קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שני · דף יז.
גמרא חד למיפטריה מקרבן וחד למיפטריה מלאו דשבועה. יש לדקדק כיון דאימעוט מלאו דשבועה למה לי קרא לקרבן, הא לא חלה השבועה כלל. ולפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות בשבועות פ"ג (י"ב בדפי הרי"ף) דבכולל חל שבועה על האיסור לענין לאו אבל לא לענין קרבן. אם כן יש לפרש דהכי קאמר, חד קרא למיפטריה מקרבן. היינו אפילו בכולל. וחד למיפטריה מלאו היינו שלא בכולל. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל (ה' שבועות פ"ה הי"ח) נראה דבכולל חייב אפילו בקרבן. ועיין בזה במאור ובמלחמות שם באורך כל פרטי נדרים ושבועות בקיום מצוה או בביטולן. ועיין ברא"ש ובר"ן ז"ל לעיל (ח' גבי האומר אשנה פרק אחד.
אך את זה לבד נראה לענ"ד דטעמיה דהירושלמי בשבועה שלא אוכל מצה ושלא אשב בצל לאו משום כולל הוא, דהיכן מצינו דבכולל חל על ביטול מצוה. אלא גם זה מסברא פשיטא להו כמו בנדרים דחלין על דבר מצוה משום דהקדש חל על החפץ. והמצוה ממילא נדחית. מה שאין כן בשבועה דאין לה מקום לחול, כיון דמצווה ועומד. והיינו דוקא אם נשבע לבטל מצוה. אבל זה שנשבע שלא יאכל מצה או שלא ישב בצל הרי יש מקום לשבועתו לחול עליו בדבר הרשות. וכיון דחלה השבועה עליו המצוה ממילא נדחית. ואין זה בכלל נשבע לבטל מצוה. וכבר נתבארו דברים אלו בארוכה בדברי הראשונים ז"ל, יעזרני ה' עוד לבאר בזה במכילתין ובמס' נזיר כאשר עם לבבי.
ר"ן בד"ה כיון דאמר הריני נזיר. ע"ש שפירש דהש"ס פריך דבחד אם אוכל איכא לאשכוחי שתי נזירות על ידי התראות חלוקות, כמו לענין שבועה דלוקה שתים בהתראות חלוקות. ומשני דתנא איידי דגבי שבועה איצטריך למתני שלא אוכל בכפילא תני נמי גבי נדרים הכי. ואין לדקדק למאי דסלקא דעתך דליתני חד אם אוכל, ויש נדר בתוך נדר היינו על ידי התראות חלוקות. דאם כן כה"ג בשבועה גם כן לוקה שתים. דז"א, דבשבועות הא דלוקה ב' הכל משום שבועה אחת, אלא דהתראות מחלקות, כמו בכל איסורין. אבל בנזירות הרי הוא נזיר שתים. ומה לי אם אמר ב' פעמים אם אוכל או פעם אחת ואכל בשני התראות, ובין בזה בין בזה שמעינן דיש נדר בתוך נדר, דהנזירות השניה חלה עליו גם כן למנותה אחר כך. וכמו שכתב הר"ן ז"ל. אלא דלדידי מספקא לי האי דינא דהתראות מחלקות לענין זה. ומאי ענין התראה לכאן. בשלמא לענין מלקות בלא התראה חלוקה אין לחייבו שתים. כיון דלא התרו בו על כזית הב', ומשום התראה ראשונה אין לחייבו אלא מלקות אחת. וכן לענין קרבן, כבהעלם אחת. אבל הכא מנ"ל לחייבו תרתי על ידי התראות. כיון דלא אמר אלא פעם אחת הריני נזיר חדא נזירות קבל עליו ולא שתים. ואחר שאכל פעם אחת והרי הוא נזיר יכול לאכול אחר כך אפילו מאה פעמים.
אמר רב הונא לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, דמגו דמתוסף חד יומא חל נזירות על נזירות. אבל הריני נזיר היום הריני נזיר היום לא. ושמואל אמר דאפילו כה"ג חייל. ויש לדקדק אמאי לא ניחא להו לאוקמי מתניתין כדקתני שלא הזכיר זמן כלל, אלא הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל. ויש לומר דעל כרחך יש נדר בתוך נדר פירוש דהנדר השני חל עליו בשעה שהנדר הראשון כבר הוא עליו. ובהאי גוונא דתני במתניתין הא שניהם חלין כאחד בשעה שהוא אוכל, דקודם שאכל עדיין לא חלו שניהם. ומשום הכי על כרחך צריך לאוקמי דהזכיר זמן בשניהם, ונדר הראשון חל תחלה, ואחר כך השני על הראשון. והרא"ש ז"ל כתב בשמעתין דאפילו אמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל הוי כמו קיבל עליו ב' נזירות בבת אחת. אף על גב דבכה"ג צריך עיון דמנ"ל דהריני נזיר הראשון נתלה גם כן בתנאי אכילה, דלמא נזירות בלא תנאי קאמר. ונזירות השניה הוא דתלה באכילה. ואפשר דכוונת הרא"ש ז"ל גם כן לגוונא דמתניתין, דאמר ב' פעמים אם אוכל. וברייתא דלקמן הוא דמוקמינן לה בהאי גוונא, דהתם תני לישנא דנזירות חל על נזירות. אבל במתני' דתנן לישנא דנדר בתוך נדר משמע דהראשון חל תחלה.
ואכתי קשה אמאי לא מוקים מתניתין באומר הריני נזיר הריני נזיר סתם, דהראשון חל מיד והשני חל אחר כך, וצריך למנות ב' נזירות, דבכה"ג נראה דמודה רב הונא. וי"ל דבכה"ג לאו חומר הוא בנדר לרבא, דאמר (להלן י"ח ע"א) בשבועה נמי אי משכח רווחא חיילא, והכא דלא הזכיר זמן באמת אין הנדר השני חל כלל, אלא דאחר מנינו של ראשון משכח השני רווחא וחייל. אבל באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום בזה לא אמרינן לאשכוחי רווחא אחר כלות נזירות הראשונה, כיון דהיום קיבל עליו. וסבירא ליה לרב הונא כיון דהיום לא חיילא גם לאחר נזירות הראשונה לא חיילא. אם לא בנשאל על הראשונה דהשניה עלתה לו. ומשמע קצת דדוקא קאמר הריני נזיר היום והריני נזיר היום. בהא הוא דסבירא ליה לרב הונא דהשניה לא חיילא. אבל אמר הריני נזיר הריני נזיר היום י"ל דרב הונא גם כן מודה דשניהם חלין, דמאי דקאמר בראשונה הריני נזיר דעתו לאחר זמן, כיון דבתר הכי אמר הריני נזיר היום. וזה צ"ע.
ורב הונא מוקי למתניתין בהריני נזיר היום והריני נזיר למחר. ובזה סבירא ליה דחייל. מגו דמתוסף חד יומא. ואמרינן בגמ' לקמן דלהא לא צריך קרא, אלא מסברא קים ליה כיון דמיתוסף חד יומא בנזירות. וממילא אין נזירות ליום אחד, והוי נזיר שלשים. כן פי' הר"ן ז"ל. וצריך לדקדק אמאי לא יחול הנזירות שניה לגמרי על הנזירות הראשונה על ידי כולל ביום שניתוסף, ולמה ימנה שתים. ונהי דלרב הונא לא תיקשי, דאיהו סבירא ליה דבשבועה גם כן לא חייל בכולל כדמסקינן. אבל לדידן דקיי"ל גבי שבועה דחייל בכולל אם כן הכי נמי יחול בכולל. ומנין הכ"ט יעלה לו לשתיהן. ובגמ' (להלן ע"ב) אמרינן דמה שאין כן בשבועות לרב הונא הוא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, דלרב הונא לא חייל. ובשבועה זו איכא תרתי גוונא, או שנשבע שלא יאכל תאנים וענבים כל חד לחודיה. ורבא סבירא ליה דבכה"ג חל גם אתאנים מטעם איסור כולל, מגו דחל על ענבים חייל נמי על תאנים. וגוונא אחריתי שנשבע שלא יאכל תאנים וענבים כאחת, דאין זה ענין לאיסור כולל דעלמא כיון דאי אפשר לחול על ענבים אם לא בצירוף תאנים. ורש"י ז"ל בשבועות (כ"ח ע"ב ד"ה כמר) סבירא ליה דבכה"ג לא חייל השניה כלל, דהוי כמו שבועה שלא אוכל תשע ועשר דאינו חייב אלא אחת. והתוס' ז"ל שם (ד"ה שבועה) כתבו ליישב דהיכא דאמר ט' אלו. ואחר כך אמר עשר חייל שפיר. והוא הדין בתאנים וענבים. והריני נזיר היום והריני נזיר למחר להא דמיא, דיום ל"א לא היה בכלל האיסור הראשון.
וכתב הר"ן ז"ל (ע"ב ד"ה תנן) דהכא על כרחך בהאי גוונא מיירי. דאי בתאנים לחודייהו וענבים לחודייהו הא אין חילוק בין נדר לשבועה, דהכי נמי לא חל על הימים הראשונים כמו בשבועה. ועל התאנים ועל הענבים גם בשבועה חייל. אלא ודאי בתאנים וענבים כאחת קאמר. והרא"ש ז"ל (ד"ה והאמר רבא) הביא ב' הגרסאות בזה. ולגירסא קמייתא צריך לומר דרב הונא לית ליה איסור כולל באיסור הבא מעצמו. ולגירסא השניה אין צריך לומר כן, אלא דוקא בכה"ג פליג בתאנים וענבים כאחת. וסבירא ליה דהוי כמו תשע ועשר, על כל פנים לדידן דקיי"ל דבשבועה חל בכל הני גווני. אם כן בנזירות אמאי לא יחול אהדדי ויהיה חייב שתים. וצ"ע בזה בנזיר דף י"ג (ע"ב) בבעיא דרבא הריני נזיר לאחר כ' יום. ומעכשיו נזיר. ושם אבאר יותר כאשר יעזרני ה'.
ולענין מה שחילקו התוס' ז"ל (שבועות שם) בין תשע ועשר סתם לתשע אלו. דבט' אלו ואחר כך עשר חייל. קשיא לי מדברי הירושלמי בשמעתין (פ"ב ה"ג) דמייתי הא דעיפא ואבימי בהאי לישנא, היו לפניו חמשה ככרות, ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו, וחזר ואמר שתים אלו ושלש אלו כו', אינו חייב אלא אחת. אלמא דאפילו אמר תחלה ככר זה ואחר כך הוסיף עליו ככר שני לא חייל, והוי דומיא דתאנים וענבים. ועיינתי בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שבועות (הי"ד - ט"ו). ונראה לי שפירש בהא דרבה באנפי אחריתי, דודאי גם רבה מודה דאתאנים לא חיילא שבועה אחריתי כיון דכבר מושבע עליהם. אלא דאענבים חייל, ואסור לאכול גם ענבים בצירוף תאנים. וקמ"ל רבא דאם הפריש קרבן על התאנים תו לא יתחייב בקרבן אפילו אם אכל ענבים, משום דהוי חצי שיעור, דלא נאסר בענבים אלא בצירוף התאנים. וכן אם נשבע תחלה שלא יאכל עשר, ואחר כך נשבע שלא יאכל עשר ותשע. ואכל עשר והפריש קרבן, ואחר כך אכל גם תשע, הרי התשע חצי שיעור. ולפי זה אין צריך לחלק כמו שכתבו התוס' ז"ל. ועיין במפרשי דבריו ז"ל. ואתי שפיר נמי הא דאינו חייב שתים בכ"ט יום, דאפילו לדידן לא חיילי אהדדי, אלא אענבים לחוד הוא דחייל, דומיא דנזירות דחייל על יום ל"א. וממילא הוי נזיר שלשים. ורב הונא לא סבירא ליה הא דרבה, ואענבים נמי לא חיילי.
והנה למאי דקיי"ל כרבה על כרחך צריך לאוקמי מתניתין בהריני נזיר היום והריני נזיר היום וכשמואל, ולא מצאתי האי דינא בדברי הרמב"ם ז"ל. לא הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ולא הריני נזיר היום הריני נזיר היום. דבפ"ג (מהלכות נזירות הלכה י"ט) כתב כלישנא דמתניתין הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל. ובפ"ג מהלכות נדרים (ה"א - ב') (ושבועות) כתב החילוקים שבין נדרים ושבועות, וחד מינייהו דיש נדר בתוך נדר, היינו שיחול נדר על נדר, כגון שאמר הרי עלי קרבן אם אוכל ככר זו, הרי עלי קרבן אם אוכלנה ואכלה, חייב על כל אחת ואחת. והיינו בחד גוונא דתנן במתניתין הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל. וכל פלוגתייהו דרב הונא ושמואל בהריני נזיר היום הריני נזיר היום לא מצאתי בו. לבד זאת מצאתי בפ"ג מהלכות נזירות הלכה יו"ד שכתב מי שנזר ב' נזירות, בין שנדר שתיהן כאחת בין שנדר זו אחר זו, כגון שאמר הריני נזיר יום הריני נזיר יום, ומנה את הראשונה והפריש קרבן, ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה בשנייה. ודבריו ז"ל צריכין ביאור דהאי לישנא דהריני נזיר יום הריני נזיר יום אינו מובן, ועל כרחך צריך להגיה בדבריו ז"ל או הריני נזיר שלשים יום הריני נזיר שלשים יום. ובזה כ"ע מודים דחייב ב' נזירות, וכמ"ש לעיל. או דצריך לומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. ובקרבן העדה פ"ג דשבועות העתיק לשונו ז"ל הריני נזיר שלשים יום. ואם כן לא הוזכר כלל דין הריני נזיר היום הריני נזיר היום. אלא דלענין זה דנשאל על הראשונה לכ"ע אפילו בהריני נזיר היום הריני נזיר היום גם כן עלתה שניה בראשונה דאפילו בשבועה גם כן סבירא ליה כרבא (ה' שבועות פ"ו הי"ז) דאם נשאל על הראשונה כו'. על כן נראה יותר להגיה הריני נזיר היום הריני נזיר היום. ואכתי לא שמעינן מינה דחיילא השניה. ואפשר הוי דומיא דשבועה, דאע"ג דלא חיילא אחר כך מכל מקום אם נשאל על הראשונה כו'. אבל ממ"ש שם בסוף דבריו שהרי אין השניה חלה אלא לאחר הראשונה משמע דמיירי בגוונא דשני הנזירות חלין זה אחר זה. ואם כן מבואר הדבר דסבירא ליה בהריני נזיר היום הריני נזיר היום גם כן חיילין שתיהן וכשמואל. ומ"מ צ"ע אמאי לא ביאר האי דינא בפירוש דנזירות חלוק מנדרים בזה דחלין זע"ז, ולמה כלליה מיכלל.
ובירושלמי (פ"ג דנזיר הלכה ב') מייתי נמי להא דבשני נזירות ונשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה. וקאמר התם מה אנן קיימין, אם באומר הריני נזיר שתים, נדר שבטל מחציתו בטל כולו. אם באומר הריני נזיר שלשים יום אלו ושלשים יום אלו לא בדא עלת לו שניה בראשונה. ועל כרחך צריך לפרש השלשים יום אלו היינו אחרים, וכמו שפירש הקרבן העדה, דאי בחד שלשים קאמר אמאי לא בדא עלת כו', אלא כינן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר, ומדלא מוקי לה בהריני נזיר היום והיום משמע דסבירא ליה דבכה"ג לא חייל כלל. ומסתמא דהש"ס בסוף שמעתין נמי משמע דסבירא ליה בהריני נזיר היום והיום דלא חיילא השניה. מדמוקי לה כגון שקיבל עליו שני נזירות בבת אחת דוקא, וכמו שכתב הר"ן ז"ל.
והנה גם בזה נחלקו הירושלמי עם הש"ס דילן, במה דסבירא ליה להירושלמי באומר הריני נזיר שתים ונשאל על אחד מהם הוי נזיר שבטל מקצתו בטל כולו. ובש"ס דילן מוקי לה בקיבל עליו שני נזירות בבת אחת. וכבר הקשה הרמב"ן ז"ל שם בשבועות דף כ"ח הא הוי נדר שהותר מקצתו, ע"ש מה שתירץ, ולא הביא דברי הירושלמי, וכבר תמה הקרבן העדה בזה (בנזיר בשירי קרבן י"ב ע"א). ולפי מה שכתב הרא"ש ז"ל דשני נזירות בבת אחת היינו הריני נזיר ונזיר אם אוכל ככר זה אתי שפיר קצת, דבזה לא שייך נדר שהותר מקצתו, כיון דאמר שני פעמים הריני נזיר. אבל כבר כתבתי לעיל דלשון הרא"ש צ"ע. והוי דומיא דהריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן (לעיל י"ג ע"ב), דנזירות הראשונה חלה עליו מיד ונזירות שניה חלה כשיהיה לו בן, והכי נמי נזירות ראשונה חל מיד, והשניה כשיאכל, והוי מילתא דפשיטא. ועוד דבכה"ג בשבועה גם כן חל שבועה על שבועה, כדאיתא בירושלמי בשמעתין (פ"ב ה"ג) שבועה שבועה שלא אוכל חייב שתים ע"ש. ועל כרחך צריך לומר דלשיטת הש"ס דילן אין זה בכלל נדר שהותר מקצתו כו', וכמו שכתב הריב"ם ז"ל (שבועות כ"ז ע"ב תוד"ה הכי השתא). ועיין בזה בתוס' נזיר דף ה' ע"ב בדבור המתחיל שהנזירות חל על נזירות.
ולמאי דכתיבנא בהריני נזיר הריני נזיר לכ"ע חייב שני נזירות. נראה דהוא הדין בשבועה כה"ג שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום שבועה שלא אוכל עשרים יום הם שני שבועות, ואסור באכילת בשר ארבעים יום, וכן אם אמר שבועה שלא אוכל עשרים יום וחזר ואמר כ"ב יום אסור מ"ב יום, כיון דאפילו בנזירות אין חלין זה על זה כל שכן בשבועה דאין ימים הראשונים עולים לשבועה שניה. אלא דאמר בפירוש זמן אחד לשני השבועות השניה לא חיילא כלל, אבל כשלא הזכיר זמן הרי הן שני שבועות זה אחר זה.
אבל אי נימא דבהריני נזיר והריני נזיר גם כן פליגי רב הונא ושמואל, ולרב הונא לא חייל כלל השניה, ולשמואל חייל השניה גם כן, כדיליף מקרא דנזיר להזיר, אם כן בשבועות כה"ג השניה לא חיילא כלל, דליכא למימר כיון דמשכח רווחא חייל, דאם כן קרא בנזירות ל"ל. ומדברי הטור ז"ל (ביו"ד) בסימן רל"ט (ד"ה ויש עוד) נראה דסבירא ליה דרב הונא ושמואל פליגי בהריני נזיר הריני נזיר מדלא כתב בפירוש הריני נזיר היום, וסבירא ליה דהריני נזיר גם כן כמי שאמר היום משמע, ואפילו הכי כתב דבשבועה בעשרים יום וכ"ב יום חייב לנהוג שני השבועות, היינו מ"ב יום. וקשה לי, דאם כן מה בין נדר לשבועה, כיון דעיקר הטעם בנזירות משום דיש מקום לחול, ובשבועות גם כן כה"ג הדין כן. ועוד דקרא לנזירות למה לי, כיון דבשבועות גם כן הדין הכי. אלא ודאי לא אמרינן דמשכח רווחא לאחר זמן, וכמו שכתבתי לעיל לענין הריני נזיר היום, וכן הריני נזיר סתם לשיטת הטור ז"ל דבזה פליגי רב הונא ושמואל, ובנזירות מקרא הוא דילפינן. אבל בשבועה השניה לא חיילא כלל.
ובאמת לשון הטור ז"ל צ"ע, אמאי לא כתב השבועה השניה גם כן בעשרים יום, ולמאי נפקא מינה כתב בשבועה השניה כ"ב יום. אם לא דרבותא קמ"ל דאפילו בכ"ב יום אין הראשונים עולין למנין השבועה השניה, וכמו שכתבתי לעיל גבי הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, וכבר הקשיתי לעיל לפי מאי דקיי"ל בתאנים וענבים דחיילין אמאי לא יחולו גם כן אהדדי על ידי הוספת יום אחד, ויעלו למנין. וכן יש לדקדק לענין האי דינא דהטור גבי שבועה. וראיתי להב"י ז"ל שתמה על הטור ז"ל, וכתב דדוקא גבי נזירות הוא דינהוג שני נזירות, משום דאין נזירות פחות משלשים יום. אבל בשבועה מן הדין שיעלו למנין אחד, ובכ"ב יום סגי. ומה שכתב דמשום דאין נזירות פחות משלשים יום משום הכי אין הימים הראשונים עולין למנין השניה. כבר תמה עליו הרמ"א ז"ל בד"מ דמה ענין זה לזה, דאם יעלו למנין הרי מנה נזירות שלימה. ובלאו הכי לא ידענא מה הוצרך לזה, הא בשני נזירות שוין ודאי אין עולין זה לזה, דאין השניה חלה כלל על הראשונה. ודוקא היכא דהוסיף יום אחד אז יש מקום לומר דהשניה חלה על הימים של הראשונה על ידי מגו. אבל גם זה מוכח בגמרא דאין עולין, כמו בהריני נזיר היום הריני נזיר למחר. גם מה שכתב שם זה דבר פשוט דשבועה שניה חיילא כיון דאית לה רווחא. לא הבנתי גם כן, דלשיטתו דאינו מונה אלא כ"ב יום לאו משום דמשכח רווחא הוא, אלא חלה מיד. ולשיטת הטור ז"ל אין הדבר פשוט כ"כ וכמ"ש.
וכתב שם הדרכי משה ז"ל (אות ג') עוד ואפשר דעת הרב דאין נזירות חלין זה על זה רק במוסיף יום אחד, וכדעת רב הונא. אבל לא קיי"ל הכי, אלא כשמואל דאפילו בהריני נזיר היום הריני נזיר חייב שני נזירות עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל מאי ענין פלוגתא דרב הונא ושמואל לכאן. הא מתרוייהו מוכח דאין עולין זה לזה. בין לרב הונא גבי הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, ובין לשמואל בהריני נזיר היום הריני נזיר היום, דאי עולים לא הוי צריך לשני נזירות אפילו אם הוסיף יום אחד, דכ"ט הראשונים יעלו למנין וביום ל"א ישלים נזירות השניה.
וגם דברי הגר"א ז"ל ביו"ד שם (אות כ"ז) לא זכיתי להבין, שהוא ז"ל כתב גם כן כדברי הד"מ דלא קיי"ל כרב הונא. ולשמואל אפילו הריני נזיר הריני נזיר חייב שתים. ומאי שנא כאן. ואני אומר שנא ושנא, דדוקא גבי נזירות הוא דיליף מקרא דחלין זה על זה. אבל בשבועה לא חייל כלל בכה"ג, אם לא שנחלק בין הריני נזיר היום ולהריני נזיר סתם, וכמש"ל. כללו של דבר אני בעניותי לא מצאתי מקום לחלות השבועה השניה אלא מהני תרי טעמי, או דכל שלא הזכיר זמן מפורש לכ"ע הוי שני נזירות ושני שבועות, ואם כן בכל גוונא לתרתי מכוין, ובין בעשרים יום וכ"ב יום ובין עשרים יום ועשרים יום אסור במנין שני השבועות כדעת הטור ז"ל. אבל היכא דהזכיר הזמן, כגון שאמר שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום מהיום. וחזר ואמר שבועה שלא אוכל בשר כ"ב יום מהיום. אין השבועה השניה חיילא כלל. ודוקא בנזירות הוא דחיילא כה"ג מסברא על ידי הוספת יום אחד, משום דאין נזירות פחות משלשים יום. וכמו שכתב הרא"ש והר"ן ז"ל. או מטעם שכתב הבית יוסף ז"ל דעשרים יום וכ"ב יום הוי כמו תשע ועשר דחלין זה על זה בכולל, ולפי זה אין צריך למנות אלא כ"ב יום. אבל כבר כתבתי לעיל דמהריני נזיר היום הריני נזיר למחר מוכח דלא חיילא בכה"ג. ונהי דמרב הונא אין ראיה, דאיהו לא סבירא ליה כרבה, אלא דגם לדידן לא דמי לתשע ועשר, כמ"ש הגר"א ז"ל, דדוקא התם דאסור בכל עשר שבעולם, ונאסר גם בתשע אלו על ידי כולל, וכמו שכתב הרא"ש ז"ל שם. מה שאין כן הכא. אף על גב דיש לדקדק לפי זה למה ליה להש"ס למימר דרב הונא לא סבירא ליה כרבה בתאנים וענבים, אמאי לא קאמר בשבועה, שבועה שלא אוכל עשרים יום מהיום ושבועה שלא אוכל עשרים יום ממחר דלכ"ע לא חייל בכולל. והדברים עתיקים בזה. וכבר כתבתי לעיל בזה בשיטת הרמב"ם ז"ל. ולא יצאתי עדיין חובת העיון בזה, אך בזה סליקנא לפי משמעות דברי הטוש"ע דבהריני נזיר הריני נזיר סתם פליגי רב הונא ושמואל. אם כן גבי שבועה לא חיילא השניה כלל. וכבר הארכתי בזה בחידושי לנזיר בדברי הרמ"א ז"ל גם כן ובדברי המרדכי. ועיין בשלטי גבורים פ"ג (מהלכות) [ממסכת] שבועות (י"א ע"א בדפי הרי"ף) שהאריך גם כן בזה.
גמרא עלתה לו שניה בראשונה כו' אלא פשיטא כו'. והקשה הר"ן ז"ל אמאי לא משני כדרבא, אם נשאל כו' וי"ל דלא ניחא ליה להש"ס לשנויי הכי מדתני עלתה לו שניה בראשונה משמע דמחוייב הוא בשניה גם כן. דאי לאו הכי מאי נפקא מינה אי עלתה לו שניה אי לא, ומאי דהוי הוי. ובסוף שמעתין דשני הכי על כרחך צריך לומר דלענין קרבנות קאמר דעלתה לו שניה, ויכול להקריב קרבנותיו על השניה, וק"ל.