קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק עשירי · דף עח.
ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא, אמר רב ששת לומר שיש שאלה בהקדש. צריך לדקדק למה לן קרא להכי. ואמאי לא ילפינן מלא יחל דברו דאחרים מוחלין לו (חגיגה י' . והקדש נמי דברו הוא. והיה נראה דעל כרחך לא איצטריך קרא אלא להקדש המחויב, כמו חטאת ואשם. דה"א כיון דמחויב ועומד הוא אימא דלא מהני ביה שאלה. קמ"ל קרא דשפיר מהני בהו שאלה ככל נדרים. ואם כן לב"ש דסבירא ליה דהקדש טעות הקדש, ולא דרשי גזירה שוה, אם כן הוא הדין בתרומה ומעשר דמחויב ועומד בהן לא מהני בהו שאלה, דליכא למילף מסתם נדרים. והא דאמרינן בנזיר (ט' דלב"ש אין שאלה בנזירות משום דאין שאלה בהקדש. היינו דוקא לב"ש דסבירא ליה הקדש טעות הוי הקדש. אבל למאן דסבירא ליה דהקדש טעות לא הוי הקדש אפילו אי לא דריש גזירה שוה דזה הדבר, כמו ר' ישמעאל דזבחים (ק"ז דדריש זה הדבר דעל השחיטה הוא חייב כו'. מכל מקום בנזירות דלאו חוב הוא יש שאלה. אבל בהקדש המחויב וכן תרומה ומעשרות אין שאלה.
ואתי שפיר בזה הא דפליגי בערכין (כ"ג ע"א) ר"א ור"י במקדיש נכסיו והיה עליו בעל חוב, ואמרינן התם דר"א ז"ל כב"ש דהקדש טעות הקדש. דלכאורה קשה למה ליה למימר כב"ש סבירא ליה, דלמא בהקדש טעות סבירא ליה כב"ה, ואפילו הכי ליתא בשאלה, משום דלא סבירא ליה גזירה שוה דזה הדבר. ולפי הנ"ל ניחא, דמקדיש נכסיו הוי כשאר נדרים, ולא איצטריך קרא להכי, ופשיטא דיש שאלה, אי לאו משום דסבירא ליה כב"ש דהקדש טעות הוי הקדש, ועיין תוי"ט פרק אלו עוברין (פסחים פ"ג מ"ג). ולפי זה לר"י דזבחים דדריש לזה הדבר כב"ש, דעל השחיטה הוא חייב, בהקדש המחויב וכן תרומה ומעשרות אין שאלה. אבל בסתם הקדש וכן בנזירות יש שאלה, דומיא דסתם נדרים.
אבל מסתמא דהש"ס דאמרינן בכל דוכתי דפליגי בשאלה בהקדש משמע דבכל הקדש איצטריך לרבויי מקרא לענין שאלה. והיינו משום חומרא דהקדש הוה אמינא דלא מהני ביה שאלה. דאין לומר דאיצטריך קרא להקדש טעות דלא נילף מסוף הקדש, וכדברי ב"ש (נזיר ל"א ע"א), דהא משמע התם דלב"ה מסברא קאמרי דליכא למילף תחלת הקדש מסוף הקדש. ובאמת הוי מצי הש"ס למימר התם דב"ה ילפי דהקדש טעות לא הוי הקדש מדאיתרבי לשאלה. על כל פנים משמעות הש"ס דהא דאיצטריך לרבויי לשאלה היינו משום חומרא דהקדש. והדק"ל למה ליה להש"ס למימר בערכין דר"א סבירא ליה כב"ש דהקדש טעות הוי הקדש, דלמא בהא סבירא ליה כב"ה. אלא דגזירה שוה לא דריש, וכר' ישמעאל דזבחים דדריש ליה דאינו חייב על המליקה, וליכא קרא לשאלה בהקדש. וי"ל דלא מסתבר ליה להש"ס למימר דלא דריש גזירה שוה אי לאו משום דסבירא ליה כב"ש דהקדש טעות הוי הקדש. דהכי נמי לא אשכחן לר' ישמעאל דסבירא ליה אין שאלה בהקדש, אף על גב דאיצטריך ליה זה הדבר דאינו חייב על המליקה. ועל כרחך צריך לומר אף על גב דאינו מופנה מכל מקום דרשינן לה נמי לגזירה שוה. ואפשר סבירא ליה דהא דבעל מיפר כו' שמעינן מסברא, וזה הדבר דנדרים מופנה הוא. ומשום הכי לא אשכחן למאן דסבירא ליה אין שאלה בהקדש אלא ב"ש דסבירא ליה דהקדש טעות הוי הקדש.
ואכתי יש לדקדק בן עזאי דדריש מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהם. ויליף מינה דשלשה הדיוטות מפירין הנדר. אם כן ע"כ לא דריש גזירה שוה דזה הדבר, אטו סבירא ליה כב"ש דאין שאלה בהקדש. וי"ל דלענין שאלה דריש שפיר להך גזירה שוה, אבל להכשיר שלשה הדיוטות לא ניחא ליה למילף מהך גזירה שוה, וכמ"ש הר"ן ז"ל דלא שוו להדדי, דבשחוטי חוץ כולהו שוו, ודו"ק.
רא"ש בד"ה שלשה הדיוטות כו' ובזו ליכא למימר. צריך לומר וביחיד ליכא למימר. ועיין רשב"ם בב"ב שם (ק"כ ע"ב).