אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שישי › דף לה.

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שישי · דף לה.

דף לד:

תוס' בד"ה דבין הבינים כו'. ע"ש שפי' דהוא האוכל עצמו שבין חרצן לזג והוי ס"ד דבטלה דעתו אצל כל אדם. ואין זה מובן דמהיכי תיתי למימר דלא חשיבא אכילה ואטו בערלה כהאי גוונא מותר לאכול כיון דליכא קרא התם. גם מה שפירש ר"ת ז"ל דהיינו ענבים קטנים שאין מתבשלים לעולם גם זה קשה כיון שהגיעו לכלל בוסר הרי הם בכלל ענבים כמו בערלה דלא מחלקינן בהכי ואפשר היינו ענקוקלות דתנן בערלה. ובשיטה מקובצת כתב גם כן דהיינו גוף הענב והא דאיצטריך ועד להכי הוא ליתורי לפרטא בתרא. וגם זה לא הבנתי הא חרצנים וזג אתין לפרטא בתרא. ומלשון הירושלמי נראה כפירוש זה דהיינו גוף הענב שבין החרצן לזג דאמר התם להביא השלש שבנתים. ולפי' התוס' ז"ל אתי שפיר דהיינו דבר שלישי שבין חרצן לזג. אבל לפי' ר"ת ז"ל לא אתי שפיר לשון שלש שבנתים אלא דמשמע התם דלא מרבינן שלש שבנתים אלא למ"ד דלא דריש מחרצנים ועד זג לפרטא. והיינו לר"א ולראב"ע. ואם כן י"ל דהא דאיצטריך לרבות שלש שבנתים היינו דאם אכל כל גוף הענב חייב אפילו פחות מכזית. דגם זה חשוב בריה כמו ב' חרצנים וזג לראב"ע דאמרינן בירושלמי דחייב משום בריה. ועיין בפי' הרוהתוס' יום טוב ז"ל שכתבו כן דלראב"ע לא בעינן כזית. אלא דבשמעתין משמע דמודה ראב"ע ברישא דאינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית ואינו לוקה על ענבה אחת משום בריה. ובירושלמי בשמעתין (ה"א) משמע דלוקה על ענבה אחת משום בריה. וכתב הפני משה דהיינו כר"ש במכות וכראב"ע בחרצנים וזג. ולא משמע הכי מסתימת דברי הירושלמי. ונראה קצת דמפרש להא דתנן אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית קאי על צירופין. אבל בענבה עצמה לוקה משום בריה וכן הוא שיטתו לענין ברכה דצריך לברך אחר ענבה אחת אף על גב דלית בה כזית. אלא דקשה לפי זה מסתמא דמתניתין במכות דאינו חייב על חטה אחת ועל כרחך צריך לחלק בין בריית נשמה לשאר בריה וכדאמרינן במכות וי"ל דגבי טבל שאני דלא נאמר חטה בקרא ומשום הכי לא חשיבא בריה. אבל נמלה אף על גב דלא נאמרה גם כן מפורש אלא בכלל שרץ אפילו הכי כיון דברית נשמה היא חשיבא בריה אבל הכא דענבים נאמרו בפירוש לוקה אף על ענבה אחת וחשיבה ברי' והיינו טעמא דלענין ברכה חשיבה בריה משום דגבי ברכה גם כן נאמרו ז' המינים בפרט דגפן היינו ענב וכן שאר מינים ודברים אלו צ"ע יותר. ועיין בתשובות אחי הגאון המנוח מהר"י זצ"ל במשכנות יעקב סי' צ"ה ודו"ק וע"ע בתוס' מכות פ"ג ובתוס' חולין.

בד"ה ור"א דדריש ריבה ומיעט פרט וכלל ופרט מנ"ל כו'. עיין שם שהקשו מנ"ל דסבירא ליה למדה זו כי היכי דרבנן לא דרשי מיעט וריבה בשום מקום. ותי' דעל כרחך דריש הכי דאם לא כן אמאי לא פליג בעלמא בהא דאין נשבעין על הקרקעות. ועל כרחך היינו משום דדריש בפרט וכלל ופרט ומודה במדה זו. וקשה דאם כן מאי שייכא הך פרכא הכא אמאי לא פריך בעלמא דר' דריש מיעט וריבה מנ"ל דאין נשבעין על הקרקעות. ואדרבה מדר"א הכא ליכא לאקשויי לפמ"ש דאין הכרח דר"א דריש ריבוי ומיעוט דאפילו דריש בפרט וכלל גם כן שפיר מרבי עלין ולולבין לגרסת התוס' ז"ל בסוף שמעתין. ועל כרחך הא דאמרינן דר"א דריש לה במיעט וריבה הוא משום דבעלמא הכי סבירא ליה ואם כן הוי ליה לאקשויי בעלמא מהיכי יליף הא דאין נשבעין על הקרקעות. והתוס' ז"ל בריש שבועות כתבו באמת דמאיזה קרא יליף לה. והר"י ז"ל תי' דעל כרחך לא דריש לה במיעט וריבה ומיעט דאם כן אמאי לא דריש נמי הכא בריבה ומיעט כמו בעלמא. ומנ"ל דחרצנים וזג אתי לכדראב"ע. וגם זה אינו מובן דבאמת למה ליה להש"ס למימר דר"א דריש לחרצנים ועד זג לכדראב"ע דלמא דריש במיעט וריבה ומיעט ומרבי אפילו עלין ולולבין כמו בריבה ומיעט וריבה דמרבינן הכל. הן אמת דלגירסת התוס' ז"ל בסוף שמעתין דמפרט וכלל מרבינן יותר ממיעט וריבה אם כן מסתבר יותר דהיכי דאיכא מיעוט אחרון לא נרבי יותר מהיכא דאיכא תרי פרטי וכלל בנתים. ועמוק עמוק הוא מי ימצאנו לעמוד על טעמן של מדות אלו שיסודי התורה תלוין בהן. ולענ"ד היה נראה דהכא ר' אלעזר הוא ולא ר' אליעזר ובכל התורה דריש גם כן כללי ופרטי והכא דדריש במיעט וריבה היינו משום דמכל אשר יצא מגפן היין ריבוי הוא וכדאמרינן נמי בעלמא כל ריבוי הוא אפילו למאן דדריש בכללי ופרטי והשתא פריך שפיר מנ"ל הך מדה דפרט וכלל ופרט דגם כן מדה היא בתורה ועיין בכללי הש"ס סוף ברכות שהקשה אמאי לא חשיב לה ר' ישמעאל במדות שהתורה נדרשת בהן למדת פרט וכלל ופרט. ותי' דר' ישמעאל לית ליה הך מדה והכי מבואר להדיא בירושלמי בשמעתין (ה"א) דר"א דמרבי עלין ולולבין ולא דריש לחרצנים וזג לפרטא הוא משום דסבירא ליה כר' ישמעאל דסבירא ליה הכי אפילו בכלל ופרט הכל בכלל ע"ש. ועדיין אין הדברים ברורים ככל הצורך ודו"ק.

גמ' חמור או שור או שה פרט וכל בהמה כלל לשמור חזר ופרט. ופרש"י דאתי למעוטי דובים ואריות שאין להם תרבות ואין זה מובן דאם אינן בני תרבות לא צריך קרא להכי. ומאי אריא בשומר הא גבי בעלים נמי דינא הכי וכדפליגי תנאי בזה בפ"ק דב"ק. ויש מהם בני תרבות כדאיתא התם. אלא ע"כ למעוטי עבדים וקרקעות אתי וכמו שכתבו התוס' ז"ל. ואם כן אמאי הוי כל בהמה כלל לענין זה הא מהך כללא גופא אימעיט לה עבדים וקרקעות ולמה ליה למדרשי' בפרט וכלל והתוס' ז"ל כתבו דכל הוי כלל בהמה לשמור חזר ופרט. וגם זה קשה קצת דהוי כלל שאינו מלא דלא הוי כלל וכדאיתא בזבחים דף ד' ע"ב והתוס' ז"ל בב"מ דף נ"ז ע"ב כתבו דכל הני פרטי וכללי אסמכתא בעלמא הוא ולא משמע הכי בשמעתין.

תוס' בד"ה רבא אמר כו'. ע"ש שכתבו דפרט אתי למעוטי רובע ונרבע וכלל אתי לרבות חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה. ולא הבנתי הא בחוסם פי פרה לא נעבדה בה עבירה אלא איהו דעביד איסורא אבל הדישה לאו איסור הוא. והיכי ס"ד למפסליה מפני זה. והקשו על זה מהיכי תיתי למעט אלו מכבשים ועזים. ובתורת כהנים איתא דמן הכבשים ועזים הוי ממעטינן כל הני שנעבדה בהן עבירה ומרבי לה התם מכבשים לעולה ועזים לעולה ע"ש אבל עוד הקשו דרובע ונרבע מקרא אחרינא שמעינן לה וכתבו דמן הפרט הוי ממעטינן בן ב' שנים דכבש משמע בן שנה ומרבינן ליה מן הכלל ומהפרט ממעטינן בע"מ. וגם זה אינו מובן דלא איצטריך לרבות בן ב' שנים כיון דכתיב כבש סתם והיכא דהוא בן שנה נאמר בפירוש בן שנתו. וגם למעט בע"מ לא איצטריך מהני פרטי כיון דכתיב בפירוש זכר תמים. ומש"כ רש"י ז"ל בד"ה אי אתה דן כו' אף על פי שאין עולה באה זקנה. גם כן תמוה דלא מצינו בעולה פסול זקן יותר משאר קרבנות ובכל הקרבנות זקן פסול. ובשיטה מקובצת כתב דאתי למעוטי דטריפה פסול בצאן כמו בבקר ועיין בזה בתוס' חולין דף קט"ו באריכות. ובהא דמשמע התם דחוסם פי פרה חשיב נעבדה בה עבירה. ע"ש גירסת רש"י ותוס' ז"ל שם.

בד"ה ולילף מהאי קרא כו' וכתבו דמפרט ממעטינן חיה ומכעין הפרט מרבינן שור הבר אף על גב דרגיל בין החיות. וגם זה קשה קצת למה ליה קרא להכי כיון דמין בהמה הוא. וגם הא דממעט חיה מדרשא דכלל ופרט לא משמע הכי בזבחים פרק כל הפסולים דממעט לה התם מתרי בקר וצאן האמורים בפרשה. ובת"כ דריש לה ר' ישמעאל להאי קרא בכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט בקר וצאן לחוד. והדברים נפלאים וצ"ע בתורת כהנים בזה.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה