אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק רביעי › דף מג.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק רביעי · דף מג.

דף מב.

ר"ן בד"ה אמר ר' יוסי בר' חנינא כגון שנדרו הנאה זה מזה כו'. וכתב דקמ"ל דכל הני נמי לא גריע מוויתור. ויש לדקדק מאי קמ"ל, הא שאלה כבר תנן לה לעיל דאסור לר"א, והלואה ודאי לא גריע משאלה, דמה שאלה דחוזרת בעיניה אסור כל שכן הלואה דלא הדרא בעיניה. ומקח נמי תנינא לעיל דלוקח ביוקר. ועוד דמשמע מדבריו גם כן דמקח בזבינא חריפא גם כן בכלל וויתור הוא, כמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל (ל"ב ד"ה אפילו ויתור). וכבר כתבתי לעיל דלא משמע כן בגמ' לעיל (ל"א גבי הא דפריך לשמואל דאמר הלוקח כלי כו' ונאנס בידו חייב דהנאת לוקח הוא, משמע דהנאה גמורה היא. ויש לדחות, דאע"ג דכל הנאה של לוקח הוא מכל מקום אין זה אלא וויתור, דהא בשאלה נמי חייב באונסין בשביל שהנאה שלו, ואפילו הכי הוא בכלל וויתור. ולדברי הר"ן ז"ל מוכח מכאן דוויתור אסור מהתורה לר"א, מדגזרינן לשאול אטו להשאיל, וכן כולהו. ומלשאול אטו להשאיל על כרחך צריך לומר כן דשאלה לכ"ע לא הוי אלא וויתור. ולפי מה שכתבו תוס' ז"ל דגזירה זו היא גזירה (דשכירות) [אולי צ"ל "דשכיחא" עיין תוד"ה בשלמא]. יש לדחות דכולהו חדא גזירה היא.

משנה קונם שדי שאני חורש בה. ופירשו הר"ן והרא"ש ז"ל (פ"ד ה"ט עיין שם בהגה' הב"ח) דאפרה קאי, וברישא הוא אסור לחרוש בה, ובסיפא הוא וכל אדם אסורין לחרוש בפרה זו. אבל מלשון הירושלמי (פ"ד ה"ז) משמע דאשדה קאי, דאסר עליו השדה לחרוש בה, וברישא הוא לבדו אסור לחרוש שדהו ואחרים מותרים, ובסיפא על ידי כל אדם אסור לחרוש שדהו בין על ידי פרה זו בין על ידי פרה אחרת. והכי משמע לישנא דקונם שדי כו'. והרא"ש ז"ל בפי' גרס בסיפא דהוא מותר וכן כתב הטור ז"ל (יו"ד סימן רי"ח). אבל בפסקיו (קיצור פסקי הרא"ש פ"ד אות ט') כתב כגרסת הר"ן ז"ל וכן עיקר.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה