אור ברסלב
קרן אורה על נזיר פרק חמישי › דף לא.

קרן אורה על נזיר· רבי יצחק מינקובסקי

פרק חמישי · דף לא.

פרק חמישי

תוס' בד"ה כיצד כו' אית דמפרשי דהקדש אלבן קאי משום דהקדש טעות כו' ואית דמפרשי דהקדש טעות כו' ואית דמפרשי דשור שחור שיצא ראשון אחר הלבן הקדש. מדבריהם ז"ל הכא נראה דרב פפא קאי בשיטתו אפילו למסקנא דמוכח מהא דכולם נזירים דב"ש סבירא ליה הקדש טעות הוי הקדש היינו דוקא התם אבל הכא ברישא דמתניתין דמי להרי זה תמורה לחצי היום וכדאמרינן בגמ' ושור שחור הוא דהוי הקדש לב"ש והקדש בכוונה הוא. אבל לקמן בגמרא לא כתבו כן אלא רב פפא גופא הדר ביה ומסיפא מוכח דהכל משום הקדש טעות הוא ולבן הוא דקדוש וכמו שיתבאר שם.

בא"ד ובגמ' מפרש כו' ובגמרא אפרש כו' כצ"ל.

שם רש"י במתני' לישנא אחרינא יצא לבן בש"א אותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן הקדש. הך לישנא אחרינא אינו מובן דהא רב פפא הוא דמפרש לה הכי בגמ' אלא דרש"י ז"ל פירש בדברי רב פפא תרי לישני לחד לישנא שחור שיצא ראשון קדוש ולחד לישנא הלבן קדוש וכגון דלית ליה אלא האי. ומשמע קצת דהך לישנא אחרינא אפילו למ"ד דטעמא דב"ש משום הקדש טעות הוא השחור קדוש אף על גב דלא יצא ראשון. וכן מצאתי בשיטה מקובצת דאיכא דמפרשי הכי דלמאי דס"ד דטעמא משום הקדש טעות הוא השחור שיצא אחר הלבן קדוש דסבר היה שיצא ראשון. ולפי זה אתי שפיר דאין צריך לומר דרב פפא פליג בהקדש השור דלמאי דס"ד הלבן קדוש ולר"פ השחור קדוש. וזה לא הוזכר בש"ס דפליגי בזה. ולפי הנ"ל י"ל דבין למאי דסלקא דעתך בין למסקנא שור אחד הוא דקדוש או הלבן או השחור כ"א כפי פירושו וק"ל. וכן משמע מלשון רש"י ז"ל בלישנא אחרינא בגמ' ע"ש שכתב ל"א למאי דפרישית במתניתין כו'.

תוס' בד"ה אמר ר"פ לכך כו' פי' דרב פפא סבירא ליה דב"ש לא גמרי הקדש מתמורה כו'. כוונתם דר"פ לאו ארישא לחוד הוא דאמר דלאו הקדש טעות הוא. אבל בשאר הקדש טעות ילפי ב"ש הקדש מתמורה דאם כן לא הוי פריך מסיפא דמתני' אלא ר"פ סבירא ליה דלא ילפי כלל מתמורה והקדש טעות לאו הקדש הוא והכא הקדש בכוונה הוא. ובסוף דבריהם דכתבו דהא דאמרינן לעיל דב"ש סבירא ליה אין שאלה בהקדש הוא דלא כר"פ. אינו מובן דהא מסקינן בגמ' מסיפא דכולם נזירים דעל כרחך סבירא להו לב"ש דהקדש טעות הוי הקדש.

בד"ה ת"ש ששה שהיו מהלכין כו' ה"נ אית למימר דהקדש טעות גמור הוי הקדש. ולא דמי להרי זו תמורה בחצי היום ומסיק אמרי הכא סברי ב"ש הקדש טעות הוי הקדש התם לא ואיפרך הא דר"פ אפילו ברישא טעות הוי הקדש התם לא ואיפרך הא דר"פ אפילו ברישא והלבן קדוש. ולא ניחא להו לפרש דהפירכא הוא לר"פ דבעי למימר דב"ש סבירא ליה דהקדש טעות לא הוי הקדש וברישא הקדש בכוונה הוא. הא בהא דכולם נזירים על כרחך צריך לומר דסבירא ליה הקדש טעות הוי הקדש. ומשני אמרי הכא אמרי ב"ש כו' דבכהאי גוונא סבירא להו לב"ש דהוי הקדש משום דילפי מתמורה. אבל ברישא דגבי תמורה בכהאי גוונא גם כן לא הוי תמורה קודם חצי היום טעמייהו לאו משום הקדש טעות הוא אלא משום דהוי הקדש בכוונה וכי הא דמוקי לה ר"פ וכן פרש"י בסוף שמעתין. צ"ל דמסתבר להו דעד כאן לא בעי ר"פ לאוקמי משום דהוי הקדש בכוונה אלא למאי דס"ד דב"ש לא סבירא ליה דהקדש טעות הוי הקדש אבל לבתר דשמעינן מסיפא דהקדש טעות הוי הקדש מסתמא רישא גם כן מהאי טעמא הוא ולא דמי לתמורה לחצי היום. וכבר כתבתי דמדבריו ז"ל במתניתין משמע דאוקימתא דר"פ קיימא במסקנא ורישא משום דהקדש בכוונה הוא וכן נראה מדברי השיטה מקובצת ז"ל ולדבריהם ז"ל תיקשי אמאי איצטריך ליה לאביי לאוקמי כגון דקאים בטיהרא כו' כיון דמהא דכולם נזירים מוכח דאפילו בכהאי גוונא הוי הקדש אלא על כרחך צריך לומר דאביי סבירא ליה דלא דמי לכולם נזירים אלא הוי כמו תמורה לחצי היום ומשום הכי מוקים לה כגון דקאים בטיהרא ואם כן מנא ליה דר"פ הדר ביה לגמרי. ולקמן באוקימתא דאביי יתבאר עוד בזה.

תוכן העניינים

קרן אורה על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה