קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נו.
הנודר מן הבית מותר בעליה דברי ר"מ, וחכ"א עליה בכלל בית. וכ' הרא"ש ז"ל בפירושו דמודו רבנן בחדר ויציע דמותר. כי היכי דבמכר אינן מכורים. ואם כן יקשה מכאן לפי' הרי"ף ז"ל שם (ב"ב ל"ג בדפי הרי"ף), דאפתא היינו עליה דאינה מכורה. אטו סתמא דמתני' כר"מ, ולא כרבנן דאמרי עליה בכלל בית. ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל (ה' מכירה פכ"ו ה"ה) דבמתנה נתן את כולן החדר והיציע. אלמא דכולן בכלל בית הם. אלא דבמכירה אמרינן דבעין רעה מוכר. ואם כן אתי שפיר, דאפילו אם לא מכר את העליה. מכל מקום לענין נדרים אזלינן לחומרא, והוי בכלל בית. ויש לישב בזה קושית הלחם משנה ז"ל (ה' נדרים פ"ט הט"ו) דהא הרמב"ם ז"ל כ' בהל' מכירה (פכ"ה ה"א) דאין העליה מכורה אלא אם פתוחה לבית. אבל אם אינה פתוחה לבית לא הוי בכלל בית, ואמאי סתם הכא דכל עליה בכלל בית. ולפי הנ"ל ניחא. אלא דאם כן תיקשי מאי טעמא דר"מ דאמר גבי נדרים דעליה לאו בכלל בית. והא במתנה כולהו בכלל בית.
אבל לפי האמת נראה דלא שייכא פלוגתייהו הכא לדינא דמכירת בית או מתנה. דהכא פליגי אי העליה לחודיה שם בית עליה, או דמיקרי העליה שם לעצמה. אבל התם מיירי דמכר לו בית מיוחד. ובהא איכא למימר דאפילו חדרים דלא מיקרי בשם בית לעצמן, מכל מקום גם הם בכלל הנתינה והמכירה. כמו חדר ויציע דהוי בכלל מתנה לד' הרמב"ם ז"ל. והיינו משום דהם טפלים לעיקר הבית. וכשנתן לו הבית נתן לו עם כל החדרים. וכן איפכא, אפילו אי נימא דעליה אינה מכורה התם לאו משום דלא מיקרי בית, אלא משום דלא מכר לו אלא בית לחוד, אבל לא שאר החדרים והבתים השייכים לעיקר הבית. ועי' בשלטי גבורים בריש המוכר את הבית (שם אות א') שהביא בשם הרמ"ה דעליה אינה מכורה בכלל בית. והיינו אפילו לרבנן דהכא, וכנ"ל. אבל לענין נדרים עיקר פלוגתייהו אי מיקרי בשם בית אי לא. ורבנן סבירא להו דגם עליה מיקרי בית. ומשום הכי כי נדר מן הבית גם עליה בכלל. ור"מ סבירא ליה דעליה לא מיקרי בית. ונפקא מינה גם לענין מכירה אם מכר לו בית סתם. לרבנן יכול ליתן לו עליה. ולר"מ אינו יכול ליתן לו עליה. כיון דלא מיקרי בית. וזה ברור.
שם אפילו תימא רבנן בעיא קרא. יש לדקדק לפי גירסת הראשונים ז"ל בבית לרבות הצבוע, תיקשי לרבנן דר"מ למה לי קרא דהא עורות נמי מטמאין צבועים כדאיתא בפי"א דנגעים (מ"ג) ע"ש. ויש לישב.
רא"ש בד"ה מאי עליה מעולה שבבתים כו'. וכתב לישב מסקנא דהכא כמסקנא דמנחות בד"א, דלא כמו שכתב הר"ן ז"ל. ועי' רמ"א ז"ל (חו"מ) בסי' רי"ד (סעי"ב) ובסמ"ע שם. ולישנא דהש"ס שם במנחות (ק"ט ע"א) אפילו תימא עליה ממש. משמע כד' התוס' ז"ל והר"ן והרשב"א ז"ל.