אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שלישי › דף יח:

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שלישי · דף יח:

דף יח.

תוס' בד"ה מתחיל ומונה מיד דברי ר"א כו'. ומסקי שם דר"א סבירא ליה כר"י בר"י דנזירות טהרה משביעי מתחיל. דאי לאו הכי אלא משמיני הוא דחל נזירות טהרה. אם כן כי נטמא בשמיני אמאי מביא קרן הא ליכא ימים הראשונים. ולקמן דף נ"ד מיבעי ליה בהא דתנן התם על כולן אינו מתחיל למנות עד שיטהר ומביא קרבנותיו אי עד שיטהר היינו בשביעי עד דעביד הערב שמש ור"א היא אי עד שיטהר היינו עד שיביא קרבנותיו ורבנן היא. לשיטת התוס' ז"ל צריך לומר דלא הוי גרסי התם עד דעביד הערב שמש דהא בשביעי מתחיל למנות לר"א כפי שיטתם. אבל למאי דגרסינן התם עד דעביד הערב שמש וכו' פי' התם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות והרז"ל עד שיטהר עד שיערב שמשו על כרחך צריך לומר דסבירא ליה כרבי דנזירות טהרה בשמיני חל וסבירא ליה דלילה אינו מחוסר זמן ומשום הכי מתחיל למנות מיד אחר הערב שמש. ולענין קושיית התוס' ז"ל הא ליכא ימים הראשונים על כרחך צריך לומר דלא אמר ר"א אלא בטומאה ראשונה אם נטמא ביום ראשון של נזירות אינו מביא קרבן. אבל בטומאה שניה גם ר"א מודה דכל שנטמא לאחר התחלת נזירות טהרה צריך להביא קרבן אחר אף על גב דליכא ימים ראשונים לסתור. ועל כרחך צריך לומר כן לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק כר' אליעזר דאינו מביא קרבן אלא אי איכא בשני ימים ראשונים. ואפילו הכי פסק כחכמים דאם נטמא אחר הבאת חטאת חוזר ומביא קרבן אף על גב דליכא ימים ראשונים. דהא אינו מתחיל למנות אלא אחר הבאת חטאת. ואתי שפיר בזה קושיית התוס' ז"ל לקמן אמאי לא פשיט מהכא דנפקא חד ומתחיל תרין ע"ש. ולפי הנ"ל ליכא למיפשט מהכא כלל. וכן משמע מתחלת דברי ר"א נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד. משמע דוקא משום דלא יצא לשעה הראויה לקרבן. ולדברי התוס' ז"ל תיפוק ליה בלאו הכי אינו מביא קרבן על טומאה השניה דהא ליכא ימים ראשונים. אלא שמע מינה דבכה"ג כ"ע מודו דלא בעינן ימים ראשונים. אלא דלפי מ"ש דר"א סבירא ליה דנזירות טהרה מתחיל אחר הערב שמש בשביעי. אם כן היכי פשיט לקמן מדתנן בסיפא מתחיל ומונה מיד וברישא תנן עד שיטהר שמע מינה דעד שיטהר בהבאת קרבנותיו. ולפי הנ"ל אין כאן ראיה דהא בסיפא דמתניתין בטומאות שאין הנזיר מגלח מתחיל ומונה בשביעי. ואילו ברישא דמתני' אינו מתחיל למנות אלא בשמיני היינו אחר הערב שמש דשביעי. ודו"ק.

שם גמרא ר"י בנו של ריב"ב אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו. ופליגי הכא תנאי אם אשם נזיר טמא מעכב אי לא וחכמים סברי דאינו מעכב מלחול נזירות טהרה. ולרבי ור"י בר"י גם חטאת לא מעכבא. ואם כן קשה מהא דתנן בערכין סתמא דמתניתין חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן משום דמעכבי כפרה ולא פשע בהו. והאיכא חטאת נזיר טמא דלא מעכב לרבי ולר"י בר"י ואשם אינו מעכב גם לחכמים ולמה אמר רב פפא התם פעמים שחייבי חטאות ממשכנין היינו חטאת נזיר טהור משום דאם גילח על אחד משלשתן יצא ולא אמר נמי דחטאת ואשם נזיר טמא ממשכנין דגם כן לא מעכבי. והלחם משנה פ"י מהלכות נזיר כתב דבאמת גם אלו ממשכנין. ורב פפא חדא מנייהו נקט. ואכתי תיקשי לפי מש"כ המל"מ ז"ל בפי"ד מהלכות מעה"ק בשם הרמב"ן ז"ל. דהיכא דעובר בבל תאחר ממשכנין אותו. אם כן בקרבנות נזיר טמא ממ"נ ממשכנין אותו. דאי מעכבי הא קעבר בבל תאחר תגלחת טהרה וצריך למשכנו. ואי לא מעכבי גם כן צריך למשכנו דהא יפשע ולא יביא. על כן נראה לי דקרבנות נזיר טמא אפילו אי לא מעכבי תגלחת טהרה מכל מקום אין ממשכנין אותו כיון דלכפרה אתי כמו שנאמר וכפר עליו כו' לא משהי ליה. ועיין מש"כ בזה בריש נדרים בהא דאמר רב אחא דעובר בבל תאחר גילוח הנזיר. אם כן אפילו אם לא יצא באחד משלשתן גם כן צריך למשכנו דקעבר בבל תאחר תגלחתו. עיין שם.

תוס' בד"ה ורבנן עולה לא בעי מיעוטא כו' וא"ת מאי טעמא דרבי ישמעאל שפיר קאמרי ליה רבנן. ולא הבנתי קושייתם הא ר"י סבירא ליה דעולת מצורע מעכב כדאיתא בפסחים ובערכין אלמא דלדידיה לאו דורון הוא וכן משמע לקמן בגמ' דלר' ישמעאל לאו דורון הוא. וצריך לומר דמהכא יליף רבי ישמעאל מדאיצטריך קרא למעוטי אף על פי שלא הביא עולתו מינה שמעינן דלאו דורון הוא ובמצורע עולתו מעכבת גם כן.

ומה שהקשו תוס' ז"ל מנ"ל אליבא דרבי דמיום שמיני מתחיל נזירות טהרה אף על פי שלא הביא קרבן כלל. הדבר פשוט דתלמודין סברה דיום הבאת קרבנותיו דקאמר רבי משמע כיון שהגיע היום לחוד מתחיל נזירות טהרה. אבל בירושלמי פרק שלשה מינים במתניתין דתגלחת הטומאה כיצד איתא להדיא דרבי סבירא ליה עד שיביא ממש. ושיטתא אחריתא איתא התם דלר"י בר"י אם נטמא וחזר ונטמא מביא על כל אחד ואחד. ולרבי אינו מביא אלא קרבן אחד דעדיין בנזירות טומאה הוא עומד. ור' הילא אמר התם דלא פליגי אלא למנות נזירות טהרה אבל קרבן טומאה כ"ע מודו שמביא קרבן טומאה. כן הוא הנוסחא לפנינו והוא דבר מחודש דבשמעתין משמע דאי לא חל נזירות טהרה ודאי לא מייתי קרבן טומאה וכן מסתבר כיון דלא יצא לנזירות טהרה עדיין. אבל אם נגיה כ"ע מודו דמביא קרבן אחד אפילו לר"י בר"י וכן בדברי התוספתא דמייתי התם אינו מביא אלא קרבן אחד וכדאיתא נוסחא זו בדברי התוספתא אתיא מסקנת הירושלמי כשיטת הש"ס דילן. ואתי שפיר לפי זה הא דמסיק התם ע"ד דר' זעירא כרבי דנדחה קרבן ראשון ומביא קרבן שני פירוש דהתוספתא אתיא כרבי. אבל על דעתי' דר"י בר"י לא נדחה ומביא על כל אחד ואחד. ע"ד דר' הילא ד"ה נדחה ומביא קרבן אחד כך צריך לומר דלכ"ע נדחה הראשון ומביא קרבן שני. ומשמע עוד מדברי הירושלמי דבהרבה טומאות עיקר הקרבן בא על טומאה האחרונה דהראשונה נדחית וכמו שכתב בריש שמעתין לר' יוחנן דחגיגה. ואיכא נפקא מינה בזה דאם הפריש קרבן על טומאה הראשונה וחזר ונטמא דהוי הקרבן ראשון דחוי וצריך להפריש קרבן אחר ואין זה מוכרח כ"כ. ודו"ק.

ובתוספתא פ"ד נראה גם כן קצת דיש חילוק בין התחלת למנות נזירות טהרה דתני התם דבחטאת תלוי ולא באשם ולענין קרבן טומאה תני התם דר"ש אמר דבאשם תליא ולא בחטאת ע"ש. אבל נראה דחסר התם בבא דפליגי לענין מצורע. ואהא הוא דאמר ר' שמעון עד שיביא אשמו וכדאיתא בתוספתא דכריתות כמו שהבאתי לעיל.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה