אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק רביעי › דף לח.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק רביעי · דף לח.

דף לז:

וזן את אשתו ואת בניו אף על פי שחייב במזונותיהם. וכתב הר"ן ז"ל דאתיא אפילו כרבנן דחנן (כתובות ק"ז דהכא בתורת מצוה עסקינן, ולא בתורת פרעון, וזה על דרך שיטתו דלעיל גבי ותורם את תרומותיו. וכבר כתבתי לעיל מה שיש לדקדק בזה. ולעיל (ל"ג בשמעתא דפורע חובו הבאתי דברי הרשב"א ז"ל שכתב בשם יש מפרשים דיהיב ליה על מנת שלא לפרוע, היינו דהמדיר נתן על מנת שלא לפרוע מהמודר, והוא ז"ל דחה פירוש זה, אלא דהכא יש לומר דכיון דמצוה עביד אדעתא דנפשיה קעביד.

והתוס' ז"ל כתבו גם כן דמיירי שנתן בתורת מתנה, ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דחנן אלא בסתם, דרבנן סבירא ליה דהוי כיורד שלא ברשות והשביח דנוטל מה שהשביח, והכי נמי יכול לתבוע מבעל, והרי הוא מהנהו. וחנן סבירא ליה דהוי מבריח ארי ואינו יכול לתובעו, אבל אם נתן בתורת מתנה לכ"ע מותר, כיון דאינו יכול לתבוע מבעל, וזה נראה כשיטת היש מפרשים דלעיל (ל"ג ע"ב) אליבא דרבא. ואם כן תיקשי לרב אושעיא דגזר שלא לפרוע אטו לפרוע. ועוד דהם ז"ל אליבא דרב אושעיא קיימי, דמוקי לעיל הא דפורע חובו כחנן. ואם כן מאי מהני אליביה מה שנותן בתורת מתנה.

והרא"ש ז"ל כתב גם כן לאוקמי מתניתין כרבנן דחנן, ומיירי שנתן לאשתו בפניו. וכיון שהוא במדינה ולא אמר לה כלום ודאי במתנה יהיב לה, והנאה לא הוי, מפני שיכולה לצמצם משלה ממעשה ידיה. ודבריו ז"ל גם כן צריך עיון, דתרתי למה לי, דאי מהני מה דיהיב לה במתנה אם כן מה זה שכתב עוד דהנאה לא הוי דהיתה מתפרנסת ממעשה ידיה, וצריך לומר דאי לאו דהיתה יכולה לצמצם אפילו נתן לה במתנה חשיבא הנאה, דאם לא היה זן אותה היה מוכרח לזון אותה משלו, אלא דמנלן לחלק בכל זה. והתוס' ז"ל לעיל (ל"ג ע"ב ד"ה חנן) כתבו דבפניו הוי רבותא טפי דיכול לזונה, דזה חשיב הנאה יותר, ע"ש.

עוד כתבו התוס' והרא"ש ז"ל דמתניתין מיירי במזונות יתירים, וע"ש בתוס' דיש טעות סופר, ובמקום ואינו נפרע, נראה דצריך לומר אי נמי, עיין שם, וגם זה צריך עיון. הא אף על פי שחייב במזונותיהן קתני, אלמא דמיירי במזון החיובי. ועוד דכל זה לא איצטריך אלא לרבנן דחנן, אבל לחנן אתי שפיר בכל גוונא, אם כן למה כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו (פ"ד סימן ד') לכל הני אוקימתות, כיון דקיי"ל כחנן. וכן כתב בפסקי הרא"ש (שם אות ד') כהני אוקימתות להלכה, דלא הותר לזון אלא במזונות יתירין או בפניו. ולחנן אין צריך לכל זה, ואי משום דחייש לשיטת ר"ת (כתובות ק"ז ע"ב תוד"ה חנן) דחנן נמי לא אמר אלא היכא דלא ברי היזקא. הא במזונות אשתו הוי עיקר פלוגתא דחנן, וכמו שכתבו התוס' ז"ל (שם) דלא הוי ברי היזקא. וכבר תמהו הטור וב"י ז"ל (ביו"ד) בסי' רכ"א על הרא"ש ז"ל בזה. ומש"כ הלחם משנה ז"ל בפ"ו (ה' נדרים ה"ד) דהרא"ש ז"ל אתי לאפוקי דלא נימא דחנן מודה בפניו, וכדברי התוס' ז"ל דבפניו גרע, ע"ש, אין דבריו מובנים בזה. וגם האחרונים האריכו בזה. ובכל דבריהם ז"ל אין דברי הרא"ש ז"ל מיושבים. אם לא על פי דרכו של הב"י ז"ל דסבירא ליה דמודר הנאה שאני. ע"ש בסי' רכ"א, אבל גם זה דחוק הוא, ולא משמע כן בגמרא. ועיקר הדקדוק הא דלא קאמר הש"ס הא מני חנן היא אינו מוכרח, דארישא דמתניתין קאמר, וממילא דאכל הני דמתניתין קאי. ומתניתין דהכא רבותא אחריתא קמ"ל דמזונות אשתו לא חשיבא הנאה כמו מזונות בהמתו. ועיין ברא"ש ז"ל בפי' שכתב בשם ר"ת דבניו היינו שגירשה [ואהדרה] וקיבל עליו לזון את בניו. וצריך לומר דגם בזה לא ברי היזקא אף על גב דחוב גמור הוא, ודו"ק.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה