קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שביעי · דף נה:
הנודר מן הכסות מותר בשק כו'. ואסור בפונדא ופסיקיא כו'. וכתב הרא"ש ז"ל דכל אלו מלבושים הם. יש מהן של בגד ויש מהן של עור. אבל בד' הירושלמי (פ"ז ה"ג) נראה דכל אלו לאו מלבושים גמורים הם, ואין אסורין אלא בנודר מן הכסות. אבל אם נדר מן המלבוש מותר בהם ע"ש.
שם כיצד אמר ר' יהודה הכל לפי הנודר. עי' ר"ן ז"ל שכ' דר"י דמתניתין סבירא ליה דלהתיר טעינה לא בעינן הוכחה, ואפילו אמר סתם צמר ופשתים עולה אסור בלבישה ומותר לטעון. ור"י דברייתא סבירא ליה דבסתם אסור בלבישה ובטעינה, ולא הותר בטעינה אלא היכא דיש הוכחה, כמו היה לבוש צמר והצר כו'. והרא"ש ז"ל (פ"ז סימן ג') כתב דמברייתא נמי הוכחה זו דגבי לבישה לאו דווקא, מדלא פליג ר"י ארישא דמתניתין דבסתם נמי מתיר בטעינה. ולא ידענא מהיכא משמע ליה הכי מרישא. דאי משום דתנן ומותר להתכסות בגיזי צמר, מזה אין ראיה, דדווקא בגיזה מותר להתכסות, משום דמצמר נדר, דמשמע מלבוש של צמר. ולא הגיזין. וי"ל דאי טעינה נמי בכלל סתם עולה עלי. אם כן בטעינה ליכא נפקא מינה בין צמר לגיזין. ותרווייהו אסירי. אלא על כרחך לא נאסר אלא בלבישה. ומשום הכי מותר בגיזי צמר. אלא דאם כן מאי איריא בגיזין דמותר, הא בצמר גופא מותר בטעינה. וי"ל דבגיזין מותר אפילו להתכסות. דהיינו דרך מלבוש. וק"ל.