אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק שלישי › דף ל:

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שלישי · דף ל:

דף ל.

רא"ש בד"ה מדלא קאמר מן הרואין, ואפילו אמר כו'. עיין מה שכתב לעיל בזה בשמעתא דנדרי הבאי, וממאי דקאמר הש"ס לאפוקי דגים ועוברין. ולכאורה לא שייכא הנאה לעוברין. אלא משמע דכל שהיה עובר בשעה שנדר מותר בו לעולם אפילו לאחר שנולד, וכנ"ל, ואין זה מוכרח.

וחכ"א לא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוולד. עיין רא"ש ז"ל שפירש דחכמים ארישא נמי פליגי, ובין נולדים ובין ילודים אסור בכולן. ונוסחת המשנה בירושלמי (פ"ג ה"ז) לא משמע כן, דהתם גרסינן מן הנולדים ר"מ מתיר אף בילודים, וחכ"א לא נתכוין זה כו', משמע דחכמים הם בר פלוגתיה דר"מ בנודר מן הנולדים לחוד, אלא דבשמעתין מחסרינן לה, ועיין תיו"ט ז"ל. והרמב"ם ז"ל השמיט לכולה מתניתין, ועיין בית יוסף (יו"ד) סי' רי"ז (סעיף ל"ג ל"ד) ועיין בביאורי הגר"א ז"ל, מ"ש על דברי הר"ן ז"ל.

מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים. עיין בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט (מהלכות נדרים הל"כ) שכתב שלא נתכוין אלא במי שמצווה לעלות לירושלים, ועיין בב"י (שם). ויש לקיים דבריו ז"ל לדברי ר' אמי (פסחים ח' ע"ב) דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה, וגרים אין להם חלק בארץ, ובקנין לזמן לא מיקרי ארצך. אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב להא דר' אמי, וכבר כתבו המפרשים בזה. ויש לדקדק במה שכתב הרמב"ם (ה' נדרים פ"ט ה"כ) והש"ע (יו"ד סימן רי"ז סעל"ח) לדינא דרישא דמשובתי שבת אסור בכותים. דלכאורה נראה דלאחר שעשאום כעובדי כוכבים גמורים הרי הם בכלל עובדי כוכבים, וכ"ש למאן דסבירא ליה דאפילו לקולא הרי הוא כעובדי כוכבים, אם כן אינו מצווה כלל על השבת, ולמה יהא אסור בהן, וצריך לומר דלשון בני אדם שאני, וק"ל, ועיין תוס' ז"ל.

כי ביצחק יקרא לך זרע כו'. עיין מגן אברהם (או"ח) סי' תקצ"א. ועיין ק"ע במתניתין בירושלמי.

אלא מתניתין בזבינא מציעא כו'. עיין בטור וש"ע (יו"ד סימן רכ"ז סע"א) שכתבו גם דין זבינא חריפא ודרמי על אפיה, והרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות נדרים (הלכה ז') מסתם לה סתומי כדינא דמתניתין לחוד. וכתב הלחם משנה ז"ל דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה דלמאי דמוקים להא דשמואל בב"ב (פ"ח ע"א) בקיצי (דמיא) [דמיה] אין צריך לאוקמי בזבינא חריפא, עיין שם. והדבר פלאי דהא בפ"ד מהלכות מכירה כתב להדיא דהא דשמואל דוקא בזבינא חריפא, כדמוקי לה הש"ס. והיה נראה בדברי הרמב"ם ז"ל, דלמאי דמסיק דזבינא מציעא הנאת שניהם הוא, ורוב זביני הוי זבינא מציעא משום הכי לא הותר בכל זביני אלא ליקח ביותר ולמכור בפחות אפילו בזבינא חריפא, גזירה אטו זבינא מציעא, וכן אם אסר הנאתו על ישראל לא הותר אלא ליקח בפחות ולמכור ביותר אפילו בזבינא דרמי על אפיה, ועי' בלחם משנה שם בהל' מכירה. ומה שדקדקו על דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות שלוחים גבי (ליקח) [לוקח] כלים לשגרן לבית חמיו דלא כתב גם כן דדוקא בזבינא חריפא. נראה דסבירא ליה דלא בעינן הכא זבינא חריפא, כיון דלשגרן לבית חמיו לקחן, ובכל גוונא יש לו טובת הנאה משום הכי הרי הוא כשואל בכל זביני, משום דעיקר הנאה שלו הוא. וכן גבי ספסריא נראה דבכל זבינא הרי הוא כשואל, כיון דדרכו בכך לחזר אחר לוקחים, וזו היא הנאתו, ועיין בזה במפרשי דברי הרמב"ם ז"ל.

רש"י בד"ה נאנסו בהליכה כו' מפני שהוא כנושא כו'. עיין בזה בדברי הרשב"ם ז"ל בב"ב דף פ"ז. (ד"ה כדשמואל).

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה