מן המנין אלא יצא עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה אם נטמא טומאה גמורה. אבל לפי' המשנה דהימים שהוא בבית הקברות גם כן עולין קשה מאי פריך אלא נכנס כו' הא זה הוא עיקר רבותא אבל הוא ז"ל חזר בו בחיבורו.

גמ' אמר עולא לא אמר ר' אליעזר אלא בטמא שנזר אבל בנזיר טהור שנטמא אפילו יום אחד סותר. והקשו התוס' ז"ל מנ"ל לחלק בזה אליבא דר"א וכי היכי דלרבנן דלא דרשי ימים אין חילוק בין נזיר טהור שנטמא לטמא שנזר הכי נמי לר"א מנ"ל לחלק ומה טעם יש בדבר. ובירושלמי בשמעתין נמי מייתי הא דעולא דלא אמר ר"א אלא בנזיר טמא אבל בטהור אפילו אין לו מהיכן ליפול שמואל בר אבא בעי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו מה אנו קיימין אם בשנולד בנו היום ונכנס למחר הרי יש לנזירות בנו ב' ימים אם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לנזירותו ב' ימים דכבר עברו ב' ימים לנזירותו היום ומקצת יום מחר וקאמר כגון שנולד ביה"ש דלא הוי אלא יום אחד לו ויום אחד לבנו מהו שיצטרפו אמר ר' אבין אפילו תימא בחצי היום. פי' שנולד בחצי היום לא כן סברין מימר תחלת היום לו סוף היום לבנו וחשיב ב' ימים ומהו שיצטרפו וחשיב סתירה ב' ימים ומוכח מכאן דאם נטמא בנזירות בנו סותר את שלו דאי לאו הכי מאי מיבעי ליה אמר ר' יוסי מה צריכא ליה בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין אמר ר' מנא קומי ר' יוסי ולאו כל דכן הוא ומה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו מצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ונזירות בנו אינו דין שיצטרפו.

ודברים אלו צריכים ביאור דהא על כרחך מה שאמר דבטמא שנזר פשיטא ליה שהן מצטרפין היינו שקיבל עליו נזירות ונזירות לבנו הכל בשעת טומאה וקודם לידת הבן חל עליו נזירותו וכשנולד הבן חל עליו נזירות בנו והיכי שייך צירוף בזה. דהא בלאו הכי אינו מביא קרבן טומאה כשנטמא בשעת טומאתו. ואי מיירי כשיצא ונכנס אם כן מיד כשיצא חל עליו נזירות בנו לחוד וגם בזה ליכא צירוף. ועוד דלאחר שיצא אמאי הוי ימים שאין עולין הא לאחר שיצא עולין לו גם כן. ועל כרחך צריך לומר דלשיטת הירושלמי אם נטמא אפילו קודם שיצא מביא קרבן טומאה וכדמשמע לעיל נמי גבי שהייה וכמו שכתבתי שם בשיטת הירושלמי. ולפי זה שפיר מסתבר לחלק בין טמא שנזר דבעי ר"א ימים ראשונים דכיון דאין עולין בעינן שיהיה ימים להפיל אבל אם נזר בטהרה מודה ר"א דאפילו בו ביום. אבל לפי סוגיא דשמעתין ודאי צ"ע מאיזה טעם יש חילוק בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא כיון דעיקר נזירות אינו מתחיל אלא לאחר שיטהר והרי הוא כנזיר טהור שנטמא.

ומאי דאמרינן תו בירושלמי שם דר' יוסי השיב לר' מנא תמן אינו ראוי לקבל התראה. ברם הכא ראוי לקבל התראה. ופי' הפני משה דבנזיר טמא אינו ראוי לקבל התראה אל תטמא דטמא ועומד הוא גם כן צ"ע. וכבר הארכנו בזה לעיל אי לוקה על הטומאה בעודנו שם בבית הקברות.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה