אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק שלישי › דף כו:

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שלישי · דף כו:

דף כו.

רש"י בד"ה והא אמרת כו' אין לשונו ז"ל מדוקדק בזה ע"ש.

גמרא איתביה רבינא לרבא, ר' נתן אומר יש נדר שמקצתו מותר כו', ואמר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר, הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות. מאי לאו כו' הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות כו'. והקשו התוס' ז"ל (כ"ז ע"א ד"ה לא) מאי שנא דהכא דייקינן דאמר תאנים שחורות ולבנות, ולעיל גבי בצלים דייקינן דאמר כל הבצלים ע"ש. ובירושלמי פרק פותחין (פ"ט ה"ו עיין שם) גרס בדברי ר' נתן אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר כלל כולן מותרות. אבל אם אמר לא הייתי נודר מבנות שוח, בנות שוח מותרין והשאר אסורות. ולפי זה אתי שפיר דדייק מרישא דאין כולן מותרות אלא באומר לא הייתי נודר כלל. משמע דבסיפא אפילו באומר הייתי נודר תאנים שחורות ולבנות אסורות כו' גם כן לא הותר כולו.

ולענין הלכה כתב הר"ן ז"ל דאיכא לספוקי אי הלכה כרבה דהוא רביה דרבא או כרבא דבתראה הוא. וכן נסתפק הרא"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל פסק (ה' נדרים פ"ח ה"ו) כרבה, ובכמה מקומות מצינו שפסק כרבא נגד רבו. אבל נראה דרבא דמוקי פלוגתא דב"ש וב"ה בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן בתפוס לשון ראשון לטעמיה אזיל דסבירא ליה (זבחים ל' ע"א) דבהא פליגי, ואפילו אמר תמורת עולה ושלמים פליג רבי מאיר, והיינו משום דתפוס לשון ראשון. אבל לדידן דקיי"ל (תמורה כ"ו ע"א) דלאו בתפוס לשון ראשון פליגי, אלא בכוונתו, דר"מ סבירא ליה תמורת עולה תמורת שלמים הוא כמו אחר כך תמורת שלמים. מדלא אמר ושלמים. ור' יוסי סבירא ליה דהוי כאומר ושלמים, ואם כן לא פליגי כלל בתפוס לשון ראשון, ולא שייך לאוקמי פלוגתייהו בהכי. וע"כ בנדר שהותר מקצתו אי הותר כולו פליגי, והיינו במשנה. אבל במעמיד לא הוי נדר שהותר מקצתו. ואף על גב דעל כרחך רבא פליג עליה דרבה וסבירא ליה דאם לא מחמת תפוס לשון ראשון אין חילוק בין מעמיד למשנה מצד הסברא. ואם כן נהי דע"כ פליגי בנדר שהותר מקצתו, אבל נימא דבין במעמיד ובין במשנה פליגי, וכרבא דלא מחלק בין מעמיד למשנה בסברא בעלמא. מכל מקום כיון דלא קיי"ל כרבא באוקימתא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה. לא קיי"ל כלל כוותיה, אלא כרבה דבמעמיד כ"ע מודים דלא הותר כולו.

וכתב הר"ן ז"ל עוד, דאיכא מאן דאמר דעל כרחך לא אמר רבה דבמעמיד אין כאן נדר שהותר מקצתו אלא דוקא בנדרי שגגות, דומיא דמתניתין שלא היה יודע שאביו ביניהם. וכן הא דבצלים ובנות שוח, דכולהו הוי נדרי שגגות. אבל נדר שהותר על ידי שאלה אין חילוק בין מעמיד למשנה, ובכל גוונא הותר מקצתו הותר כולו. והקשה הר"ן ז"ל עליהם דאם כן רבנן דפותחין (להלן ס"ו ע"א) על כרחך פליגי בין במעמיד בין במשנה דלא הותר כולו, כיון דהתם על ידי שאלה הוא דהותר, ואפילו הכי סבירא ליה לרבנן דלא הותר כולו ואם כן מאי פריך רבינא עליה דרבא מבנות שוח דרבנן פליגי עליה דר"ע, אין הכי נמי דרבנן דפותחין פליגי ע"ש באורך. ודבריו ז"ל מיותרין קצת.

ולדידי קשיא לי על סברת איכא מאן דאמר דהיכא דהותר על ידי שאלה אמרינן ביה טפי נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ובירושלמי בפרקין (פ"ג ה"ב) אמרינן איפכא, דמה בנדר שעל ידי חקירת חכם אמרינן הותר כולו כ"ש בנדר שהותר שלא על ידי חקירת חכם, והכי איתא התם, (אמר) [בעא] ריש לקיש קומי ר' בא, ר"ע בא להוסיף על ב"ה, [כי] היכי דתנינן עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו, א"ל כן הוא שבא להוסיף, מה אם תמן שצריך חקירת חכם הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו כ"ש כאן שאין צריך חקירת חכם, ר' יוסי בשם ר' הילא משום נדר טעות נגעו בה, שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר, ולא איצטריך למימר דלב"ה טעמא משום נדר שהותר מקצתו. ובתלמודין על כרחך סבירא ליה דטעמא דב"ה משום נדר שהותר מקצתו, מדמשוי לפלוגתא דב"ש וב"ה לפלוגתא דר"ע ורבנן. ואם כן מוכח דכל שאמרינן בהותר על ידי שאלה נדר שהותר מקצתו הותר כולו כ"ש בהותר שלא על ידי שאלה. והיכי מצינן למימר דעל ידי שאלה אפילו במעמיד הותר כולו ובשלא על ידי שאלה בעינן דוקא משנה. וי"ל דמכל מקום נהי דמסתבר יותר לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו היכא דהותר שלא על ידי שאלה. היינו היכא דהנדר היה הכל בכלל. אבל במעמיד דלא היה אביו בכלל אין כאן נדר שהותר מקצתו.

ועל פי זה יש לישב גם קושית הר"ן ז"ל מאי פריך לרבא מברייתא דבנות שוח דפליגי רבנן, ואין הכי נמי דרבנן דפותחין פליגי אפילו במשנה. דזה אינו, דעל כרחך לא פליגי רבנן אלא בהותר על ידי שאלה. אבל שלא על ידי שאלה מודו דהותר כולו כב"ה. ולא איצטריך למימר דרבנן דר"ע סבירא ליה דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, כמו שכתב הרא"ש ז"ל.

אלא דעל כרחך צריך לומר דבנדר שהותר שלא על ידי שאלה גם כן פליגי רבנן ור"ע, כדמוכח מברייתא דר' נתן, עד שבא ר"ע ולימד, משמע דרבנן פליגי עליה, וכדאמרינן בכולה שמעתא דפלוגתא דר"ע ורבנן גם בנדר שהותר שלא על ידי שאלה. וכן מוכח ממתניתין דכיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו, קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם. ולשיטת איכא מאן דאמר על כרחך צריך לפרש דהיה אביו או אחיו ביניהם. מדמחלק בין מעמיד לזה אחר זה. אבל מדברי הירושלמי נראה דכל הני דמתניתין דפרק פותחין כולם הותרו על ידי חקירת חכם, דאם לא כן הדק"ל, וכי בא להוסיף על ב"ה.

ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה כדעת האיכא מ"ד. דבפ"ח מהלכות נדרים (ה"ו עיין שם) כתב להא דאביו ואחיו ביניהם. וכתב על זה דוקא אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני כו' וכן בהא דקונם יין שאני טועם. ובפ"ד (הי"א) כתב לבבא דתנן התם קונם שאני נהנה לכולכם והותר אחד מהם על ידי שאלה הותרו כולם, ולא כתב התם דוקא באומר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני. והב"י ז"ל כתב דמלשון הרמב"ם ז"ל נראה דאפילו על ידי שאלה בעינן דוקא משנה, ולא ידעתי מהיכן משמע ליה הכי. ומדברי הטור ז"ל (יו"ד) בסי' רכ"ט גם כן נראה דסבירא ליה כאיכא מ"ד. אלא דמה שכתב בריש סי' רכ"ט גבי פותחין בשבתות וי"ט, אומרין לו אילו שמת אל לבך דשבתות וי"ט בינתיים כלום היית נודר. וכן פירש הרא"ש ז"ל שם במתניתין דפותחין. ובכה"ג לכאורה גם ת"ק מודה דהותר כולו וכמו שהבאתי לעיל מהירושלמי בדברי ר' נתן.

ועיין בדברי הרא"ש ז"ל (פ"ג סימן ח') שנסתפק אם נדר משני דברים דלא שייך בזה לא משנה ולא מעמיד אי הוה כמעמיד ולחומרא, או דילמא דאזלינן לקולא, כיון דלא שייך הכא לא זה ולא זה. ונראה דמהא דמוקמינן (לעיל י"ח ע"א) ברייתא דמי שנשאל על נזירות עלתה (ראשונה בשניה) [שניה בראשונה] בקיבל עליו שני נזירות בבת אחת. ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וכדאמרינן בירושלמי בנזיר (פ"ג ה"ב) והיינו משום דהירושלמי לא מחלק בין מעמיד למשנה, ובכל גוונא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. אבל לשיטת תלמודין דבמעמיד לא אמרינן הותר כולו. אם כן התם בקיבל שני נזירות הרי הוא מעמיד, ולא הוי נדר שהותר מקצתו, ולא הותר כולו. והתוס' ז"ל בשבועות (כ"ז ע"ב ד"ה הכי השתא) שהקשו כנ"ל, וכמו שהבאתי לעיל, יש לומר דסבירא ליה לריב"ם כשיטת איכא מאן דאמר דבכל גוונא הוי נדר שהותר מקצתו בנדר שניתר על ידי שאלת חכם. ועיין בדברי הר"ן ז"ל לעיל בריש פרקין (כ"א ע"א ד"ה שניהם) שהביא דברי הירושלמי (פ"ג ה"א) היה מעמיד לזה ולזה אינו מעמיד כיון שבטל אצל זה בטל אצל זה. מכאן נראה דאזלינן לקולא, והוי בכלל נדר שהותר מקצתו. אלא דכבר כתבתי דלשיטת הירושלמי אין חילוק בין מעמיד למשנה. ואם כן לדידן לא קיי"ל הכי והנדר להשני במקומו עומד. ובש"ע (יו"ד סימן רל"ב סע"ב עיין שם) פסקינן הכי. ולהרא"ש ז"ל לא תיקשי, דגירסא אחרת היתה לו בדברי הירושלמי, וכמו שכתבנו לעיל. ועיין בש"ע ז"ל (שם סימן רכ"ט סע"א) מה שהביא בשם רבינו ירוחם בנשבע לפרוע לחבירו והתיר לו מקצתו דלא הוי נדר שהותר מקצתו, כיון דאין הנדר נעקר מעיקרו. ובדרכי משה שם שכתב דנדר שאין צריך התרה אלא מספק אין אומרים בשבילו נדר שהותר מקצתו. ומהירושלמי הנ"ל לא משמע כן.

והנה כוליה שמעתין מיירי באומר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני. אבל היכא דהלך לו ולא שאלוהו מה בדעתו צ"ע. ונראה דאזלינן לחומרא, ואמרינן דלגבי אחרים רוצה לקיים נדרו, והם אסורים ואביו ואחיו מותרין. וכן כתב הרשב"א ז"ל. ויפלא בעיני על הלחם משנה ז"ל בפ"ח מהלכות נדרים (הלכה ו') שכתב בפשיטות דסתמא נמי כולן מותרין, משום דמסתמא דעתו שיתקיים כולו. והרי הרשב"א ז"ל כתב להיפך. וכן מסתבר דלגבי אחרים רוצה שיתקיים נדרו. ודיוקו מדברי הרמב"ם ז"ל אינו מוכרח ע"ש ודו"ק.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה