קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ראשון · דף ו.
הרי זו חטאת לא אמר כלום. כבר כתבתי לעיל בריש מכילתין אמאי לא אמר כלום, נשאליה מה היה בלבו, ואם היה בלבו לחטאתו אמאי לא יקדש לחטאתו, דהא בקדשים גמר בלבו לחוד גם כן סגי. ומה דכתיבנא לעיל כיון דנתכוין להקדיש בדבורו לא אזלינן בתר מחשבתו אלא בתר דבורו. הכא אין זה מוכרח כל כך. כיון דאין הדבור סותר כוונת הלב, אלא שקיצר בלשונו. ועל כרחך צריך לומר כיון דדיבורו אינו מוכיח כלל דלחטאתו קאמר גם זה נראה כסותר מחשבתו. ולשון רש"י ז"ל בד"ה דבריו קיימים הוא תמוה ע"ש. ועיין ביו"ד סי' ה' ובט"ז ובש"ך ז"ל שם.