אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שישי › דף לד:

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שישי · דף לד:

פרק שישי

תוס' בד"ה וחייב על היין כו'. וכתבו בזה דעיקר חידושי' דת"ק דחייב על הזגים בפני עצמם ועל החרצנים בפני עצמם. ור' אלעזר בן עזריה פליג דאינו חייב עד שיאכל ב' חרצנים וזה אחד. ומש"כ דר"א סבר כר"י דחרצנים אלו הגרעינים עיין רש"י לקמן דף ל"ט וכן איתא בירושלמי ויתבאר לקמן בס"ד.

שם גמ' במאי קמיפלגי ר' אלעזר דריש ריבוי ומיעוט ורבנן דרשי כלל ופרט כו'. לפי מה שפירש רש"י ותוס' ז"ל דר"א סבירא ליה כראב"ע דחרצנים וזה אתי עד שיאכל ב' חרצנים וזג אם כן למה ליה להש"ס למימר דר"א דריש ריבה ומיעט וריבה הא אי נמי דריש כלל ופרט נעשה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבי כל מילי אפילו עלין ולולבין. ואדרבה לגרסת התוס' ז"ל בסוף שמעתין מרבינן יותר מפרט וכלל ממיעט וריבה אבל לפי דברי השיטה מקובצת ז"ל דמהפך הגרסא לקמן ומפרט וכלל לא מרבינן אלא לולבין ולא עלין אתי שפיר דעל כרחך ר"א דמרבי עלין ולולבין דריש ריבה ומיעט. ואי גרסינן ר' אליעזר אתי שפיר בלאו הכי דקים לן בשאר דוכתי דר"א דריש ריבוי ומיעוט ויתבאר בזה לקמן.

תוס' בד"ה אי מה הפרט מפורש פרי אף כל פרי. וכתבו דיש מפרשים דנימעט בוסר וענבים שהתליעו ולא ניחא להו דהא פסולת פרי נמי כתיב חומץ יין ומ"ש ענבים שהתליעו מחומץ. ואין זה מובן דאם כן למה ליה לאתויי ענבים שהתליעו מכעין הפרט כיון דדמי ממש לחומץ. וצריך לומר דכוונתם דהיכי מצינן למימר דבעינן דוקא פרי גמור הא כתיב נמי פסולת פרי ואם כן ליכא למעוטי מפרי פסולת פרי. ואם כן אפילו נימא דבעינן פרי גמור מכל מקום בפסולת פרי שפיר מרבינן כעין הפרט. ועוד הקשו דאם כן מה אנו מרויחין בכלל ופרט מה שלא נכתב בפירוש. ואין זו קושיא כל כך דהא ברייתא פריך הכי אם כן מה הניח לך הכתוב שלא אמרו אבל גם בזה כוונתם דהיכי ס"ד למעט הכל דאם כן למה ליה למדרש כעין הפרט כיון דלא מרבי שום דבר. לכך פירשו דענבים שהתליעו שפיר מרבינן מכעין הפרט דפסולת פרי. אבל פרי אימא דבעינן פרי גמור ואפילו גוהרקי דהיינו בוסר לא. ומשני דאם כן מה נרבי מפרט דפרי כיון דהכל כתיב. אלא על כרחך לרבוי בוסר גם כן ומשמע מדבריו ז"ל דאי לאו דמרבינן מכעין הפרט הוה אמינא דבוסר לאו בכלל ענבים הוא ועיין תוס' יום טוב ז"ל בפ"ה ממעשר שני שהוכיח מכאן דבוסר הוי פרי מדנזיר אסור בו. ואין זה מוכרח דאדרבה מדאיצטריך לרבות מכעין הפרט שמע מינה דלאו פרי הוא. אבל בילקוט איתא בשם הספרי דמענבים לא הוי ממעטינן בוסר דבכלל ענבים הוא אלא מיין הוי ילפינן מה יין פרי גמור אף ענבים פרי גמור ומרבי התם מלחים לרבות הבוסר ור' יוסי מרבי נמי סמדר מלחים כדאיתא בירושלמי דסבירא ליה דסמדר גם כן פרי הוא. ועיין בזה בריש כיצד מברכין דאמרינן התם דלא פליגי רבנן אר"י אלא בענבים אבל בשאר פירות מודו ועיין בדברי הרע"ב ז"ל סוף פ"א דערלה ודו"ק.

גמ' לאתויי עינבי דכרין. ופירשו רש"י ותוס' ז"ל ענבים שהתליעו וקשה למה לי קרא לזה וכי מפני שהתליעו יחזרו להיתר וכל זמן שראוין לאכילה קצת באיסורן קיימי ולהך גירסא ענבי דכדום היינו שלקו בגפן י"ל דהיינו ענקוקלות דתנן בפ"א דערלה. ופי' הרמב"ם ז"ל שהכם החמה כמש"כ בהל' מעשר שני ולהני איצטריך קרא דסלקא דעתך דלא הוי ענבים כלל כיון שנתיבשו בחמה. והכא בהל' נזיר השמיט הרמב"ם ז"ל דין ענבים דכדום ועיין בכסף משנה ז"ל.

תוס' בד"ה מחרצנים ועד זג למה לי כו'. והקשו הא איצטריך לאסור חרצנים וזג אף על גב דאין ראוין לאכילה. וקשה דאם כן היכי דרשינן להו לפרט כיון דאיצטרכו לגופייהו כמו לראב"ע דאמרינן דסבירא ליה כר"א משום הכי דאיצטריך להו לגופא. ועוד אי חרצנים וזג אינן ראוין לאכילה אמאי אסורין בערלה. ובשבועות דף כ"ב אמרינן דחרצן אינו ראוי לאכילה בעיניה אלא על ידי תערובות ומכל מקום נראה דלא איצטריך קרא להכי דמפסולת פרי שמעינן לה והכי איתא להדיא בספרי.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה