קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שני · דף כ.
אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה. והר"ן ז"ל גרס תרומה טמאה. וכתב דבא להזהיר אפילו כהן שלא יהא רגיל אצל כהן ע"ה. ואני לא הבנתי דהיכן מצינו שנחשד ע"ה להאכיל תרומה לזר, דלא נחשדו אלא על הטומאה, דטהרת ע"ה טומאה היא אצל חבר. וכן נחשדו על הטבלים, דצריך לעשר פירותיהן דמאי. אבל להאכיל תרומה לזר זה לא מצינו דנחשדו ע"ה על זה. ואם כן דוקא כהן חבר הוא שלא יהא רגיל אצל ע"ה משום תרומה טמאה. אבל חבר שאינו כהן אין כאן חששא. והא דלא חיישינן בכהן ע"ה שמא יאכילנו טבלים כתב הרא"ש ז"ל דכהן לא נחשד, דיכול להפריש לעצמו. וגם זה צ"ע, דאטו כהן ע"ה לא נחשד על הדמאי.
ועיין בשבת פ"ק (י"ג ע"א) דאיתא התם לא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה, גזירה שמא יאכילנו דברים שאין מתוקנים. ואמר רבא רוב עם הארץ מעשרין הן, וליכא למיגזר. והכא תני דלא ירגיל [אצל] ע"ה שמא יאכילנו טבלים. וי"ל דבפעם אחת שיאכל אצלו ליכא למגזר כלל, אלא דוקא היכא דרגיל אצלו. ובטבלים הוי גזירה לגזירה, שמא יאכילנו וירגילנו טבלים. דהיא גופא גזירה היא, והכא תני דלא יהא רגיל אצל ע"ה, בזה חיישינן נמי שיאכילנו טבלים. אלא דבשבת שם לא משמע כן ע"ש. ורבא מסיק התם שמא יאכילנו דברים טמאים, ולא הוזכר שם כהן, משמע דבכל אדם אין להרגיל עם ע"ה שמא יאכילנו דברים טמאים. ובמס' דרך ארץ פ"א ליתא להא דאל תהא רגיל עם ע"ה שמא תאכל טבלים. אלא האי בבא לחוד דלא יהא רגיל עם כהן ע"ה. וגרסינן התם שסופך להאכילך קדשי שמים. משמע דחשוד הוא להאכיל קדשים לזר. וצ"ע.