קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק אחד עשר · דף פט.
גמ' זה הכלל דאלו נדרים לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל, שאין הבעל מיפר בקודמין. משמע דנדרים שנדרה לאחר מסירה הבעל מיפר, וכמו שכתב הר"ן ז"ל וכן כתב הכסף משנה ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל (ה' נדרים) בפרק י"א הלכה כ"ב ע"ש, אבל מדבריו ז"ל הלכה ח' (שם) משמע דאינו מיפר אלא משתכנס לחופה, וכדעת הטור ז"ל, ובש"ע (יו"ד) הביא ב' דעות בזה שם בסימן רל"ד (סע"ח) ובכתובות ד' מ"ט (נחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל ע"ש.
וכתב עוד הרמב"ם ז"ל שם (ה' נדרים פי"א) בהלכה ח' ספק מגורשת אינו יכול להפר, נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן אינו יכול להפר בימים שבנתיים. ונראה דדווקא אם נתן לה על תנאי או לאחר זמן במעכשיו, דגם זו היא ספק מגורשת, אבל בלאו מעכשיו עד קיום התנאי והזמן הרי היא נשואה גמורה, ואמאי לא יפר נדריה, אבל מלשון הכסף משנה ז"ל שם משמע דכל שהגיע גט לידה אפילו אינה מגורשת עדיין אלא לאחר קיום התנאי או לאחר זמן אינו מיפר. ולא ידענא טעמא מאי, דבתרומה וודאי אוכלת כל זמן שלא חלין הגירושין, ועיין בפרק מי שאחזו (גיטין) דף ע"ג (ע"א) בפלוגתא דתנאי מה היא באותן הימים, ובגירסת הרי"ף והרמב"ם בדברי חכמים הרי היא מגורשת לכל דבר ובאמת נראה דלר"א דאמר לעיל (ע"ג ע"ב) הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר, הוא הדין דבספק מגורשת כיון דהוא חייב במזונותיה וכר' זירא נמי יכול להפר, וצריך עיון. ובירושלמי כתובות פרק נערה שנתפתתה (פ"ד ה"ז) מבואר להדיא דאינו מיפר נדריה עד שתכנס לחופה ויפלא בעיני על התוס' ז"ל בכתובות (מ"ט ע"א) שלא הביאו דברי הירושלמי.
שם משנה תשע נערות כו' ר"י אומר. עיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שפי' דר' יהודה פליג אנדרה בחיי אב, וסבירא ליה דהאב ובעל מפירין נדריה, ע"ש באורך. ויש להפליא, דהא כבר פסקה תנא דבי ר"י בכתובות (מ"ט ע"א) דאפילו אם מסרה לשלוחי הבעל לחוד אינה חוזרת אליו עוד, והיכי יכול אביה להפר נדרה עוד. אבל ראיתי להגר"א ז"ל ביו"ד סי' הנ"ל (רל"ד ס"ק ל"ב עיין בדפוס אל המקורות) שכתב גם כן דר"י פליג את"ק, ופי' התם דהך דתשע נערות לא מיירי אלא בבוגרת ויתומה, אבל לא ביתומה בחיי האב, וכולה ר"י היא, וגרסינן ר"י אומר המשיא בתו כו' עדיין היא נערה, ומשום הכי לא חשיב אלא ט', כיון דליכא אלא שתים בוגרת ויתומה, וזה שאמר רב יהודה בגמרא זו דברי ר"י, דלא מיירי אלא בשנים, אבל חכמים אומרים ג' נערות נדריהם קיימין דיתומה בחיי האב גם כן נדרה קיים, ובעיני יפלא, דלא אשכחן מ"ד הכי. ומה שכתבו ז"ל לאסמוכי להא דר"י פליג בכתובה (כתובות מ"ג ע"ב) דהראשונה של אב כתב הוא ז"ל בעצמו דיש לחלק, והדבר מבואר, דהתם טעמא משום דהכתיבה היתה ברשות האב, וכדאמרינן התם, אבל לענין הפרת נדרים לא אשכחן מאן דאמר דחוזרת לרשות האב, וכיון דאינה חוזרת לרשותו להפר לבדו גם עם הארוס אינו יכול להפר. אך מה שפירש דברישא לא מיירי אלא בבוגרת ויתומה ולא ביתומה בחיי האב, הכי משמע בירושלמי (פ"א ה"י) דאמרינן התם אמר ר"י שתים הם ולמה תנינן כו' כדי לחדד התלמידים, וכר' יהודה שלש, וה"פ, דת"ק לא חשיב אלא שתים בוגרת ויתומה ופרטותיהן כו', ולא מיירי ביתומה בחיי האב, ור' יהודה מוסיף גם יתומה בחיי האב, ואם כן לר' יהודה איכא שלש, אבל הא דאמרינן הכא בגמרא זו דברי ר' יהודה קשה לפי זה, וצ"ע.