קרן אורה על נדרים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק אחד עשר · דף פא:
שלא אציע כו' אין צריך להפר. ר"ג אומר יפר, שנאמר לא יחל דברו כו'. ואמרינן בגמרא מאן תנא כו' דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר כדי לבטלן ר"ג היא. וקצת קשה דבהא שלא אציע כו' פסקינן הלכתא כת"ק דר"ג דאין צריך להפר. ובדברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אמרינן בכמה דוכתי דאסור לנהוג בהן היתר, והיינו כר"ג. וצ"ע בדברי הפוסקים בזה ועיין בש"ע (יו"ד) סי' רי"ד.
בעי מיניה רבא מר"נ תשמיש המטה לרבנן מאי. ופשיט ליה ממתניתין דנטולה אני מן היהודים כו'. ודחי דמתניתין ר"י היא. לרבנן תיבעי לך. ופסק הר"ן ז"ל דבעיא דלא איפשיטא ולחומרא. והרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דמהא דשמואל לקמן (פ"ב) משמע דהוי עינוי נפש. ומה שכתב הר"ן ז"ל בשם איכא מאן דאמר. וביבמות פרק בית שמאי בסופו (קי"ב ע"א) משמע דשמואל סבירא ליה כמתניתין ותהי נטולה מן היהודים, גבי הא דפליגי התם אי יבם הרי הוא כבעל ע"ש. ועיין בב"י (יו"ד) סימן רל"ד ובדברי הלחם משנה ז"ל (ה' נדרים פי"ב ה"ג). וכבר דקדקתי לעיל אמאי לא פשיט הש"ס מהא דלא הוי עינוי ביוה"כ, וכמו שכתב הרא"ש בפי' ז"ל (ד"ה תשמיש), ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל (פי"א אות א').