אור ברסלב
קרן אורה על נדרים פרק ראשון › דף ט.

קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ראשון · דף ט.

דף ח:

מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר וקרבן ושבועה. פירש רש"י ז"ל שהיה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו, וכמסיק בגמרא, ואם אכל הככר מחויב נזירות וקרבן ושבועה. ואין זה מובן, דמה ענין נזירות לאכילת הככר, וכיון דנזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים הריני הרי זה נזיר בלי שום תנאי. וגם לענין קרבן לא ידענא מאי מהני מה שככר מונח לפניו, דלחייבו קרבן ממש על כרחך צריך שיהיה בהמה מונחת לפניו, כמו שכתב הרא"ש והר"ן ז"ל ואי נדר בקרבן היינו נדר בעלמא, אם כן תיקשי היכי חייל עליו עוד איסור שבועה, הא כבר נאסר עליו מפני הקונם, ואין שבועה חלה על האיסורין. ולא ידענא מי הכריחו לזה.

והנכון כמו שפירשו הרא"ש והר"ן ז"ל דמילי מילי קתני, כנדרי רשעים הריני ונזיר עובר לפניו, עלי ובהמה מונחת לפניו, הימנו וככר מונח לפניו. והם ז"ל מפרשי בקרבן ממש. אלא דנראה קצת חילוק בין הרא"ש להר"ן ז"ל, דמדברי הרא"ש נראה דבעלי ובהמה מונחת לפניו חייב להביאה עולה, ואף על גב דהוי כאומר הרי זו, מכל מקום קרי לה כנדרי רשעים. ומדברי הר"ן נראה דיכול להביא קרבן אחר. וקצת קשה אמאי לא ביארו בגמרא גם בעלי והימנו כשהיה בהמה מונחת לפניו וככר מונח לפניו כמו שאמרו בנזיר.

והתוס' ז"ל (ד"ה כנדרי) כתבו בשם הר"ר אליעזר לפרש דקרבן היינו קונם, ומיירי או בככר מונח לפניו או שהיו מסרבין בו לאכול. ובככר מונח לפניו כבר הקשיתי דהיכי חלה שבועה אחר כך, ובשם הרשב"ם ז"ל מסקו דקרבן ממש קאמר, ומשמע אפילו אין בהמה מונחת לפניו, דסתם נדרי רשעים היינו קרבן. ומאי דמשמע מדברי התוס' ז"ל דבעלי גרידא מיתסר בקונם לא הבנתי, דבברייתא דלעיל קתני הרי הוא עלי או הרי זה עלי. אבל עלי גרידא לא שמענו, אף על גב דעיקר היד הוא לישנא דעלי, מכל מקום נראה דעלי גרידא לאו כלום הוא.

וכתב הר"ן ז"ל בהריני לחוד נמי הוי נזיר כשהיה נזיר עובר לפניו. ומתניתין אתי לאשמעינן דכנדרי כשרים הריני לא אמר כלום. והוא הדין גבי הימנו שלא אוכל דנראה שאסור הוא אפילו בלא כנדרי רשעים. ואם כן היה נראה דאפילו אם אמר כנדרי כשרים קונם עלי ככר זה לאו כלום הוא, וכמ"ש הרא"ש ז"ל (ד"ה כנדרי כשרים) אלא דיש לחלק. ודוקא היכי דלא הוי אלא יד לנדר הוא דלשון כנדרי כשרים מבטל ליה. אבל לא בנדר מפורש.

ודברי הרמב"ם ז"ל בזה צריכין ביאור, שכתב בפ"א מהל' נדרים הלכה כ"ה האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך, שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה, ואכל, חייב בכולן, משמע שהנודר פירש כן שמנדריהם נזיר כו', וזה לא נתבאר בגמרא, וגם למה ליה תנאה דאם אוכל לך. ושם בהלכה כ"ו כתב, אמר הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך הרי זה אסור אף על פי שלא פירש. ועל כרחך היינו שאסור לאכול עמו. וזה גם כן לא נתבאר כ"א לפי פי' התוס' ז"ל דעלי מיירי בנדר בעלמא. ועוד דלישנא דאם אוכל לך תנאה הוא, ובמה נאסר עוד. וכתב עוד לכל הני תלתא דאמרי בגמרא הריני בנזיר, עלי לחייב קרבן. הימנו שלא אוכל לחייבו שבועה. וכל האורך הזה למה.

ונראה שהדין הראשון הוא כפי' רש"י ז"ל שתלה הכל באכילת ככר. ולדברי הרמב"ם ז"ל תלה הכל באם אוכל לך. ופי' ואמר כנדרי רשעים הריני נזיר והרי עלי קרבן ושלא אוכל לך ואכל חייב בכולן. והכי משמע לשונו ז"ל בפי' המשנה. וקמ"ל בזה דוקא אם אמר כנדרי רשעים או כנדבת כשרים. אבל אמר איפכא כנדבת רשעים וכנדרי כשרים לא אמר כלום. אפילו פירש הריני נזיר. וכמו שכתבתי לעיל לשיטת הרא"ש ז"ל. ובחיבורו כתב דאמר בהאי לישנא כנדרי רשעים שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה. והדין האחרון הוא כל חד לחודיה, הריני בנזיר, עלי בקרבן. והימנו בשבועה. וכן איתא בירושלמי (פ"א ה"א) דחד מתני לצדדים או בנזיר או בקרבן או בשבועה. וחד אמר נדר בשלשתן. אלא דבחיבורו כתב שאמר בהאי לישנא שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה. ועיין בפי"ד מהל' מעה"ק (הי"א) בלשון הרמב"ם ז"ל ובדברי הכסף משנה ז"ל, ובד' התוס' י"ט במתניתין. אבל מה שכתב כנדרי רשעים עלי אם אוכל לך הרי זה אסור, היינו דאסור לאכול אצלו, צ"ע, כיון דמפרש עלי בקרבן היינו קרבן ממש. אם כן מנ"ל דאסור בנדר. ועיין ביו"ד סי' ר"ו ובדברי הגר"א ז"ל (אות יד) מה שדקדק לענין עלי בלא ככר זה ע"ש. ועיין רשב"א ז"ל שכתב הא דליכא שבועה נדבה. אבל אם אמר כנדבת כשרים אשנה פרק זה הוי שבועה.

תוכן העניינים

קרן אורה על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה