קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שישי · דף מא:
תוס' בד"ה ור"א דאתי עשה ודחי לא תעשה מנ"ל. והקשו ז"ל אמאי לא יליף מזקנו. ואי משום דאינו שוה בכל אם כן לרבנן נמי תיקשי מנ"ל בעלמא דעשה דוחה לא תעשה דמראשו וזקנו ליכא למילף שאינן שוה בכל. ותירצו דעל כרחך סבירא ליה לר"א דמעלמא שמעינן דעשה דוחה לא תעשה גרידא. דאי לאו הכי מנ"ל לאוקמי בנזיר דאיכא עשה ולא תעשה דילמא לא אתי אלא ללאו דהקפה גרידא. ואף על גב דכתיב זקנו מכל מקום איצטריך לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה. אלא שמע מינה דמעלמא ידעינן דעשה דוחה לא תעשה גרידא. וסבירא ליה השתא דאין לחלק בין לאו השוה בכל אי לא. ומשום הכי לרבנן שפיר שמעינן בעלמא מראשו דעשה דחי לא תעשה. אבל לר"א דמוקי ראשו לנזיר אמאי לא מוקי להכי ואין דבריהם ז"ל מובנים. דאכתי תיקשי לוקי להקפה גרידא. ואף על גב דמעלמא ידעינן דעשה דוחה לא תעשה מכל מקום אתי לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה. דהא לרבנן נמי לא איצטריך לגופיה דמזקנו שמעינן ולא אתי אלא לאשמעינן דשמה הקפה. ואם כן לר"א נמי אף על גב דמעלמא ידעינן דעשה דוחה לא תעשה מ"מ ראשו אתי ללאו דהקפה ולאשמעינן דשמה הקפה. וצריך לומר דאם כן קרא דגדילים למה לי דהא שמעינן דעשה דוחה לא תעשה מראשו כיון דסבירא ליה התשא דאין חילוק בין שוה בכל אי לא. ועל כרחך ראשו אתי לנזיר דאיכא לאו ועשה. אלא דלפי זה תיקשי לרבנן נילף מזקנו דעשה דוחה לא תעשה ועשה כיון דלא סבירא ליה לחלק בין לאו שאינו שוה בכל אי לא וילפי מלאו דהקפה דעשה דוחה לא תעשה. אם כן נילף מזקנו דאפילו לא תעשה ועשה דוחה. ולפי מש"כ לעיל דעשה זו דכהן לאו מילתא דפשיטא היא. י"ל דסבירא ליה להש"ס השתא דבכהן גם כן ליכא אלא לאו לחוד. וכדמשמע בשמעתין דלא איצטריך זקנו אלא לאשמעינן דבתער. אבל דיחוי הלאו דזקנו הוי ילפינן מראשו אבל לפי דברי התוס' יקשה כנ"ל.
וכתב עוד לפרש בע"א דהכי פריך לר"א מנ"ל דעשה דוחה לא תעשה בעלמא דאי לא שמעינן מקרא אחרינא אם כן מנ"ל לאוקמי זקנו בכהן מצורע דילמא לא אתי אלא לישראל דהוי לא תעשה לחוד אבל כהן דאיכא לאו ועשה מנ"ל בשלמא לרבנן כיון דשמעינן מראשו דדחי לאו גרידא דהקפה אם כן על כרחך זקנו אתי לכהן דאי לישראל כבר שמעינן מראשו ואף על גב דאיצטריך לאשמעינן דמצורע בתער מכל מקום לא מסתבר דלהא לחוד נאמרה. ועל כרחך אתי לאשמעינן דמצורע כהן גם כן דוחה אף על גב דאיכא לאו ועשה. ולפי זה גם כן צריך לומר דלרבנן ילפינן בעלמא מלאו דהקפה והשחתה ולא פרכינן מה להנך שאינן שוה בכל. אבל לר"א דראשו אתי לנזיר ומנזיר ליכא למילף השחתה משום דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה. אם כן מנ"ל דזקנו אתי לכהן דאיכא לאו ועשה דילמא לא אתי אלא לישראל דליכא אלא לאו גרידא. וגם לפי זה יש לדקדק מ"ש דפירכא זו שכן ישנו בשאלה סבירא ליה. ופירכא שכן אינו שוה בכל לא סבירא ליה דעל כרחך צריך לומר הכי לרבנן. דאם לא כן מנ"ל לרבנן בעלמא דעשה דוחה לא תעשה. ולר"א נמי לא פריך אלא כהן מצורע מנ"ל אבל בעלמא ניחא דילפינן מהקפה והשחתה. ועוד דמ"ש דרבנן לא מוקמי ראשו לישראל ולאשמעינן דשמה הקפה משום דלא מסתבר דלהא לחוד אתי. אם כן לר"א דמוקי ראשו לנזיר על כרחך להא לחוד אתי לאשמעינן דבתער. דלדחות לא איצטריך דמצינן למילף מזקנו כיון דלא סבירא ליה פירכא דאינו שוה בכל.
עוד כתב בשם הר"מ ז"ל לפרש דהכי פריך בשלמא לרבנן איכא למימר דמראשו ילפינן. דבעלמא עשה דוחה לא תעשה באם אינו ענין לאינו שוה בכל דמזקנו נפקא תנהו ענין לשוה בכל. והא דקאמר הש"ס לעיל דלרבנן איצטריך לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה. השתא קאמר הש"ס לרווחא דמילתא הכי דאי נפקא להו לרבנן מגדילים ודאי אתי שפיר אלא אפילו נימא לרבנן דגדילים אתי לכדרבא. מכל מקום שפיר מצינן למימר דרבנן ילפי בעלמא מלאו דהפקה ובאם אינו ענין. ונימא דסבירא ליה לרבנן מסברא דשמה הקפה. וכסוגיא דפ' ב' נזירים. אבל לר"א דמוקי ראשו לנזיר דאיכא לאו ועשה וזקנו לכהן דאיכא לאו ועשה. אם כן אי גמרינן מינה בעלמא נילף נמי דעשה דוחה לא תעשה ועשה אלא משום דאיכא למיפרך כדפריך בריש יבמות מה לכהן וכו' ואיצטריך תרווייהו ובעלמא דעשה דוחה לא תעשה מנ"ל. ומשני דיליף מגדילים כו' והכל דיבור אחד ולפירוש הר"מ ז"ל. ומש"כ אבל לר"א על כרחך צריך לומר דנפ"ל דעשה דוחה לא תעשה כו'. דאי לא תער מנ"ל כו' דילמא למידחי לאו דהקפה גרידא ולא נזיר דאיכא תרי לאוי כו' אין כאן מקומו אלא זה שייך לעיל לפירושו קמא דהקושיא מנ"ל דלנזיר אתי דילמא ללאו דהקפה לחוד. ומנ"ל דמצורע בתער אלא דהתם כתבו מנ"ל דלנזיר דהוי עשה ולא תעשה. והכא כתבו מנ"ל דלנזיר אתי דהוי תרי לאוי. והיינו לסברתם השתא דר"א נמי מודה דהקפת כל הראש שמה הקפה כיון דמסברא קים לן הכי. וכתב לדחות להאי פירושא דהא השתא סבירא ליה להש"ס דר"א פליג וסבירא ליה דלא שמה הקפה. ואם כן הקושיא מעיקרא ליתא דלוקי ר"א ראשו ללאו דהקפה כיון דסבירא ליה דלאו שמה הקפה לא איצטריך קרא להכי.
ובמה שכתבו התוס' ז"ל דבנזיר איכא תרי לאוי לאו דהקפה ולאו דנזיר. יש לי לדקדק למה להו הני תרי לאוי הא בנזיר גופא איכא תרי לאוי לאו דתער לא יעבור ולאו דבל תאחר. כיון דסותר שלשים יום אם כן עבר על בל תאחר תגלחתו וקרבנותיו כמו בטומאה דאמרינן בריש נדרים (דף ג ע"ב) דעובר בבל תאחר. וי"ל דסתירה דתגלחת לא חשיבא סתירה דבנזירות מרובה לא סתרא. וי"ל דלא עבר בבל תאחר. אלא דהתינח לדברי התוס' ז"ל דתגלחת אינה סותרת אלא בנזירות מועטת. אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דאפילו בנזירות מרובה סותרת שלשים יום היה נראה דעובר בבל תאחר. ואם כן תיקשי לי עוד הא דאמרינן בשמעתין דר"א יליף תער מראשו דנזיר. וכמו שפירשו רש"י ותוס' ז"ל דסבירא ליה דלא עבר אלא בתער כר' יונתן. ואכתי מנ"ל דבתער. הא איצטריך קרא אפילו לשאר מעבירין. דנהי דליכא לאו דתער לא יעבור מכל מקום איכא לאו דבל תאחר דאפילו לר' יונתן סותרת אפילו בשאר מעבירין. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל דלענין סתירה אף על גב דלא גילח כעין תער סותרת דמכל מקום ליכא שער וכיון דסותרת קעבר בבל תאחר. ואיצטריך קרא דראשו דעשה דמצורע דוחה לא תעשה זו. ואכתי בתער מנ"ל. וצריך לומר לשיטת הרמב"ם ז"ל דכל שאינו עובר אינו סותר גם כן. וכמש"כ לעיל בשיטתו דשיעור כעין תער היינו כל שאין בו כדי לכוף. וכי לא עביד כעין תער היינו ששייר כדי לכוף כו' אינו סותר גם כן. וכן בשאר מעבירין לר' יונתן דלא עבר אינו סותר גם כן. וכבר כתבתי לעיל דכן הוא משמעות הירושלמי דלכ"ע אינו סותר בשאר מעבירין. ועיין מש"כ בזה בריש נדרים ודו"ק.
ועיין מש"כ בריש יבמות הא דאמרינן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה והא הך דרשא ר"א הוא דקאמר לה ור"א סבירא ליה אין שאלה בהקדש כדאיתא בערכין. ואם כן אין שאלה בנזירות גם כן כדאיתא ריש פרק ב"ש ואמאי לא ילפינן מינה דעשה דוחה לא תעשה ועשה. ולדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דאין בזה אלא לא תעשה לחוד. וכן הך פירכא דפרכינן הלאו דהשחתה שכן אינו שוה בכל דאינו נוהג בנשים גם כן יש לו לדון לטעמא דאמרינן בקדושין דהא דאינן בהקפה משום דאינן בהשחתה שאין להם זקן. וכיון דלא שייך גבייהו האי לאו היכי שייך למיקרי אינו שוה בכל. וכל שכן לפי מש"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות עבודת כוכבים דעבדים מיחייבי בלאו דהקפה והשחתה ולא איתקשי לנשים לענין זה משום דנשים לא אימעוטי אלא משום דלית להו זקן. אם כן פשיטא דלאו זה הוי שוה בכל ככל לאוין שבתורה. ותיקשי נילף מינה בעלמא למידחי לא תעשה ועשה. וכל זה סעד למש"כ לעיל לדברי הרמב"ם ז"ל דבכהן גם כן ליכא אלא לאו לחוד. ואתי שפיר בזה נמי הך דשמעתין דמשמע דלרבנן ילפינן מראשו בעלמא דעשה דוחה לא תעשה. אף על גב דאיצטריך לאשמעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה וליכא למימר אם אינו ענין כו' ולא פרכינן שכן אינו שוה בכל משום דאזלי הך שמעתא כהך טעמא בקדושין דנשי לא שייכי בהשחתה כלל. אבל עבדים איתנהו בהשחתה. ואם כן תו ליכא למיפרך שכן אינו שוה בכל.
אלא דלא יתיישב לפי זה הא דפריך הש"ס לר"א עשה דוחה לא תעשה מנ"ל. ומאי קושיא דילמא ר"א נמי יליף מזקנו ולא פרכינן שכן אינו שוה בכל כנ"ל. ואיצטריך זקנו לגלויי דעשה דוחה לא תעשה. וראשו איצטריך לגלויי דמצורע בתער. ועדיין צ"ע בזה ליישב סוגיא זו בכל מקומות ובפ' ב' נזירים יבואר עוד בס"ד.
רש"י בד"ה ור"א כו' ע"ש מש"כ לר"א לא אתי עשה ודחי לגמרי כו'. וסברא זו תמוה היא וסוף דבריו בעצמם סותרין לתחלת דבריו ודו"ק ועיין בא"מ.