קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי
פרק רביעי · דף כה.
והלא דמי חטאת מעורבים בהם כו'. וכתבו התוס' ז"ל בד"ה היו לו מעות סתומים דלא פריך אמתני' דילן משום דמצינן לאוקמי דמיירי באמרה אלו לנזירותי. ולפי זה לא תיקשי והלא דמי חטאת כו' משום דיכולה להביא מכולן עולה משא"כ במשנה דמעילה דתנא מעות סתומים משמע דבא להוסיף היינו דאמר לקרבנות נזירותי דתו אינו יכול להקריב מכולן עולה. מדבריהם נראה דאין לחלק בין כשהוא חי דמצי מימלך או לאחר מיתה דלא מצי מימלך אלא אפילו לאחר מיתה יכולין להביא בכולן עולה. דאי לאו הכי לא הוי צריכי לדייק מדתנן מעות סתומים דמיירי באלו לקרבנות נזירותי אפילו לנזירות לחוד גם כן פריך שפיר התם דמיירי לאחר מיתה משא"כ במתני' דמיירי מחיים. אלא ודאי לא ניחא להו לחלק בזה.
והתוס' ז"ל בהגהה בד"ה יפלו לנדבה כתבו לחלק בין מחיים לאחר מיתה. דמחיים שייך למימר שראוין להביא בכולן עולה דמצי מימלך אבל לאחר מיתה לא מצי מימלך. ולהך סברא גם כן אתי שפיר הא דלא פריך ממתניתין משום דמיירי מחיים ואיכא למימר דלהכי יפלו לנדבה משום דכולן ראוין לעולה.
ותו כתבו לסברת התוס' בד"ה היו לו. לחלק בין אלו לנזירותי ובין אלו לקרבנות נזירותי. ובאלו לנזירותי אפילו לאחר מיתה יכול להביא או כולן עולה או כולן שלמים וכמש"כ בסוף דברי ההגהה והיינו משום דמפרשי הא דתנן לא נהנין ולא מועלין מפני שראוין להביא בכולן שלמים היינו דאין מועלין אפילו בכולן ולא כמשמעות רש"י ז"ל שכ' מפני שראוין להביא בכולן שלמים דבכל מעה ומעה שלהם יכול להביא שלמים. אבל כולן אינו יכול להביא. ולפי זה הא דאין מועלין בהם היינו במקצתן אבל בכולן מועלין בהם דהא איכא דמי עולה גם כן. וכן כתב התוי"ט ז"ל במעילה. ויש לדקדק לשיטת התוס' ז"ל היכי מצינן לאוקמי הא דיפלו לנדבה במתניתין היינו באומר לנזירותי אם כן אמאי יפלו לנדבה דוקא הא אם ירצה יביא בכולן שלמים. וכן יקשה למסקנא דהלכה היא בנזיר שמא לא נאמרה הלכה אלא היכא דאמר אלו לקרבנות נזירותי דדמי כולן מעורבים הם. אבל אם אמר לנזירותי יביא איזה שירצה או עולה או שלמים. ועל הרמב"ם ז"ל קשה יותר דבפ"ד מהלכות מעילות כתב המפריש מעות לנזירותו אין מועלין בהם מפני שראוי להביא בכולן שלמים. משמע דסבירא ליה כשיטת התוס' ז"ל דבמעות סתומים הברירה בידו להקריב איזה שירצה. ואחר כך כ' מת יפלו כולן לנדבה ואמאי לא יביא שלמים אם ירצה. וצריך לומר דסבירא ליה כמש"כ התוס' לחד תירוצא דהיכא דמת לא מצי מימלך. ואתי שפיר בזה מש"כ בפ"ט מהלכות נזירות הלכה ו' אלו לחטאתי והשאר לנזירותי יביא בחציין עולה ובחציין שלמים ואינו יכול להביא בכולן שלמים או עולה וכמו שכתבו התוס' ז"ל משום דהיכא דמת אין יכולין להביא בכולן קרבן אחד. אבל מש"כ שם או שהיתה אשה והפר לה בעלה גם כן תביא בחציין עולה כו' והא היא מצי מימלך ולהביא בכולן שלמים או בכולן עולה. ויבואר עוד בזה לקמן בשמעתין בס"ד.
ויש לדקדק עוד בפירכא דהש"ס והלא דמי חטאת מעורבין בהם. ומשמע דמהתורה פריך מדאיצטריך הלכה לזה ואמאי לא נימא דדמי חטאת יבטלו ברוב. וי"ל דלא שייך הכא ביטול ברוב משום דדמי שלמים נמי מעורבין בהם. ועוד נראה דהכא לא שייך תערובות כלל דאי לאו הלכה היה יכול להקריב שלשתן ממעות הסתומין חטאת עולה ושלמים. ומטעם זה אינו מובן מה שכתבו התוס' ז"ל דיפלו לנדבה דמתניתין הוי מוקמינן באומר אלו לנזירותי ואמאי יפלו לנדבה ולמה לא יקריב מהמעות כל הג' קרבנות. ועי' מה שכתב בזה המשנה למלך ז"ל בהל' מעילה בשם הר"י אבועלפיא.
אלא לר"ל כו' מאי אריא סתומים אפילו מפורשים נמי. על כרחך לא פריך אלא אדמי חטאת מפורשים אמאי ילכו לים המלח יפלו לנדבה. דאילו עולה ושלמים אפי' מעורבים יביא בחצי עולה כו' וכמו שכתבו התוס' ז"ל דלא אתמר הלכתא או קרא אלא בחטאת מעורב. ואם כן קשה קצת לפי מאי דלא סליק אדעתין הלכתא דחטאות המתות ולא קרא דר"י אם כן למה לי קרא דלכל נדריהם דמותר חטאת יפלו לנדבה הא כבר שמעינן לה מקרא דיהוידע דכל מותר חטאת לנדבה הוא. ובשלמא אסתומים שפיר איצטריך קרא. דלא שמעינן מקרא דיהוידע כיון דהכל מעורב חטאת עולה ושלמים. אבל לדמי חטאת מפורשין למה לי קרא. וי"ל דודאי ידע שפיר מהלכתא דחטאות המתות אלא פריך כיון דכתיב לכל נדריהם נילף מינה דאפילו מפורשים דנדבה כמו מותר חטאת נזיר יהיה לנדבה וכי אתמר הלכתא בחטאות של חובה אבל לא בשל נזיר דהוי כמו חטאת נדבה. ומשני דכבר פסקה תנא דבי ר"י דמיעט מרק כל וולדי חטאות אפילו של נדבה. ואתי שפיר בזה קושית התוס' ז"ל דלא משני ליה מהלכתא. ולפי זה הא דפריך לקמן למה לי קרא דרק הא הלכתא היא לא פריך אלא לר"י דלא דריש לקרא דלכל נדריהם דלר"ל איצטריך קרא למעט אפילו ולד חטאת נדבה. ודו"ק.
רק קדשיך כו' בוולדי קדשים ובתמורתן הכתוב מדבר כו'. ונראה דהא דאיצטריך לרבות ולד ותמורה לאו בחד גוונא הוא דולד איצטריך לרבויי דקדוש הוא דאי לאו קרא הוה אמינא דאינו קדוש כלל דאין מועלין בגידולי הקדש. וכן כתבו התוס' ז"ל בתמורה דף ל"א ע"ב בד"ה ואפילו ובתמורה לא איצטריך קרא לקדושה דהא כתיב והיה הוא ותמורתו כו' אלא כי איצטריך קרא להביאן לביהב"ח דסלקא דעתך אמינא דקדישי אבל לא קריבי וכמש"כ התוס' ז"ל בתמורה דף י"ז ע"ב דהוי ילפינן מולד ותמורת בכור ומעשר דאימעיט להו מהם ולא וולדן ולא תמורתן קמ"ל קרא דולד ותמורת עולה ושלמים קדישי וקריבי. ולפי זה קשה הא דתני יכול יעלם לביהב"ח וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו דאם כן למה לי קרא לזה הא בלאו האי קרא נמי הוה אמינא דלא קריבי וממילא ימותו כיון דלא חזיין להקרבה. וצריך לומר כדמשני הש"ס לקמן בהא דפריך מולד חטאת דה"א דוולדי קדשים ימותו בביה"ב. והיינו על כרחך מסברא בעלמא כיון דלאו עיקר קדושה מסברא לא הוי קרבי אלא ימותו. ת"ל ועשית עולותיך כו' דקרבי.
ובתמורה איכא מאן דאמר דלא דריש לקרא דרק קדשיך לולדי קדשים ויליף ולדי קדשים ותמורה מקרא דאם זכר ולהך דרשא תיקשי למה לי קרא לולד ותמורת עולה ושלמים דקרבי הא שמעינן לה מדאתמר הלכתא בולד ותמורת חטאת דימותו שמע מינה דשאר ולדות קרבי דאי לאו הכי למה לי הלכתא בחטאת ובשלמא לולד עולה ושלמים י"ל דאיצטריך קרא דלא הוי חולין לגמרי אבל לתמורה למה לי קרא. (ועוד דהא מסקינן התם דתנא דבי ר"י נמי סבירא ליה דרשא דאם זכר אלא דלא ילפינן מינה אלא ולדי תמימים ואיצטריך ליה קרא דרק קדשיך לולד בעל מום. ואם כן תיקשי לכולהו למה לי קרא לולדי תמימים ולא ילפינן מדאתמר הלכתא בולד ותמורת חטאת דימותו שמע מינה דשאר ולדות קרבי) ועוד דאמרינן התם דמאן דיליף מקרא דרק קדשיך כו' סבירא ליה נמי לקרא דאם זכר למילף דאפילו ולד בעל מום גם כן קרב. ולפי זה גם כן יש לדקדק אם כן היכי בעי למימר דיעלם לבהי"ב בשביל שימותו הא כבר שמעינן מקרא דאם זכר דאפילו ולד בעל מום גם כן קרב. וצריך לומר דאי לאו קרא דועשית עולותיך הוי מוקמינן קרא דאם זכר לולדי תמימים דקרב וקרא דרק קדשיך לולד בעל מום ולמילף דיביאם לביהב"ח בשביל שימותו כיון דולד בעל מום הוא. אלא דאם כן מאי פריך הש"ס לקמן הא ולד חטאת הוא דגמירי בה מיתה כו' דלמא הלכתא דחטאת הוא בולד תם. דולד תם דעולה ושלמים ודאי קרב. אבל ולד בעל מום י"ל דבעולה ושלמים נמי ימותו. ועל פי הנ"ל יש ליישב מה שדקדקו התוס' ז"ל לקמן דמסקינן לר"י דרק אתי לעשה ואם כן הלכתא למה לי. ולפי הנ"ל אתי שפיר דהך קרא מיירי בבעל מום ואם כן לא שמעינן מקרא אלא ולד ותמורת חטאת בעל מום. אבל ולד תם לא מצינן למילף מהכא. להכי איצטריך הלכתא. ובולד חטאת בלאו הכי איצטריך הלכתא לפי מש"כ משמעות דברי התוס' ז"ל סוף תמורה דאי לאו קרא בולדות הוה אמינא דלא קדישי כלל. אם כן ממיעוטא דרק לא שמעינן דאזיל למיתה. אלא י"ל דבחטאת לא קדוש כלל. אך י"ל דלא מסתבר למימר דחטאת יהיה קיל מעולה ושלמים דבהם חלה קדושה על ולדותיהן ובחטאת אין הולד קדוש. ובתמורה שם דף י"ז לא משמע כסברת התוס' ז"ל דאיצטריך קרא לולד דקדיש דאם כן היכי בעי למילף התם ולד מתמורה בק"ו כיון דמסברא ולד לא קדיש כלל. אלא ודאי משמע דלהא לא איצטריך ופשיטא דקדישי אלא להקרבה הוא דאיצטריך קרא וכן נראה דהא קדושה איכא למילף מולד בכור ומעשר דקדישי.
ויש לדקדק עוד בשמעתין דמשמע דאי לאו מיעוטא דרק ה"א דולד חטאת נמי קרב ואתי הלכתא דימותו וקרא דרק אתי לעשה אם כן בצבור דלא גמירי הלכתא מקרא נמי לא אימעיט. ואמאי אמרי' דחטאת צבור שנתכפרו בעלים לרבנן ירעה ואמאי לא יקרב. ואין לומר דממיעוטא דרק אימעיטו כל ולדי חטאת בין דיחיד בין דצבור מהקרבה דאם כן אמאי לא משני הש"ס לקמן דלהכי איצטריך קרא לחטאת צבור דלא קרב דלא אתמר ביה הלכתא. ועוד דהא משמע בגמרא דמיעוטא דרק אתי לאשמעינן דימותו דאי לא שמעינן אלא דלא יקרב הוא עצמו ואזלי לנדבה. אם כן מאי קאמרינן מפורשין לא מצית אמרת דכבר פסקה תנא דבי ר"י הא לא שמעינן מינה אלא דלא יקרב חטאת. אבל לנדבה שפיר אזלי. אלא על כרחך ממיעוטא דרק שמעינן דלמיתה אזלי או לים המלח ואם כן לא מיירי הך מיעוטא בקרבן צבור והדק"ל מנ"ל דלא יקרב הוא עצמו. אך לפי האמת נראה דממיעוטא דרק לא שמעינן אלא דהוא עצמו לא קרב דהא ממעטינן נמי על תמורת אשם אף על גב דלא אזיל למיתה אלא לנדבה. וכן כתבו התוס' ז"ל בשמעתין דמרק לא שמעינן דאזיל למיתה. ואם כן י"ל דשפיר אימעוט מרק כל מותרי חטאת אפילו של צבור. והוא דאמרינן כבר פסקה תנא דבי ר"י על כרחך אהלכתא סמיך. אבל בתמורה דף ט"ו משמע דחטאת צבור שנתכפרו בעליה או מתו שפיר קרבה עיין שם ובתוס' בד"ה וקא קרבה ועי' מה שכתבתי שם בחי'. ועיי"ש בד' הנ"ל ע"א דיליף מקרא דחטאת שאבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה דלא יקריב אלא אחת ואזלי לרעיה היינו לנדבה. ומנ"ל הא מלתא דהא באשם הוא דגמירי הלכתא דלרעיה אזיל אבל בחטאת מנ"ל היכא דהוא עצמו לא קרב דיפול לנדבה. וי"ל דילפינן מקרא דיהוידע הכהן דמותר חטאת יפול לנדבה ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין.