אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק חמישי › דף לא:

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק חמישי · דף לא:

דף לא.

גמ' אביי אמר כו' הכא במאי עסקינן דקאים בטיהרא כו' ואמר להון אילו הוי ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור. וביארו התוס' דאביי סבירא ליה דהיכא דקאים בצפרא לא דמי להא דכולם נזירים דהתם דעתו היה לנזירות אלא שדימה שזה פלוני וטעות הוא. אבל הכא כיון דאמר שחור דעתו אשחור ומהיכי תיתי למימר דדעתו היה גם אלבן. אבל אי קאים בטיהרא ואמר על מה שעבר י"ל גם כן שדעתו היה גם ללבן אלא שנדמה לו דשחור יצא ראשון ומשום הכי כי אמר אילו הוי ידענא כו' הרי גילה דעתו דל"ד שחור קאמר אלא שכך נדמה לו וכמו כן צריך לומר גבי דינר וחבית דטעה ודימה שהיה של זהב והחבית של יין אבל דעתו היה להקדיש כל שיצא ראשון. והא דאמרינן לעיל בהרי עלי מנחה מן השעורים דלב"ה נמי מביא מן החטים אם אמר אילו הייתי יודע כו' צריך לומר דהתם כיון דעיקר מנחה מן החטים הוא כי אמר אילו הייתי יודע כו' מהני גם לב"ה דודאי טעה בזה אבל הכא סבירא להו לב"ה דאפילו אמר אילו הייתי יודע לא מהני כיון דכבר אמר שחור ומנ"ל למימר דללבן נמי נתכוין. ובאמת הקדש טעות כזה לא מצינו בשאר דוכתי דבכל דוכתי הוי הקדש טעות היינו שהוציא מפיו מה שלא היה בלבו כגון נתכוין לומר עולה ואמר שלמים דאזלינן בתר פיו למ"ד הקדש טעות הוי הקדש והוי שלמים והכא אזלינן בתר מחשבות לבו אף על פי שהוא נגד מה שהוציא בשפתיו ואמאי בעולה ואמר שלמים לא תהוי עולה כפי שהיה בלבו. וכבר כתבו התוס' ז"ל גם כן דבתמורה הא דמהני בטעות היינו דאזלינן בתר פיו ואי משום דאמר אילו הוי ידענא כו' הא כסבור לומר עולה ואמר שלמים. אף על גב דאמר כן דסבור היה לומר עולה אפילו הכי הוי שלמים. וצריך לומר דהיכא דעל ידי פיו גם כן חל הקדש אזלינן יותר בתר פיו אף על גב שלא היה כן בלבו. אבל היכא דעל ידי הוצאת פיו לא יחול הקדש כלל אזלינן בתר כוונת לבו. וכן בהא דאמרי ב"ש דכולם נזירים היינו גם כן משום דבתר כוונת הלב אזלינן ובלבו היה להיות נזיר אלא שנדמה לו שזה פלוני.

וראיתי בשיטה מקובצת בשם הרא"ש ז"ל שכתב לעיל בהא דאמרינן לר"פ מהכא אין. היינו דמהא דכולם נזירים שפיר שמעינן דהקדש טעות הוי הקדש ואזלינן בתר פיו שאמר הריני נזיר ודעתו היה בכל ענין ומה שאמר שזה פלוני היינו שנדמה לו כן ודומיא דהכי בתמורה אילו אמר שור שחור שיצא מביתי יהיה תמורה על זה ואחר כך אמר כסבור הייתי לומר לבן אזלינן בתר פיו. מבואר מדבריו ז"ל דבכולם נזירים גם כן אזלינן בתר פיו ונראה מדבריו דסבירא ליה כשיטה זו דמתניתין במסקנא קיימי כשינויא דר"פ דלאו משום הקדש טעות הוא אלא הקדש בכוונה דבמתניתין לא שייך למימר דאזלינן בתר פיו דשור שחור קאמר ובשינויא דאביי כתב דבכולם נזירים גם כן בעינן שיאמר אילו הוי ידענא שאין זה פלוני גם כן הוי אמינא הכי. ולא ידענא מי הכריחו לזה דהתם משמע דהוי הקדש טעות בכל ענין. ובמתניתין הוא דאיצטריך למימר הכי וכו'. ומדבריו אלו נראה דסבירא ליה דמהא דכולם נזירים איפריך הא דר"פ גם ברישא דמתניתין דרישא דמתניתין והא דכולם נזירים דמיין להדדי. והשתא אביי דסבירא ליה דלא הוי הקדש טעות ברישא דמתניתין אלא באומר אילו הוי ידענא כו' אם כן בהא דכולם נזירים גם כן צריך לומר כן דאמר אילו הוי ידענא ולפי זה יש לומר דלאביי טעמא דב"ש לאו משום דילפי מתמורה אלא משום דאמר אילו הוי ידענא כו' אבל בשאר הקדש טעות אפשר דמודו דלא הוי הקדש אלא דאם כן אמאי לא פריך לאביי נמי מהא דאמרי ליה ב"ה לב"ש אי אתם מודים כו' מכלל דסברי ב"ש כו' ועל כרחך משמע דאף על גב דאמר אלו הוי ידענא מכל מקום מטעם הקדש טעות דהוי הקדש הוא דאתינן עלה.

העולה מכל הנ"ל דבשינויא דר"פ איכא תרי שיטתא בטעמא דרישא דמתניתין או דגם לפי המסקנא קיימי שינויא דר"פ ושחור הוא דקדוש. וטעמא דסיפא דכולם נזירים הוא משום הקדש טעות אבל ברישא לאו הקדש טעות הוא דגם בתמורה כהאי גוונא לא הוי תמורה. או דלמסקנא דשמעתין מסיפא דסבירא ליה לב"ש דכולם נזירים משום דהוי הקדש טעות הוא הדין דרישא טעמא משום הקדש טעות. ולא דמי לתמורה לחצי היום. ואביי סבירא ליה דהיכא דקאים בצפרא כו' לכ"ע לא הוי אפילו הקדש טעות והיינו משום דדמי לתמורה לחצי היום ומתניתין דמיירי דקאים בטיהרא כו' והוסיף עוד ואמר אילו הוי ידענא כו' בהא הוא דהוי הקדש טעות. וסיפא דמתניתין דכולם נזירים להך שיטתא דר"פ לא איפריך מהא. דבכולם נזירים חשיב שפיר הקדש טעות. לאביי נמי אתיא סיפא כפשטיה ואין צריך שיאמר התם אילו הוי ידענא כו' אבל להך שיטתא דר"פ איפריך מסיפא משום דכולם נזירים דסיפא דמי לרישא ואי בהא הוי הקדש ברישא נמי הוי הקדש אם כן לאביי דאמר דברישא לא הוי הקדש אלא אם אמר אילו הוי ידענא כו' הכא נמי בסיפא צריך שיאמר אילו הוי ידענא וכמו שכתב הרא"ש ז"ל.

ונפקא מינה מכל הלין גם לדידן לענין תמורה אם אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון יהיה תמורה ע"ז. דלשינויא דר"פ אי נימא דקיימא גם לפי המסקנא גם בתמורה לא מהני דאין זה בכלל הקדש טעות ואי נימא דלמסקנא הוי הקדש טעות אם כן בתמורה כהאי גוונא לדידן נמי הוי תמורה. ולאביי אי קאים בצפרא כו' גם בתמורה לא הוי תמורה. והיכא דקאים בטיהרא צריך שיאמר אילו הייתי יודע כו' ואז מהני בתמורה.

והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ערכין כתב המשנה כצורתה שור שחור שיצא כו' דינר זהב שיעלה כו' וכתב הטעם דהקדש טעות לא הוי הקדש צריך לומר דסבירא ליה דלמסקנא דר"פ אפילו בכהאי גוונא הוי הקדש טעות דלאביי אין כאן רבותא דהא בכהאי גוונא לא חשיב הקדש טעות ואפילו בתמורה דאיתא בטעות לא מהני וכש"כ דמוכח הכי לפי מה שהגיה הלחם משנה ז"ל שם בדבריו התפיס באחרת הוי הקדש בכהאי גוונא משום דמתפיס הוי כתמורה ולאביי הא בכהאי גוונא גם בתמורה לא מהני אלא על כרחך צריך לומר דסבירא ליה דמסקנא אליבא דר"פ הוא דבכל גווני הוי הקדש טעות.

אלא הא דמדמה התפסה לתמורה כבר תמה בזה המשל"מ ז"ל שם מהא דיכול לשאול על דבר הנתפס ואי התפסה חל אפילו בטעות לא יוכל לשאול עליו גם כן כמו בתמורה דאין נשאלין. ומה שכתב שם לחלק בין נדר דעיקרו על ידי התפסה ובין הקדש. אינו מובן דהא בנזיר עצמו גם כן מצינו כן הותר האחרון כו' ונזיר הוי כהקדש. ואף על גב דמסתבר לומר כן דהתפסה הוי כתמורה לענין זה דהא התפסה נמי הוי סוף הקדש כמו תמורה ואמאי לא נילף התפסה מתמורה דיחול אפילו בטעות אלא דצריך לומר דמהא גופא דעיקר שאלה נאמרה בנדר דעיקרו על ידי התפסה ש"מ דהתפסה אינה חלה בטעות דאי לאו הכי לא הוי מהני שאלה ודברי הרמב"ם ז"ל צ"ע.

שם גמ' אילו הוי ידענא דלבן נפיק כו'. מכאן משמע דהלבן קדוש ודלא כלישנא אחרינא ברש"י ז"ל במתניתין דהשחור קדוש וק"ל.

רישא קשיא לרב חסדא כו' כי אמרי בתורא דקרמנאי. ומסקנת הש"ס דמתניתין סברי בעין רעה מקדיש והיכא דעלה בידו גרוע ממנו הוי הקדש. אבל אם עלה דבר מעולה לא הוי הקדש דאין דעתו על היפה. והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ערכין כתב דלא הוי הקדש בין שעלה גרוע או יפה והיינו משום דלב"ה בכל גוונא לא הוי הקדש. אלא דמש"כ בהתפסה כהאי גוונא הוי הקדש קשה דאם עלה בידו מעולה אפילו לב"ש לא הוי הקדש. ונהי דאנן קיי"ל דמקדיש בעין יפה מקדיש אם כן קשיא איפכא היכא דעלה גרוע ממנו אמאי הוי הקדש גבי התפסה. וכן נפקא מינה לכ"ע לענין תמורה אם אמר שור שחור שיצא מביתי יהיה תמורה ויצא לבן דגרוע הוא לא יהיה תמורה לדידן דקיי"ל בעין יפה מקדיש והיה נראה דהא דמחלק הש"ס בין עלה דבר גרוע או יפה היינו לאוקימתא דאביי דאמר דצריך לומר אילו הוי ידענא כו' דבזה אמרינן דאם עלה דבר היפה ודאי לא היה דעתו לזה כיון דמקדיש בעין רעה מקדיש. אבל לאוקימתא דרב פפא בכל גוונא הוי הקדש והוא הדין לדידן בהתפסה או בתמורה ודו"ק.

ועיין תוס' ז"ל שכתבו צריכותא לכל הני בבי דמתניתין דשור איצטריך לא שמעינן דשחור עדיף מלבן ודלא כרב חסדא ודינר איצטריך לאשמעינן דבעין רעה מקדיש. ושמן איצטריך לאשמעינן דלא אזלינן בתר רוב מקומות דמשחא עדיף. והרע"ב ז"ל כתב דאשמעינן בקדושת הגוף ובקדושת דמים. שור הוי קדושת הגוף ודינר הוי קדושת דמים. ודקדק התוס' יום טוב ז"ל שמן למאי איצטריך. וכתב דאתי לאשמעינן דבר הקדוש קדושת דמים ונפדה דמקדיש סתם יפלו דמיהם לבדק הבית. ולא הבנתי רבותא זו דהא קדושת דינר לא עדיף מקדושה זו דיין ושמן. גם מש"כ ביין ושמן דדמיהם יפלו לבדק הבית. לא כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות ערכין ע"ש. על כל פנים מוכח ממתניתין דבכל הקדש אמרי ב"ש דהקדש טעות הוי הקדש ועיין מה שכתבתי בזה בעירובין דף למ"ד עיין שם.

משנה נשאל לחכם והתירו היתה לו בהמה מופרשת כו' תרעה בעדר כו'. והקשו התוס' ז"ל מאי שנא מאשה שהפר לה בעלה דהחטאת תמות כו' ואפילו למ"ד מיעקר עקר הא אוקמינן כר"א הקפר. אבל לרבנן נפקי לחולין. נראה מד' לפי תי' זה דלר"א הקפר אפילו אם נשאל לחכם לא נפקי לחולין. ומתניתין דילן אתיא כרבנן והוא דחוק למימר דסתמי פליגי אהדדי למ"ד מיעקר עקר. דמתניתין דלעיל אתיא כר"א הקפר ומתניתין אתיא כרבנן. וכתבו עוד דאפילו לר"א נראה דלא דמי דהתם מיפר לה בלא חרטה אבל הכא לא חל הנדר שעה אחת כדפרישית עכ"ל. ויש לדקדק בדבריהם אלו דלכאורה משמע מדבריהם דדוקא בהפרה דמיפר בלא חרטה הוא דלא נפקי לחולין לר"א. אבל בשאלה לחכם דמתיר על ידי חרטה אפילו לר"א נפיק לחולין. ובסוף דבריהם משמע דדוקא הכא הוא דלא דמי דלא חל הנדר שעה אחת כדפרישית היינו דמיירי הכא שטעה בלשון הנזירות והתיר לו החכם ואמר לו שאין הלשון לנזירות כלל וכמו שפי' לעיל בתוס' בד"ה נשאל לחכם אבל התיר לו החכם על ידי שאלה וחרטה הכי נמי דלא נפקי לחולין לר"א. אבל לפי האמת נראה יותר דאפילו על ידי שאלה לחכם נפקי לחולין לכ"ע אפילו לר"א כיון דעקר הנזירות על ידי טעות ונהי דהיתר חכם דמתניתין הדבר מוכרח לפרש היינו שאמר לו שאין בלשון נזירות דאי לאו הכי לב"ש אינו יכול לשאול על נזרו מכל מקום לענין דתצא ותרעה בעדר ליכא נפקא מינה ואפילו על ידי שאלה ממש גם כן תרעה בעדר וכן משמע מהא דאמר ר' ירמיה בגמ' מדב"ש נשמע לב"ה לענין תמורה דהיכא דמתעקר עיקר הקדש איתעקר תמורה והתם ודאי נראה דאפילו על ידי שאלה בהקדש ראשון גם כן מיתעקר התמורה כיון דהוי חולין למפרע ומאין תחול התמורה. והכי נמי במתני' לענין דתצא ותרעה בעדר כיון דהנזירות בטלה למפרע אין קרבנות גם כן וכמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה נשאל דהוי כמו שהקדיש לנזירותו ולאו נזיר הוא דאין זה הקדש. והכי משמע בירושלמי הכא בשמעתין (ה"א) דפריך הכא את אמרת תצא ותרעה בעדר וכא את אמרת הכין היינו מ"ש דברישא הוי הקדש אף על גב דבטעות הוא. והכא תרעה בעדר. ומשני תמן לנזירותו הוא נשאל מנזירותו יצאו קרבנותיו לחולין כיון דאין נזירות אין קרבנות.

ומסתימת דברי הירושלמי נראה דמפרש להיתר חכם דמתני' היינו על ידי שאלה ממש. ואפשר סבירא ליה דנזירות לא דמי להקדש לענין זה וכמו שכתבתי במקום אחר בזה אליבא דר"א אלא דמהא דאמרו ב"ש לקמן דכולם נזירים משמע דאין לחלק בין נזירות להקדש. וכי היכי דהקדש טעות הוי הקדש. הכא נמי נזירות בטעות הוי נזירות. וכיון דאפילו בטעות גמור הוי נזירות כ"ש דלא מהני שאלה בנזיר דהא איצטריך קרא לב"ה דיש שאלה בהקדש. כדאיתא בנדרים ובב"ב אף על גב דהקדש טעות דהוי הקדש מסברא קים להו. אלמא דכל היכא דהקדש טעות הוי הקדש פשיטא דשאלה לא מהני. ועיין בכסף משנה פ"ד מהלכות נדרים שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דשאלה מהני גם בקדשי מזבח דשמעינן לה מדליתא בטעות. והרי איצטריך ליה לב"ה קרא להכי כדאיתא בנדרים ואמאי לא הביא ש"ס מפורש התם בנדרים דגם קדשי מזבח ישנן בשאלה ולפוטרן משחוטי חוץ. על כל פנים זה נראה ברור דגם על ידי שאלה ממש יצאו וירעו בעדר.

אלא דמלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות נזירות לא משמע כן דכתב שם בהלכה ח' מי שדימה שהוא חייב נזירות והפריש קרבנות ואחר כך שאל לחכם והורהו שאין זה נדר יצאו וירעו בעדר. משמע דוקא בכהאי גוונא שטעה בלשון הנזירות הוא דיצאו וירעו בעדר. אבל בהיתר שעל ידי פתח לא יצאו לחולין. ומכל מקום נראה דגם בזה יצאו לחולין בכל היתר חכם. ומ"ש והורהו שאין זה נדר כוונתו גם כן על ידי פתח או חרטה. וקצת קשה אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל הא דר' ירמיה בגמרא דבתמורה כהאי גוונא גם כן לא הוי תמורה וגם מה שמסיים בהל' נזירות שם יצאו וירעו בעדר שזה הקדש טעות הוא שאינו הקדש כמו שיתבאר במקומו עכ"ל ובאמת זה עדיף מהקדש טעות דהא אפילו בתמורה דאיתיה בטעות בכהאי גוונא לא הוי תמורה. ודו"ק.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה