אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק שביעי › דף מט:

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שביעי · דף מט:

דף מט.

תוס' על כל לאפוקי רחוקים כו'. והקשו למה לי קרא לרחוקים תיפוק ליה מקל וחומר דכהן הדיוט כדלעיל ע"ש שהניחו בצ"ע. וי"ל דלר"ע איצטריך על כל נפשות לאשמעינן דרביעית דם הבא מב' מתים מטמא באהל. ושפיר אתי לרחוקים. אבל לעיל לרבנן קיימינן דרביעית דם מב' מתים אינו מטמא. על כרחך על כל נפשות אתי לקרובים. ועיין ק"א בשם הרא"ם ז"ל. אבל בריש סנהדרין משמע דנפשות נמי איצטריך לר' ישמעאל לאשמעינן דווקא נפש אחד וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם. ואם כן לר"י נמי דילמא אתי לרחוקים. ולאשמעינן דדווקא נפש אחד. ועיין תוס' חולין דף שהקשו לר"י תרי קראי למה לי דהא שמעינן לה מבנפש האדם כדאיתא התם. וכן הקשו בסנהדרין. ול"נ דלר' ישמעאל לא שמעינן מהכא רביעית דם כלל כי היכי דלא ילפינן מעל נפש מת דנזיר דרביעית דם מטמא משום דאורחא דקרא הרי. ודווקא ר"ע הוא דיליף מהכא כיון דשני קרא וכתב נפשות מת משמע ב' נפשות ושיעור אחד כדאיתא בחולין. אלא דהתוס' ז"ל הוכרחו לזה לפי סברתם שם בסנהדרין דאיצטריך מיעוטא לב' מתים דאי לאו הכי מסברא מצטרפי דכל שטומאתו ושיעורו כו'. ועל כרחך צריך לומר דנפשות מיעוטא הוא. אבל גם לפי זה לא תיקשי תרי קראי למה לי. דמחד קרא לא ממעטינן מב' מתים ולהוציא מכלל דכל שטומאתו כו'. ואיצטריך קרא אחרינא למעט ב' מתים.

וממאי דאיתא בחולין ב' נפשות ושיעור א' משמע דנפשות מת קדריש וכמו שפירש"י ז"ל שם נראה כמו שכתבו התוס' ז"ל דמעל כל דריש לרחוקים דנפשות מת אין לחלק דאיצטריך לב' נפשות ושיעור אחד. והיינו דבנזיר דלא כתיב כל דריש נפש לרחוקים מת לקרובים. אבל בכהן גדול דכתיב כל דריש על כל לרחוקים ונפשות מת לקרובים. ובזבחים דריש איפכא נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים. ועיין תוס' לעיל (דף מח ע"ב) בד"ה ר' עקיבא כו' שכתבו דסבירא ליה לר"ע אף על גב דאיקרי נפש בהמה. נפש סתמא לא איקרי. ובביצה מבואר דר"ע סבירא ליה דנפש סתמא נמי איקרי דאך אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה במשמע. ואולי דווקא התם דכתיב לכל נפש אבל בנזיר דלא כתיב כל אין נפש בהמה במשמע ודו"ק.

בד"ה ועל חצי קב כו'. ומיירי שבאו מרוב מנינו או רוב בנינו כו'. כוונתם ז"ל היינו שיש בהם מעט מרוב המנין. וכמו שכתבו שיש קב עצמות שנשתברו וחצי קב זה מהם מעט מכל עצם אבל אין כאן רוב מנין בשלימות. וכן ברוב בנין. והיינו דתנן נמי באהלות לענין טומאת אהל רובע עצמות מרוב מנין ובנין. אבל רוב מנין שלם או רוב בנין שלם מטמא אפילו פחות מרובע. ואפילו הנזיר מגלח עליו כדאמר רבא בגמרא וגם ר' יוחנן מודה ליה אלא דתנא במתניתין ושייר. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לקמן בד"ה רבא כו'. והיינו דתנן נמי שם באהלות ורוב בנינו ורוב מנינו אף על פי שאין בהן רובע. ועיין בלחם משנה ז"ל פ"ג מהלכות נזירות שכתב דמש"כ התוס' ז"ל דבעינן חצי קב מרוב מנין או בנין הוא אליבא דר"י דפליג ארבא דאמר רוב מנין ורוב בנין אפילו אין בו רובע. ודבריו תמוהים דהא כתבו התוס' ז"ל לקמן בהדיא דר"י מודה לרבא ושייר במתניתין רוב בנין ורוב מנין. וכן כתבו התוס' ז"ל לקמן דף נ"ב ע"ב בד"ה ת"ש ע"ש.

אבל מדברי הכסף משנה ז"ל בפ"ב מהלכות טומאת מת משמע דמפרש להא דרובע מרוב מנינו ומרוב בנינו כפשטיה. דרובע אינו מטמא אלא אם כן יש בו רוב מנין או רוב בנין. והוא תמוה דהא שם במתניתין תנן בהדיא דרוב מנין או רוב בנין מטמא אף על פי שאין בו רובע. ועל כרחך צריך לומר לפי זה דסיפא רוב בנין ורוב מנין שניהם יחד מטמאין אפילו אין בהם רובע. ואם כן יש לפרש הכי נמי מילתיה דרבא. ואם כן אין הכרח ממתניתין דילן אפילו לרבא דפליגי אמתניתין דאהלות ועדיות. וכל דברי הלחם משנה ז"ל אינן מובנים. אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה. וכמו שיתבאר לקמן בפירקין.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה