קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נז.
גמ' איבעיא להו עצם כשעורה הלכה או רביעית דם הלכה. ופירשו רש"י ותוס' ז"ל דעצם כשעורה הלכה היינו דהנזיר מגלח עליו. ורביעית דם הלכה היינו דטומאתה לאו מקרא אלא מהלכתא. ולא ניחא להו לפרש דעצם כשעורה הלכה היינו נמי על טומאתה דלא על טומאתה בא לידון. אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כתב דטומאת עצם כשעורה הלכה היא ואין דנין ממנה. ול"נ לפרש דבתרווייהו הלכה לענין גילוח הנזיר הוא ומיבעי ליה אי עצם כשעורה הלכה ואין דנין ממנה או דילמא רביעית דם הלכה דאין מגלח עליו דעל כרחך צריך לומר דהלכה נאמרה דלא יגלח דבלאו הכי מנ"ל דלא יגלח דאטו הלכה לאו דאורייתא היא וכיון דאיתמר הילכתא דשיעור דם ברביעית אמאי לא יגלח הנזיר עליו כמו על כזית מן המת דשיעורו הלכה. אלא על כרחך כך נאמרה הלכה שלא יגלח הנזיר עליו. ור"ע מחמת הקל וחומר בא לחלוק על הלכה זו. והשיב לו ר"א דאין דנין קל וחומר בזה. ועל כרחך צריך אתה לומר כן דאי לאו הכי למסקנא דמסיק דטומאת רביעית לאו הלכה היא אלא מקרא נפקא. אם כן למה ליה לר"ע למילף בקל וחומר למה לא יגלח. אלא ע"כ לר"א נאמרה הלכה שלא יגלח. ו"ע מכח קל וחומר רצה לחלוק על זה. והשיב לו ר"א דאין דנין קל וחומר בזה ודו"ק. וכן נ"ל לר"מ לעיל דיליף בקל וחומר משרץ דחייב על ביאת מקדש היינו גם כן לגלויי דהילכתא דנזיר לא נאמרה לענין ביאת מקדש דאי לאו הכי אין עונשין מה"ד.