קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נב:
גמ' ב"ש אומרים משנים או משלשה כו'. עי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שפירש משנים או משלשה היינו מב' או ג' בני אדם והוא דלא כדמפרש ר' יהושע לדברי ב"ש וכן פירש הרז"ל שם בעדיות. ולא ידעתי מי הכריחו לזה לפרש דב"ש כר"ע סבירא ליה דאפילו מב' מתים מטמא ולעיל משמע דלא מטמא אלא ר"ע לחודיה.
שמאי אומר אפילו עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת. ובעי הש"ס למיפשט מינה דאו שדרה או גולגולת תנן. ועיין בפ"א דעדיות דלא תנן התם אלא שמאי אומר אפילו עצם אחד סתמא ומשמע דלא בעינן דוקא מן שדרה וגולגולת אלא כל עצם אחד שיש בו רובע מטמא וכן משמע התם בפירוש הרע"ב והכא תניא דוקא משדרה וגולגולת. ועוד היכי מוכח מינה דלשמאי או שדרה או גולגולת לחוד מטמא הא שמאי לא איירי אלא ברובע עצמות וזה מטמא שפיר בעצם אחד משדרה לחוד וגולגולת לחוד אבל טומאת שדרה וגולגולת עצמן י"ל דבעינן תרווייהו וי"ל דאי לטומאת עצמן בעינן תרווייהו אם כן עצם משדרה לחוד או גולגולת לחוד הוי כשאר עצמות וכי היכי דעצם משאר עצמות אינו מטמא ברובע הכי נמי עצם משדרה לחוד או גולגולת לחוד אלא ודאי שדרה לחוד גם כן יש לה טומאת עצמה כשהיא שלימה ומשום הכי חמיר נמי לענין עצם אחד ברובע והשתא כל הני תנאי בחד גוונא מיירי. ב"ש אמרי דשנים וג' עצמות מרוב בנינו מטמא ברובע וב"ה אמרי דרוב מנינו גם כן מטמא ברובע היינו מרוב מנינו מקצת מכל אחד כמו שכתבו התוס' ז"ל דרוב בנינו או רוב מנינו בשלימות מטמאין אפילו אין בהן רובע ושמאי אומר דאפילו עצם אחד משדרה או גולגולת גם כן מטמא ברובע כיון דחמירי גם כן לענין טומאת עצמן ומכאן מוכח דלא כמאן דמפרש מתניתין דאהלות דאינו מטמא בעצמן אלא רוב בנינו ורוב מנינו אהדדי וברובע בעינן רוב בנינו או רוב מנינו וכפשטיה דדברי ר' יהושע דאם כן שמאי נמי מיירי בשדרה שלימה או גולגולת שלימה ואם כן בלאו הכי תיטמא אפילו אין בה רובע. ועוד דהא שמאי עצם אחד קאמר ולא שדרה שלימה ה"ה ברוב בנינו דב"ש ורוב מנינו דב"ה מיירי דלאו בשלימות הוא אלא מקצת מכל אחד.
וכבר כתבתי לעיל דעת הרמב"ם ז"ל דלא בעינן ברובע רוב מנינו או רוב בנינו כלל אלא רובע מכל שנים או שלשה עצמות מטמא לבד מעצם אחד דאינו מטמא ברובע ודלא כשמאי וכפשטיה דמתניתין דעדיות דלא הוזכר שם בדברי שמאי שדרה וגולגולת כלל. ועי' בפירוש המשנה להר"מ ז"ל בעדיות שם דאין לשונו מובן שם ויש ט"ס בדבריו שם. וגם פירש שם מן הגויה דאמרי ב"ה היינו לאפוקי מב"ש דאמרי אפילו מב' בני אדם. להכי קאמרי ב"ה דווקא מן הגויה היינו מגוף אחד וכל זה לא הוזכר בש"ס כלל. ועיין בפירוש הראב"ד ז"ל שם שהאריך גם כן לפרש בע"א שם. ובתוספתא אהלות פ"ב גם כן הדברים מגומגמים וצריך להגיה שם בדברי התוספתא ע"ש.
ולא איפשטא בעיין דשדרה וגולגולת אי חדא מטמא או תרווייהו לפי המסקנא. והרמב"ם ז"ל כתב בפשיטות דאו שדרה או גולגולת תנן ותמה הכסף משנה ז"ל ע"ז. ועי' מה שכתב בזה הא"מ ובתוסח"ד דברים שאינן נראים. ונראה דחיליה דהרמב"ם ז"ל הוא מהא דר' יהודה אמר דששה דברים היה ר"ע מטמא וחזר בו על כרחך הא דעצם כשעורה שנחלק לשנים לאו בחושבנא הוא דמהא ודאי לא חזר בו ר"ע דיחידאה הוא דפליג עליה. ועוד דמה ענין דעצם שנחלק לשנים להנך ששה דברים כיון דלאו חד טעמא להו דטהרתן של אינך ו' דברים הוא מפני שהן מב' אנשים. ועצם כשעורה שנחלק לשנים טעמא אחריתי הוא דבעינן שיהיה העצם שלם ולא שייכי למיתנייהו בחדא חושבנא. וכן במשנה דאהלות חשיב לכל ו' דברים בהאי לישנא דר"ע מטמא וחכמים מטהרין ועצם שנחלק לשנים תני לה התם במשנה אחריתא ומשמע דר' יהודה על מתני' קמא קאי ושדרה וגולגולת בתרתי חשיב לה. ועל כרחך צריך לומר הכי לפסקו של הרמב"ם ז"ל בעצם שנחלק לשנים דטמא וכר"ע והיינו משום דלא הוי בחושבנא של הו' דברים שחזר בו ר"ע דאי לאו הכי אמאי פסק כוותיה כיון שחזר בו. ועוד היה נראה לי סעד לדברי הרמב"ם ז"ל על פי מה שדקדקתי לעיל בדברי שמאי דאמר אפילו עצם א' מן השדרה וגולגולת. ובמשנה דאהלות לא הוזכר בדברי שמאי שדרה וגולגולת והיינו משום דכל זה דברי ר' יהושע הוא ופרושי קמפרש לדברי כולם לעשות דבריהם אחד ב"ש איירי ברוב בנין וב"ה איירי ברוב מנין ושמאי איירי בשדרה וגולגולת אבל שמאי גופיה סתמא אמר אפילו עצם אחד וכדתנן באהלות וכיון דר' יהושע הוא דקאמר הכי שמע מינה דר' יהושע נמי סבירא ליה דאו שדרה או גולגולת תנן ודו"ק.
שם בעי רמב"ח רובע עצמות משדרה וגולגולת מאי דכי בעינן חצי קב היינו משאר אבריו אבל משדרה וגולגולת סגי ברובע גם לענין נזיר או דילמא ל"ש. ויש לדקדק מכאן לשיטת התוס' ז"ל דבכל רובע בעינן שיהיה בו מרוב בנינו או מרוב מנינו. אם כן מאי מיבעי ליה לרמב"ח ברובע מן השדרה כיון דלא סגי ברובע מרוב בנינו או מנינו ובעינן דוקא חצי קב הכי נמי רובע משדרה וגולגולת גם כן דלא סגי לענין נזיר. דשדרה וגולגולת לא חמיר מרוב בנינו או מנינו דכולהו מטמאין לעצמן כשהן שלימים. ובשיטה מקובצת בשם הרא"ש ז"ל ראיתי שהקשה כנ"ל מאי חמיר שדרה וגולגולת מרוב בנינו או מנינו וכתב בזה פירוש מחודש דרמב"ח הא גופא מיבעי ליה אי שדרה וגולגולת תנן. או שדרה או גולגולת. דאי כל חדא מטמא לעצמה אם כן חמירי. וי"ל דאפילו רובע ממנה נזיר מגלח עליו ואי שדרה וגולגולת תנן אם כן לא חמיר כל כך וגם בהא בעינן חצי קב. ויישב בזה הא דבעי הש"ס למיפשט לבעיא דרמב"ח מדברי שמאי לקמן ולישנא דהש"ס לא משמע הכי. אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דברובע לא בעינן רוב בנין ורוב מנין אתי שפיר דמיבעי ליה משדרה וגולגולת דילמא חמירי ואפילו ברובע נזיר מגלח. והא דלא מיבעי ליה רובע מרוב בנין או מנין לענין גילוח נזיר י"ל דעל רוב מנין או בנין לחוד מגלח אפילו אם שבורין הם ואפילו לית בהו רובע אבל שדרה וגולגולת דלא מטמאין לעצמן אלא כשהן שלימים ולא שנחסרו שפיר מיבעי ליה ברובע מהן אי מגלח עליו אפילו כשהן שבורין.
וגם לשיטת התוס' ז"ל נראה דרמב"ח בשדרה וגולגולת לחוד מיבעי ליה משום דחמירי דלית בהו לא רוב בנין ולא רוב מנין ואפילו הכי מטמאין לעצמן הרי יש לעצמות אלו חומר לעצמן ואיכא למימר דאפילו ברובע מהן נזיר מגלח. מה שאין כן ברוב בנין או רוב מנין דליכא חומר לעצמות אלו ביחוד אלא משום דהוי רוב בנין או רוב מנין וכיון דאינן בשלימות ליכא חומרייהו והוי כשאר עצמות.
אמר רבא ת"ש השדרה כו'. ליתני על רובע הבא מן השדרה כו'. ופירש"י ז"ל ליתני בפלוגתא דר"ע ורבנן. והוא תמוה דהתם לענין טומאת אהל פליגי ולמה לי רובע מן השדרה אלא אמתניתין קאי כמו שפירשו התוס' ז"ל דסלקא דעתך דרבא דמשדרה וגולגולת וודאי איכא רובע. ואם כן למה תנן שדרה וגולגולת דמשמע דווקא שלימים הא אפילו שבורין נמי מגלח דוודאי איכא רובע. ופריך והאמר רבא לא נצרכה אלא לשדרה שאין בה רובע ומשני בתר דשמעה מר' עקיבא והאריכו התוס' ז"ל בזה להגיה הספרים. ובשם הר"י מקינון פי' הנוסחא אשר לפנינו ע"ש בדבריהם ולכולהו פירושי תיקשי היכי סלקא דעתך למימר דשדרה וגולגולת אין פחות מרובע. דאם כן תיקשי סתמא דמתניתין דריש אהלות דחשיב רובע עצמות ושדרה וגולגולת. ומה שפי' הר"י מקינון בתר דשמעה מר' עקיבא היינו פלוגתא דר"ע ורבנן מב' מתים דחשיב רובע עצמות ושדרה וגולגולת. לא אשכחן דכוותה למימר על משנה מפורשת בתר דשמעה וגם מאי אריא ר"ע הא איכא סתמא דמתניתין שם דחשיב רובע ושדרה בתרתי. וכן הקשה בשיטה מקובצת. ולפי מה שהגיהו התוס' ז"ל דמר עוקבא משני לה הכי דמיירי בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע היה נראה יותר דגרסינן והא רבא הוא דאמר לא נצרכא אלא לרוב בנינו שאין בהן רובע. וכיון דאפילו ברוב בנינו אין בהן רובע. כל שכן דבשדרה וגולגולת לית בהן רובע. ואם הראשונים ז"ל נתחבטו בהלכה זו אני מה אעשה. ה' יגלה לנו כל תעלומה.
ופרש"י ז"ל בזה מאוד נפלא הוא ולא רציתי להאריך. עיין בד"ה והא רבא כו' ובד"ה אין הכי נמי. ודו"ק.
ומרוב הקושי בהלכה זו בל אמנע מלחוות דעי בזה לפרש בע"א. דרבא לא סלקא דעתך דסתם שדרה וגולגולת יש בהן רובע דממתניתין דאהלות מוכח דלא כן הוא אלא הכי פשיט לה. דאם איתא דרובע משדרה הנזיר מגלח. אם כן אמאי לא תנן לה במתניתין לאשמעינן האי רבותא. ופריך והא רבא הוא דאמר ל"נ אלא לרוב בנינו כו' שאין בהן רובע. ומרבי לה מדתנן משנה יתירה מן המת. אם כן דילמא האי נמי מרבי לה. ומשום הכי לא תנן לה בהדיא במתניתין. ומשני בתר דשמע מר' יוחנן קיבלה מרב"י ר"ת ר' יוחנן ומתיבת קיבלה נשתבש נוסחת עקיבא. וה"פ בתר דשמעה רבא מר' יוחנן דמשני דעל המת אתי לנפל שלא נתקשרו אבריו קיבלה להאי שינויא. ואם כן אי רובע משדרה וגולגולת נזיר מגלח הוי ליה למיתני במתניתין. אלא שמע מינה דאינו מגלח ואיפשטא הכי. ואתי שפיר בזה דלא כתבה הרמב"ם ז"ל דספיקא הוי. דלפי פי' התוס' ז"ל לא איפשטא בעיין. וי"ל עוד דשפיר גרסינן לעיל לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שיש בהן רובע והיינו הך דרמב"ח ואתי רבא למימר דעל המת אתי לרבויי האי דינא. והשתא פריך בפשיטות דרבא אדרבא. אבל רוב בנינו ורוב מנינו אין הנזיר מגלח וכמו שהבאתי לעיל בשם הירושלמי דסבירא ליה הכי. ה' ברחמיו יראנו נפלאות.