קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שמיני · דף סא.
יין שאני טועם יובל מאי. ופרש"י ז"ל לפי שיטתו דעומד בשנה של יובל, ומיבעי ליה אי אסור נמי ביובל עצמו. והש"ס פשיט לה בפלוגתא דר"י ורבנן בשנת חמשים. ולרבנן שנת חמשים כלפני חמשים, ומותר ביובל. וקצת קשה, דהא בשבת זו אסור בשבת עצמו. אף על גב דשבת עצמו לשעבר הוא. ומאי שנא בשבת דאסור וביובל מותר. וכבר כתבו ז"ל דעיקר כפירוש הב', וכמו שכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל בר"פ.
ולענין הלכה כתב הרמב"ם ז"ל (ה' נדרים פ"י ה"ה) דאסור בשנת היובל וכרבנן. ובאמת לר"י גם כן קצת קשה, אמאי פשיטא ליה להש"ס דמותר בשנת היובל. הא שנת חמשים עולה לכאן ולכאן. ונמנה הוא גם לפניו אפילו לר"י. וצריך לומר דלר"י עיקר מנינו לאחריו הוא.
אמרו לו הרי הוא אומר שש שנים תזרע שדך. יש לדקדק הא רבנן גופייהו מקרא דוקדשתם שנת החמשים שנה ילפי דאין אתה מונה שנת חמשים אחת, אבל אי לאו קרא ה"א דהיא נמנית בשנות השמטה. ואם כן מאי פרכי לר"י מקרא דשש שנים. וי"ל דלפי מאי דאמרינן בערכין (ל"ב ע"ב) דאפילו בזמן שאין היובל נוהג מנו יובלות לקדש שמטין, ואין היובל במנין השמטה, אתי שפיר דאיצטריך קרא (דוקדשת) [דוקדשתם] להכי, דאפילו בזמן שאין נוהג קדושתו אעפ"כ לא יהיה במנין השמטה, דבזמן שהוא נוהג לא איצטריך קרא להכי, דמקרא דשש שנים נפקא. והיינו דפרכי לר"י נהי דלא סבירא ליה לקרא דוקדשתם, דאתי לכדר' ישמעאל בנו של ריב"ב, וכדאיתא בר"ה (ח' ע"ב). מכל מקום בזמן שהיובל נוהג אמאי אמרת דיובל במנין השמטה, הא כתיב שש שנים כו'. ועל פי זה אתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל שפסק (ה' שמטה פ"י ה"ו) כרבנן דשנת חמשים אינה עולה למנין שמטה. ופסק גם כן (שם הי"ד) כר"י בנו של ריב"ב דמר"ה חייל יובל, ועל כרחך מקרא דוקדשתם ילפינן לה. ואם כן מנ"ל דשנת חמשים אינה עולה. אבל לפי הנ"ל ניחא, דבזמן שהיובל נוהג מקרא דשש שנים נפקא. ובזמן שאין היובל נוהג באמת עולה למנין שמטה. וכשיטת הגאונים ז"ל, בפ"י מהלכות שמיטין (ה"ה). ומלשון רש"י ז"ל בערכין (ל"ב ע"ב ד"ה מני) משמע קצת דהא דבטלו היובלות משגלו שבט ראובן וגד היינו לשילוח עבדים וחזרת שדות. אבל לעבודת קרקע היה נוהג. ולא משמע כן בר"ה (ט' ע"ב), דאמרו חכמים דשלשתן מעכבין בו. ועיין מה שכתבתי בזה בחידושי בערכין שם דף י"ב ול"ב.