קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נ:
גמ' בעי רמב"ח יש ניצוק באוכלין כו' מי אמרינן נני משום דאית בהו רירי כו' או דילמא משום דסמיכי כו'. משמע דבהני תרתי דבש הזיפים וצפיחית אית בהו תרווייהו רירי וסמיכי. ומיבעי ליה לת"ק הי מינייהו עיקר אי טעמא דרירי או טעמא דסמיכי. ואם כן צריך לומר דמקפה של גריסין ופול לאו סמיכי הם דאי לאו הכי על כרחך לת"ק לא מהני סמיכי לחוד מדפליגי במקפה של גריסין אלא ודאי לאו סמיכי הם ולב"ש עיקר טעמא משום רירי הוא. אבל לת"ק מיבעי ליה אי לדידהו גם כן בעינן רירי. וכ' התוס' ז"ל דהא דפליגי אמקפה היינו משום דלא חשיב לת"ק רירי כולי האי והיינו אי נימא דלת"ק גם כן רירי לחוד סגי אבל אין זה מוכרח די"ל דמספקא לן לת"ק דילמא בעינן תרתי רירי וסמיכי. ומשום הכי פליגי במקפה דלאו סמיכי הוא. וכן אין ניצוק באוכלין דלית להו רירי. או דילמא לת"ק משום דסמיכי לחוד הוא דהוי חיבור והוא הדין דיש ניצוק באוכלין כיון דסמיכי. ומלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות טומאת אוכלים משמע דתרתי בעינן לת"ק סמיכי ורירי דכן כתב שם הלכה ד' לפי שיש להם ריר ונמשכים כדבק וכן כתב הכסף משנה ז"ל שם. אלא דמש"כ לפיכך כל האוכלין אין להם ניצוק אפילו היו עבים הרבה. כגון הגריסין וחלב המותך לפי שאין להם ריר. משמע דהא דגריסין אין להם ניצוק היינו משום דאין להם רירי אף על גב דסמיכי. וכן כתב הכסף משנה ז"ל שם. וזה אי אפשר כמש"כ דגריסין על כרחך לאו סמיכי הם. דאם לא כן מאי מיבעי ליה לת"ק באוכלין דסמיכי כיון דסבירא ליה בגריסין דאין להם ניצוק. ומה שפסק דאוכלין אין להם ניצוק. כבר כתב הכסף משנה ז"ל דהכי סבירא ליה לר"ז ולמר ברי' דרבינא אלא דצ"ע אמאי לא כתב בפ"ד מהלכות טומאת מת גבי חלב שהתיכו להאי שינויא כגון דבהדי דמרתח ליה כו' דאי לאו הכי הוי על ידי ניצוק ולא הוי חיבור. ועיין רש"י בד"ה ת"ש ב"ש שפירש דמקפה של גריסין סמיכי הוא ללישנא קמא ע"ש.
תוס' בד"ה היה מפורר כו' ע"ש שהקשו מרביעית דם הבאה מב' מתים. ועיין בפ"ב דאהלות גבי תרווד רקב שגיבלו דטהור שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם דאפר לאו בר גיבול הוא ואינו נעשה גוש אחד משמע דדבר הנעשה גוש אחד שפיר הוי חיבור ואם כן דם דמתערב יפה ונעשה הכל אחד שפיר מצטרף. וחלב מהותך הכא שאני דאינו מתערב כל כך כיון שאינו לח בטבעו ולקמן בפירקין יתבאר יותר בזה. ומה שהקשו מב' חצאי נבילה גם כן לא תיקשי דלכאורה פליגי אי נוגע וחוזר ונוגע וכדמשמע בחולין דף קכ"ד ועיין ר"ש ז"ל שם באהלות.
גמ' וכמה שיעור רקב ר"י אמר מלא חפניו. והרמב"ם ז"ל כתב מלא חפנים משמע דשיעור חפינה בב' ידיו קאמר וכמו מלא חפניו דקרא דקטורת. ועיין קרבן העדה אבל מלשון רש"י נראה דמלא חפניו היינו בידו אחת וליכא בינייהו אלא דחזקיה אמר בלא אצבעות ור"י אמר בהדי אצבעות. ובירושלמי איתא חכמים אומרים מלא יד הגדולה ע"ש.