קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נב.
שדרה שגירד רוב עלעין שבה כו'. עיין תוס' ז"ל שכתבו דהכא נמי הוי דומיא דטריפה אם נשתברו רוב צלעותיו והרמב"ם ז"ל כתב בהאי דינא אם נגרדו רוב חוליות שבה משמע מדבריו דאפילו בחוליות דסגי בחסרון חוליא אחת מכל מקום הכא דלא נחסרה ואיתא לכולה שדרה אלא דחוליא אחת נגרדה ממקומה אפילו הכי מטמאה באהל ובעינן דוקא גירד רוב חוליות דאז אין עליו צורת שדרה.
גמ' מעשה שהביאו קופה כו' והניחוה באויר. פירש"י שלא היו מטמאין באותן עצמות ובשביל שלא בדקו עדיין שמא יש בה ממת אחד. ולקמן פירש הא איכא חדא דמת אחד אינו מועיל הנחתה באוירה כלום ודבריו סותרין זה את זה. והתוס' ז"ל הקשו הא מסתמא היה מפורק ואם כן אפילו ממת אחד טהור. ותי' דהאהיל על אותן עצמות בעודו בקבר. ולפי זה קשה למה הניחוה באויר כלל כיון דאפילו ממת אחד לא מטמאה באהל. וי"ל.
שם ומה הן ששה דברים כו' וקחשיב רביעית דם הבא מב' מתים. וכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה פ"ב דאהלות משנה ו' דטעמיה דר"ע דיליף לכולהו מרביעית דם דיליף מקרא דעל כל נפשות מת דמב' מתים נמי מטמא והוא הדין לכל הני. ויש לדקדק דלר' יהודה על כרחך ליכא למימר דטעמיה דר"ע משום הכי הוא דאמר בתוספתא אהלות (שם פ"ב) דלא נחלקו ברביעית שפירשה מב' מתים דטהור לא נחלקו אלא ברביעית שפירשה מב' רביעיות של ב' מתים. ואם כן משמע דבסברא בעלמא פליגי דאי מקרא דעל נפשות יליף אפילו פירשה מב' מתים נמי וי"ל דאפילו אי מקרא יליף ר"ע מכל מקום לא מסתבר ליה אלא היכא דפירשה מב' רביעיות שהיה בהן שיעור טומאה קודם. והר"ש ז"ל שם בפ"ב דאהלות (משנה ו') פירש שפירשה מב' רביעיות היינו שנתערבו ב' רביעיות מב' מתים ואחר כך חילקן ולא ידענא מי הכריחו לזה. ונראה כמש"כ דהיכא דפירשה הרביעית מב' מתים ולא היה לכ"א תחלה שיעור לעצמו לכ"ע טהור וכי נחלקו שהיה רביעית דם לכ"א מהם פי' רביעית אחת משניהם ואם נאמר דלר"י ר"ע מסברא בעלמא הוא דסבירא ליה הכי דרביעית מב' מתים מצטרף י"ל בזה דמשום הכי תני ר' יהודה גם לרביעית דם בחזרה דבכולהו מסברא הוי קים ליה דמצטרפי אפילו מב' מתים ובסוף חזר בו מכולהו אבל ר"ש ורבי לקמן סבירא ליה דרביעית דם לא נשנית בחזרה שהרי לימודו בידו היינו דרביעית דם מקרא ילפינן דאפילו משני מתים.
אלא דבתוספתא שם אמר ר"ש דלא נחלקו ברביעית שפירשה מב' רביעיות של ב' מתים דמטמאה במה נחלקו ברביעית שפירשה מב' מתים. ואם כן לר"ש לא נחלקו חכמים ור"ע כלל בהני ששה דברים דהא לרבנן נמי אפילו מב' מתים מטמא היכא דבאה מב' רביעיות. ואם כן בשדרה וגולגולת וכל אינך לרבנן נמי מצטרפי דבהנך לא שייך לחלק כמו בדם דכולן מכח טומאה באים וגם לפירוש הר"ש ז"ל לא נראה לחלק האי חילוקא באינך ו' דברים ומאי קאמר ר"ש אם לבסוף חזר בו וי"ל דבתוספתא ר' שמעון בן יהודה הוא דקאמר הכי משום ר"ש. אבל ר"ש דשמעתין י"ל דסבירא ליה דבצירוף ב' מתים בכל גוונא פליגי. ועוד משמע התם בתוספתא דר"ש דאמר אם משמת כו' לאו ארביעית דם קאי אלא בכל ששה דברים פליג על ר' יהודה וסבירא ליה דר"ע לא חזר בו דבתר מעשה דתודוס הרופא דלעיל הוא דקאמר ר"ש הכי ע"ש. וכן י"ל בשמעתין דהא דר"ש אדלעיל קאי אמעשה דקופה דמביא ר"י ראיה דר"ע חזר בו ור"ש אומר דלא חזר בו.
ובעיקר הך מילתא דבהנך ו' דברים פליגי ר"ע ורבנן בצירוף ב' מתים ובשאר טומאות לכ"ע מצטרפין כגון כזית בשר וכזית נצל ותרווד רקב ומאי שנא הני מהני. והתוס' ז"ל בסנהדרין וביומא הקשו מאי טעמא דר"ע דמצריך קרא לרביעית מב' מתים ואמאי לא שמעינן מכללא דר' יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה ותירץ ביומא דר"ע מיירי ברביעית הבא מב' נפלים שאין בכל אחד רביעית אבל ב' מתים שיש בכ"א רביעית לד"ה מצטרפין. ואין דבריהם ז"ל מובנים חדא דלר"ע אם אין בנפל רביעית גם כן מטמא אם יצא כל דמו כמבואר במשנה אהלות (פ"ב משנה ו') ואם כן הוי דם דחזי לטומאה ואמאי לא ליצטרף. ועוד דהא פשטא דתלמודין משמע דבכל גוונא פליגי דומיא דאינך ששה דברים דלרבנן לא מצטרפי ור"ש הוא דאמר הכי בתוספתא דלא נחלקו אם הרביעית באה מב' רביעיות של ב' מתים כמו שהבאתי לעיל אבל תלמודין לא סבירא ליה הכי. והתוס' ז"ל ביומא שם רמזו לדברי התוספתא זו.
ובסנהדרין כתבו דר"ע לא איצטריך קרא דנפשות לב' מתים אלא עיקר קרא אתי לאשמעינן דדם המת מטמא באהל והא דמטמא אפילו מב' מתים מסברא קים ליה הכי דטומאתו ושיעורו שוה ורבנן ממעטי רביעית מב' מתים ממיעוטא דקרא דנפשת כתיבי וגם דבריהם אלו לא הבנתי הא בהדיא אמרינן בשמעתין דלימוד ערוך הוא בפיו של ר"ע ומקרא מסייעו על כל נפשות. ולדברי התוס' הנ"ל לרבנן גם כן מקרא מסייעם. ועוד אי טעמייהו דרבנן משום דממעטי ליה מקרא דנפשת ולהוציא מכללא דר"י כל שטומאתו ושיעורו כו' אם כן מנ"ל למילף לשאר טומאות מהנך ששה דברים דלא מצטרפי דילמא לא גלי קרא אלא ברביעית דם דכתיב נפשת אבל אינך ו' דברים מנ"ל לאפוקי מכללא דר"י. ויותר קשה למאי דמסיק רבי דרביעית דם לא נשנית בחזרה ומטמא לר"ע אפילו מב' מתים אם כן מאי טעמא חזר בו ר"ע מאינך ששה דברים וסבירא ליה דאינו טעמא מב' מתים כיון דליכא שום מיעוט לזה ומסברא שפיר מצטרפי בכללא דר"י.
והעיקר נראה בזה דלרבנן הא דרביעית ורובע ואבר לא מצטרפי מסברא קים להו הכי כיון דשיעור טומאתן הוא מצד חשיבותן דרביעית דם הוא דם הנפש ואבר טומאתו גם כן מפני שהוא אבר שלם וכן רובע עצמות. וכל שכן לשיטת התוס' ז"ל דבעינן שיהיה מרוב בנין או מנין משום הכי לא מטמא אלא כשהוא ממת אחד אבל לא מב' מתים כיון דאין מכל אחד שיעור חשוב. ור"ע יליף מנפשות מת דמב' מתים נמי מצטרפי ברביעית ומינה יליף לכל אינך ו' דברים קודם חזרה ולאחר חזרה לרבי סבירא ליה לר"ע דלא מצטרפי אלא ברביעית דם דגלי קרא דנפשות. אבל אינך ששה דברים לא ילפינן מרביעית דם. והשתא אתי שפיר דכזית בשר ונצל ורקב דמצטרפי לכ"ע אפילו מב' מתים משום דהני אין שיעורן מפני חשיבותן ומצטרפי ככל הדברים שטומאתן ושיעורן שוה. ואתי שפיר בזה הא דחשיב בכלל ו' דברים עצם כשעורה שנחלק לשנים. ואמרינן בגמרא לחד תירוצא דלא חשיב ליה משום דיחידאה פליג עליה ואמאי לא חשיב עצם כשעורה מב' מתים דרבים פליגי עליו ככל אינך. ולפי הנ"ל ניחא דלמ"ד דמטמא אפילו נחלק לשנים הוא הדין דמטמא אפילו מב' מתים כמו כזית בשר ונצל ולא פליגי בזה כלל. והא דלא תני אבר מן החי שנחלק לשנים אף על גב דגם בזה רבים פליגי וסבירא ליה דטהור כדתנן באהלות שם (פ"ה משנה ו') וקיי"ל הכי. אפילו הכי כיון דאיכא ר' יוסי דמטמא לא חשיב ליה ודוקא מב' אנשים הוא דלא מטמא. אלא ר"ע לחוד הוא דחשיב ועיין ר"ש ז"ל שם בפ"ב דאהלות ולקמן יתבאר עוד בזה בס"ד.
תוס' בד"ה שבא מב' מתים דאילו ממת אחד לר"ע מגלח כדתנן לקמן כו'. והתם לא תנן אלא דמגלח על מגעה ומשאה דיליף בקל וחומר מעצם כשעורה ולקמן בגמרא משמע דלר"ע מגלח על אהילו גם כן בהא דקאמר כי קתני מידי דנזיר מגלח על אהילו. ועי' בשיטה מקובצת שכ' דהך שינויא סבירא ליה ברביעית דם כמשנה ראשונה דרביעית דם לכל. וברובע סבירא ליה כבית דין של אחריהם דחצי קב לכל. ולקמן יתבאר בזה בס"ד.