אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק שלישי › דף ל.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שלישי · דף ל.

דף כט:

תפשוט דבעי רב אושעיא כו'. יש לדקדק היכי מדמה הש"ס הא דרב אושעיא למתניתין, הא במתניתין אפילו אם לאחר שהקדיש אמר לכשאפדנה תחזור ותקדש, נראה דהוי הקדש, ואין זה דבר שלא בא לעולם, כיון דבידו לפדותה, והוי דומיא דשדה זו שמשכנתי לך תקדש לכשאפדנה דקדיש (כתובות נ"ט , הואיל ובידו לפדותה, והכי נמי גבי הקדש בידו לפדותה, ואילו גבי אשה אילו אמר הרי את מקודשת לאחר שאגרשך אינה מקודשת, משום דאין בידו לקדשה, כדאיתא בקדושין פרק האומר (ס"ב . וי"ל דהיינו דאמר להו ר' ירמיה מהא דאמר ר"י דוקא פדאן הוא חוזרות וקודשות והיינו משום דבידו הוא. אבל פדאן אחרים אינו בידו ומשום הכי אינן חוזרות וקודשות ואשה כפדאוה אחרים דמי, משום דאין בידו לקדשה לאחר גרושין.

וכתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א דנהי דהכא לא איפשיטא בעיא דר' אושעיא, מכל מקום איפשיטא מהא דאמרינן לקמן (פ"ו ע"א) האומר שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדיש. אלמא דכל שבידו להקדיש עכשיו אף שיבוא זמן שלא יהיה בידו יכול להקדיש לכשיבוא לידו. והכי נמי גבי אשה, כיון דיכול לקדשה עכשיו יכול לקדשה נמי אחר שיגרשנה, אף על גב דהוי כפדאוה אחרים. ובפדאוה אחרים נמי יכול להקדיש אם התנה בפירוש. והר"ן ז"ל השיג עליו, וכתב דהתם שאני שבידו להקדיש עכשיו אותו ההקדש שהוא מקדיש לאחר זמן. אבל הכא אי אפשר לקדושה שניה לחול עכשיו במקום קדושה ראשונה. והנה גבי קדושי אשה דבפרוטה אחת אמר לה התקדשי לי היום ובאחת לאחר שאגרשך איכא למימר הכי, כיון דתחלה חלין קדושין ראשונים אי אפשר להשניים שיחולו גם כן, וחשיב אין בידו. אבל גבי נטיעות דקאמר הכל בדבור אחד אם כן בשעת דיבורו היה בידו להקדיש עכשיו אותה קדושה. אלא דבאשה גם כן חלין שני הקדושין בבת אחת בנתינת שני הפרוטות, ואי משום דהקדושין השניים אין חלין אלא לאחר שיגרשה, הכי נמי אין הקדש שני חל אלא לאחר פדיה. וכיון דחל עליו קדושין הראשונים, וגבי הקדש חל עליה הקדש ראשון אין הקדש שני יכול לחול.

והנה לפי מש"כ הר"ן ז"ל לעיל דהא דאין יכול לחזור בו בהקדש משום דאמירה לגבוה כו'. היינו כמו שאמר מעכשיו, אם כן בכה"ג דמתניתין לכאורה יכול לחזור בו, דהא ליכא למימר דהוי כמעכשיו, כיון דחל עליו הקדש ראשון. אלא דלפי מש"כ התוס' ז"ל לעיל (כ"ט ע"ב ד"ה מידי דהוי) גבי שור זה עולה שלשים יום ולאחר שלשים שלמים, (ואפשר) [דאפשר] לשני קדושות שיחולו יחד, אם כן אפילו בגוונא דמתניתין אינו יכול לחזור בו, דאכתי איכא למימר כיון דאמירה לגבוה כו' הוי כאומר מעכשיו, אלא דאם כן קשיא טובא, היכי מדמי ר' אבין הא דר' אושעיא למתניתין דפדאן חוזרות וקודשות דלמא הכא שאני דבקדושה השניה נמי הוי כאומר מעכשיו, ומשום הכי חלין תרווייהו, אבל (בקדושתן) [בקידושין] ליכא למימר הכי, משום הכי השנייה לא חייל, ועל כרחך צריך לומר גם לשיטת התוס' לא שייך לומר דקדושה השניה גם כן מתחלת מעכשיו אלא בשני קדושות כמו עולה ושלמים, אבל לא בקדושה אחת כגוונא דמתניתין. ואפילו הכי י"ל דאינו יכול לחזור בו מקדושה שניה, כיון דקדושה שניה נמשכת אחר הראשונה הוי הכל כקדושה אחת, וכיון שחלה הקדושה הראשונה מיד אין יכול לחזור בו עוד. וכבר כתבתי לעיל דבהקדש בלאו הכי בכל גוונא אינו יכול לחזור בו. ולענין בעיא דר' אושעיא הוא דאיכא למימר כמ"ש דאינו יכול לחזור בו בקדושין השניים, כיון דבבת אחת אמרינהו עם קדושין הראשונים והראשונים כבר התחילו אין יכול לחזור גם מהשניים, אלא דהרב המגיד ז"ל בפ"ז מהלכות אישות כתב דיכול לחזור בו מהשניים.

והנה לדברי הר"ן ז"ל משמע דלא מיבעי ליה לר' אושעיא אלא היכא דנתן לה שני פרוטות, באחת אמר לה התקדשי לי היום כו'. אבל אם אמר לפנויה התקדשי לי לאחר שיקדשך ויגרשך פלוני הוי קדושין, כיון דבידו לקדשה מיד. וכל שכן אם אמר לאחר שאקדשך ואגרשך. ובירושלמי פרק האומר (קידושין פ"ג ה"ה) במשנה דהאומר לאשה הרי את כו' לאחר שאתגייר כו'. איתא התם הך שמעתא דר' אבין ור' ירמיה בדרך אחר, כאשר אבאר. והכי איתא התם ר' הושעיא ור' יודן נשיאה הוו יתבין, אמרין נימא חדא מילא בקדושין, האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדש לי לאחר שאגרשך מהו, גחכין וקמין להון, ומסיק בזה דלא הוי קדושין. כדמסיק בש"ס דילן. ואמר ר' יוסי דאיכא למיבעי הכי, חד בר נש אזל מקדשא חדא אתתא, קדמיה חבריה ואמר לה ההין גברא דעתיה בישא עתיד הוא מישבק לך הרי את מקודשת לי לאחר שיגרשך מהו, ומקשי התם מהא דאמר ר' יוסי פדאן אחרים אין חוזרות וקודשות, ומאי קמיבעי ליה בנשאת לאחר, הא הוי כפדאן אחרים. ומסיק דמיבעי ליה כדאיתא בש"ס דילן שנתן לה שני פרוטות, אחד מכבר ואחד לכשיגרשה מהו, משום דזה דמי לפדאן הוא עצמו. עכ"פ שמעינן מדברי הירושלמי דאפילו בקדשה לאחר גירושי פלוני לחוד גם כן לא הוי קדושין. וגם מוכח מינה דאין לחלק כסברת הר"ן ז"ל, דאם כן לא הוי פריך מפדאן אחרים, דשאני הכא דאיכא ב' קדושות. וכמו שכתב הר"ן ז"ל.

וצ"ל דשיטת הירושלמי פליגא אשיטת ש"ס דילן, מהא דאמרינן לקמן (פ"ו ע"א) גבי שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנו ממך תקדש, אלמא דכל שבידו יכול להקדיש גם לאחר שיצא מרשותו. ולשיטת הש"ס דילן על כרחך צריך לחלק בין הך דשדה זו לכשאקחנה כו' ובין הא דפדאן אחרים דאין חוזרות וקודשות. או כדברי הרשב"א ז"ל דהכא לא אתני בפירוש. או כדברי הר"ן ז"ל דהיכא דאיכא קדושה ראשונה אין השניה חלה. ומש"כ הר"ן ז"ל דמשום הכי לא פשיט לה מדר' אילא משום דר' ירמיה לא ידע לה לדר' אילא קשה קצת, דהא ר' ירמיה הוא דפריך לקמן (שם) מי דמי התם בידו כו', והיה נראה עוד לומר דבאשה אם נתן לה פרוטה להתקדש לו אחר קידושי וגירושי פלוני גם לשיטת הש"ס דילן לא מהני, דלא חשיבי בידו לקדשה מיד, דשמא לא תרצה להתקדש לו מיד, והיינו דר' אושעיא מיבעיא ליה דוקא בנתן ב' פרוטות. ועיין בחלקת מחוקק ובב"ש (אהע"ז) סי' מ' (סעיף א') שכתבו בשם הב"ח דאם קידש אחד אשה לאחר ל' ובא אחר וקדשה לאחר שימות השני דהוי קדושין, משום דבידו לקדשה, וצ"ע.

גמרא חד מתני ארישא וחד מתני אסיפא. עיין ר"ן ז"ל. ונראה דמאן דמתני ארישא מודה דבסיפא נמי אסור אפילו ביורדי הים גמורים דהכי משמע לישנא דמתניתין שיורדי הים בכלל יושבי היבשה הם, ועל כרחך איורדי הים גמורים קאי, דומיא דרישא, אלא מאן דמתני אסיפא לא מודה ברישא, וסבירא ליה דהולכין מעכו ליפו גם כן בכלל יורדי הים הם. וכתב הרשב"א ז"ל (ד"ה ועוד תני) דאינו אסור אלא ברגילים לילך בים, או באותם שהולכים בשעת הנדר ויש להסתפק במשמעות נדרו מיורדי הים, אי מכוין למי שדרכו לילך בים ויאסור בו אפילו שעה שהוא ביבשה, או אינו מכוין לאסור אלא בשעה שהן יורדי הים. ונראה דהרגילים בים אסור בהם תמיד. וכן משמע לישנא דמתניתין במי שדרכו לפרש. אבל אם ירדו מאניותיהם ושבו להיות יושבי יבשה היה נראה דמותר בהם, דלא נדר אלא בשעה שהם יורדי הים, אבל לא לאחר ששבו אל היבשה. אבל מדברי הירושלמי (פ"ג ה"ו) לא נראה כן, מהא דמיבעיא ליה בנודר מיורדי הים לאחר ל' יום ונעשו יושבי יבשה, אי בתר אמירה אזלינן אי בתר חלות הנדר אזלינן. ואי כנ"ל מאי נפקא מינה, הא אפילו היו יורדי הים בשעת חלות הנדר ואחר כך נעשו יושבי יבשה מותר בהן, דלא אסרן אלא בשעה שהן יורדי הים, ועיין לקמן בדברי הר"ן ז"ל בפ"ב.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה