קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק עשירי · דף עב.
הר"ן ז"ל (בד"ה ולענין הלכה) הביא דברי הרשב"א ז"ל שכתב דאיפשיטא בעיין דגירושין לאו כהקמה דמי מהא דשמואל דלעיל. ולכאורה ממתניתין דסוף מכילתין (פ"ט דמייתי הש"ס הכא, נדרה בו ביום כו', דמוקי לה בנשואה נמי שמע מינה דגרושין כשתיקה. דאי כהקמה מאי איריא משום דיצתה לרשות עצמה שעה אחת וכדתנן התם, הא בלאו הכי גירושין כהקמה. ובאמת קצת קשה היכי סלקא דעתך הכא דמיירי בארוסה אם כן מאי האי דתנן התם זה הכלל כל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר. הא טעמא לאו משום הכי הוא אלא משום דגירושין כהקמה. ועיין לקמן בסוף מכילתין במתניתין הנ"ל שפירש הרא"ש והרע"ב ז"ל דאחר שהחזירה שמע את נדרה, ואם כן מאי אריא החזירה בו ביום אפילו החזירה אחר כמה ימים נמי חדא רבותא היא. ובירושלמי לקמן בסוף מכילתין נמי משמע דגירושין כשתיקה דמיא ע"ש.