קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נא.
גמ' איזהו מת שיש לו רקב שנקבר בארון של שיש כו'. נקבר בארון של עץ אין לו רקב. וארון של מתכת ליכא למישמע מברייתא. דמרישא איכא למידק דוקא ארון של שיש אבל של מתכת אין לו רקב. ומסיפא איכא למידק איפכא דווקא של עץ אין לו רקב אבל לא של מתכת. והרמב"ם ז"ל כתב דבשל מתכת גם כן אין לו רקב. ולא מצאתי כעת מבואר הדבר לא בתוספתא ולא בירושלמי. וכ' התוס' ז"ל דאפילו לוקח ד' או ה' תרוודין כו' טהור ועיין בנדה פ' המפלת שפי' רש"י ז"ל שם על הא דתנן מלא תרווד ועוד עפר קברות דרבנן מטמאין כגון שנקבר בכסותו. והשיגו התוס' ז"ל שם על רש"י ז"ל דבתחלה נעשה גלגלין. אבל בירושלמי בפירקין מבואר להדיא כפירוש רש"י ז"ל דאיתא התם אבל נקבר בכסותו או ארון של עץ זהו עפר קברות וצריך מלא תרווד ועוד. ועי' בפ"מ שפי' דר' יוחנן פליג על זה ע"ש ואין זה מוכרח ע"ש.
שם אמר עולא אין רקב אלא מבשר גידים ועצמות. הרמב"ם ז"ל השמיט להא דעולא וכן דקדק הלחם משנה ז"ל בפ"ז מה נזירות. ומדבריו ז"ל פ"ב מהלכות טומאת מת הלכה י"א משמע דסבירא ליה דמעצמות לחוד הוי רקב שכ' שם עצמות שנקברו כו' ובאמת הכי איתא בירושלמי דרקב מעצמות הוא ולא מבשר ומביא סמך מקרא ורקב עצמות קנאה אלא דמשמע התם דלר' יוסי הוא דקאמר הכי דסבירא ליה בשר המת שיבש טהור וקאמר התם טעמא דמנבילה למד ר' יוסי והוא הדין דלומד לרקב דאין רקב מבשר אלא מעצמות. אבל לרבנן דפליגי אר"י וודאי יש רקב גם מבשר. ועוד דבפ' דם הנדה אמרינן בש"ס דילן דלר"י נמי בשר המת שיבש אינו מטמא משום בשר אבל מטמא משום רקב ואין לנו שום סמך למידחי הא דעולא מהילכתא. ואין להוכיח מהא דנדה דאמר ר"י דבשר יבש מטמא משום רקב אלמא דבשר לחוד גם כן יש בו רקב וכמו שפירש"י ז"ל שם מלא תרווד ממנו כו'. דאין זה מוכרח די"ל דלצרף בהדי עצמות וגידים למלא תרווד קאמר.
ורש"י ז"ל בפ' המפלת (דף כ"ז) גבי הא דמטהר ר"ש ולד שליא פי' דהש"ס פריך אמאי מטהר ר"ש נהי דנימוק הוי ליה כרקב וכנצל. משמע מדבריו גם כן דלא בעינן ברקב בשר גידים ועצמות. דאם לא כן היכי מטמא משום רקב שמא לא נתקשרו אבריו בגידים. וי"ל דמכל מקום היה טמא מספק שמא נגמר כולו. אבל התוס' ז"ל כתבו התם דולד כזה אינו מטמא אלא משום מת שלם אבל לא כזית בשר ממנו ולא רקב ולא נצל. ועל כרחך צריך לומר משום דלא נגמרו אבריו עדיין ואין בו כל השיעורין הללו אבל לא ידענא מהיכא פשיטא להו הכי ואם נימוק לאחר שנגמרו כל אבריו ונתקשרו בגידים אמאי לא יטמא משום רקב ונצל ונהי דרקב יש לומר דאין בו משום דמעורב בדם ונעשה לו גלגלין אבל טומאת נצל אמאי לא יטמא. וצריך לומר דכשנימוק הוולד בשליא וודאי לא נגמר כלל ובירושלמי בפירקין מיבעי ליה אי יש רקב בנפלים ומסיק לדברי האומר דדמו מטמא ברביעית יש לו רקב ולמ"ד אין דמו מטמא ברביעית אין לו רקב ופי' הפ"מ דהיינו פלוגתא דר"ע ורבנן בדמו של קטן שיצא כולו דלר"ע דמטמא אפילו פחות מרביעית אין לו רקב דהוי כהרוג שחסר דמו דאין לו רקב. ואין דבריו נראין דאדרבא ר"ע מחמיר וסבירא ליה כיון דיצא כל הדם אפילו פחות מרביעית מטמא ומאי ענין זה לרקב. גם מש"כ לשיטת הירושלמי דאין לו רקב מפני חסרון דמו. זה אינו דהירושלמי סבירא ליה שם דלא הוי חסר אלא אם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמעלה ויתבאר לקמן בזה.
ונראה לפרש כפשוטו דמ"ד דאין דמו מטמא ברביעית היינו שאין דם הנפל מטמא כלל דלא מיקרי נפש כל שלא יצא חי ומשום הכי אין לו רקב גם כן וכן פי' בקרבן העדה. אלא דלא מצאתי כעת מקור המחלוקת בזה ואדרבא מפלוגתא דר"ע ורבנן בדמו של קטן משמע דדם נפל מטמא לכ"ע. דעל כרחך בנפל פליגי. דבקטן שנולד הא אמר אבא שאול דאין דמו של קטן פחות מרביעית והיכי קאמר ר"ע דמטמא פחות מרביעית אלא וודאי קטן שנולד אין דמו פחות מרביעית דבשיעור כזה תשכון נפש החיונית. אבל כשהוא נפל אפשר שיהיה בו פחות מרביעית דם וכן מורה לשון הרע"ב ז"ל בפ"ג דאהלות משנה ה' שכתב גבי כזית בשר הואיל ותחלת יצירת האדם אין פחות מכזית היינו תחילת יצירת הולד במעי אמו וגבי דם כ' הואיל ותחלת ברייתו של קטן אין פחות מרביעית והיינו על בריית יציאתו לאויר העולם ועיין תוסי"ט ז"ל שם. ולא' ממחברי זמנינו ראיתי שכתב דבתחלת יצירת הולד גם כן אין פחות מרביעית דם והאריך בזה. ולענ"ד זה אינו והעיקר כל שכן. על כל פנים מפלוגתא דר"ע ורבנן משמע דדם נפל גם כן מטמא. ועוד יש לדקדק מ"ש דשאר הטומאות כגון כזית בשר ואבר מן המת דשייכי גם בנפל כדמשמע בריש פירקין. ובטומאת רקב מספקא להו ונהי דבטומאת הדם יש מקום לחלק כיון דלאו דם הנפש הוא כל שלא יצא לאויר העולם. אבל ברקב מהיכי תיתי לספוקי.
ובדם נפלים יש לומר עוד דתלי בהני תירוצי שכתבו התוס' ז"ל ריש סנהדרין על הא דאיצטריך קרא לרביעית דם שמטמא והא בלאו הכי הוי דם כבשר גם בנבילה ושרץ. וכ' לחד תירוצא דבמת הוה אמינא דדם אינו מטמא משום דאין גזעו מחליף וכיון דאיתרבי גם הדם לטומאה ממילא הרי הוא כבשר ובנפלים גם כן מטמא ולאידך תירוצא דם לא הוי כבשר כלל אם כן לא איתרבי אלא דם הנפש שהוא דמו של חי ולא דם הנפל ועדיין צ"ע ולקמן בבעיא דעובר במעי אשה יתבאר עוד בזה.
אמר רבא שקברו כו' ועמדו על מלא תרווד רקב. והקשו התוס' ז"ל למה ליה למימר הכי. ותירצו דלרבותא נקטיה לאשמעינן דרקב הבא מן העקב גם כן טמא. ולא הבנתי דבריהם ז"ל דאפילו אם נשאר מכל אחד יותר ממלא תרווד מכל מקום כי נתערב חצי מזה וחצי מזה איכא לספוקי שמא מן העקב הוא דעל כרחך הא דפשיט הש"ס לקמן מרקב הבא מב' מתים ולא פשיט מסתם רקב דילמא מן העקב הוא היינו משום דבמלא תרווד איכא רקב דכוליה גופא וכדאמרינן בירושלמי דלאחר ק"כ שנה נעשה מלא תרווד רקב אבל כי עירב חצי מזה וחצי מזה דילמא שניהם מן העקב ומאי אהני אם יש עוד רקב או אם לא נשאר כ"א חצי תרווד מכל אחד. וצריך לומר לדבריהם ז"ל דר' ירמיה לא מיבעי לי' לקמן אלא ברקב הבא מן העקב לחוד אבל בתערובות עם כל הגוף וודאי דג של העקב מצטרף למלא תרווד ולהכי אם היה מלא תרווד מכל אחד לא שייך ספיקא דמן העקב דגם הוא בכלל רקב אבל כי לא נשאר כ"א חצי תרווד מכל אחד איכא לספוקי דילמא מן העקב לחוד הוא ושאר הגוף נאכל על ידי עש ומשני דגם בזה לא מיבעי ליה כיון דכל הגוף נרקב וכלה גם העקב בכלל רקב הוא ולא קמיבעי ליה אלא אם נרקב חד אבר דרך עקב וכל הגוף לא נרקב ועי' תוס' ז"ל לקמן בד"ה הבא מכוליה מת מכל הבשר שיש בו חיות ולפי הנ"ל ל"ד יש בו חיות אלא בכוליה גופא גם מן העקב בכלל ולקמן יתבאר דברי הרמב"ם ז"ל בזה. ובירושלמי אמרינן דאם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה לאו חסר הוא ויש לו רקב ואם נקברה עמו רגל זו החתוכה נעשה גלגלין. ופריך אם כן תיעשה גלגלין אפילו אם לא נחתכה ומשני כיון דמחוברת היא כולו גוף אחד הוא.
שם גמ' בעי חזקיה כו' מי אמרינן כל העומד ליגזז כגזוז דמי. יש לדקדק מאי שנא הכא דמספקא ליה ומאי שנא לענין מקדיש את עבדו פליגי תנאי בסנהדרין דף ט"ו אי מועלין בשערו העומד לגזוז וקי"ל כת"ק דאין מועלין משום דלאו כגזוז דמי. וצריך לומר דלענין רקב מספקא ליה יותר כי היכי דמיבעי לן לקמן אפילו בעור משום דאין רקב אלא מעיקר הגוף אלא דעל כרחך מיבעי ליה לענין דינא דמתניתין ובשעת חיבורן הכל טמא ומהיכא תיתי למימר התם דכגזוז דמי וי"ל כיון דמטעם יד הוא דטמאים יש לומר דהעומד ליגזז לא חשיב יד והרמב"ם ז"ל לענין שעת חיבורן דהכל טמא כתב דעומד ליגזז ספק הוא וגבי רקב כתב דאם גזז יעשה גלגלין ולא כתב דעומד ליגזז ספק הוא נראה מזה דסבירא ליה דהכא דווקא גזז וכמו שיתבאר לקמן. ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מעילה שכתב דאין מועלין בשער העבד אפילו עומד ליגזז דכל זמן שהוא מחובר הוא משביח ולא הוצרך לזה דלא קאמר הש"ס הכי אלא לר"מ דסבירא ליה בעלמא כבצורות דמיין אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו דלאו כבצורות דמיין אפילו אינו משביח כמחובר הוא.
אי סלקא דעתך כו' זיל הכא דילמא דרך עקב כו'. נראה דהש"ס פריך אמאי טמא ודאי דילמא דרך עקב הוא והוי ספק טמא וכן כתב בשיטה מקובצת וכתבתי זאת מפני שראיתי למי שכתב דמספק טהור לגמרי וכן דברי המשנה למלך ז"ל שצידד לומר בדעת הרמב"ם דספק נצל טהור לגמרי דלא גמירי אלא וודאי נצל ולא ספק והוא הדין הכא ברקב. וזה אינו דברקב ודאי אפילו מספק מטמאינן ליה וכדמוכח ממתניתין דתרווד ועוד עפר קברות ע"ש.
עובר במעי אשה מי הוי גלגלין. ופי' התוס' ז"ל משום דהוי כב' מתים שקברן זה עם זה ולא הוצרכו לזה לפי מש"כ בשם הירושלמי לעיל דרין רקב לנפל אם כן בלאו הכי הוי גלגלין. ועובר שלא נתקשרו אבריו בגידים לכ"ע ליכא רקב ואפילו הכי שפיר מיבעי ליה או דילמא גופא הוא וכשהוא במעיו מצטרף הוא לרקב כמו אחד מאבריו.
והרמב"ם ז"ל לא כתב אלא הך בעיא דעובר והשמיט כל הני בעיות דלקמן ש"ז וכיחו וניעו ועורו. ועל עורו י"ל דסבירא ליה דלא מיבעי ליה אלא למ"ד עור אדם טהור מה"ת אבל למ"ד דטמא פשיטא דהוי רקב וכן כתב בשיטה מקובצת ז"ל בשם הרא"ש ז"ל ולדידן קיי"ל דעור האדם טמא כבשר. ועוד דעל כרחך צריך לומר דמאן דמיבעי ליה בעורו פליג על הא דלעיל דפשיטא להו בשער שאינו עומד ליגזז דהוי רקב ושער אפילו אינו עומד ליגזז לא עדיף מעורו דמסתבר יותר שיהיה בכלל רקב. וכן כתב בשיטה מקובצת ז"ל דהוי מצי למיפשט מהא דלעיל. אבל אינך בעיות דש"ז וכיחו וניעו עדיין צ"ע למה השמיטן. ונראה דלא ניחא ליה בהך שינויא דשני רב פפא דלא אשכחן רקב אלא בסכיא נשא ומי עקרין וחמי טבריא. וסיוע לדבריו ז"ל מהא דתנן מלא תרווד ועוד עפר קברות דטמא ומשמע דלא נבדק בכל הני בדיקות ואפילו הכי יש בו רקב ומהאי טעמא לא כתב גם כן דשער העומד ליגזז הוי ספק לענין רקב דמעפר קברות משמע דבכל גוונא טמא דכל שמחובר בו לא נעשה גלגלין ועיין לחם משנה ז"ל בפ"ז מהלכות נזירות. ומה שהשמיט בעיא דרקב הבא מן העקב יתבאר לקמן.