קרן אורה על מעילה· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שלישי · דף יד:
שם מותר הקטורת מה היו עושין בה כו'. עיין בכריתות דף ו' (ע"א) שפירש"י ז"ל (ד"ה מפרישין) דבאומני בנין איירי, ותמה שם הבאר שבע ז"ל דלא איירי אלא באומני בית אבטינס ולא הבנתי, דהא משמע הכא להדיא דבאומני בנין איירי. וכן כתבו התוס' בשבועות דף (כ') [י'] (ע"ב ד"ה מפרישין) אלא דיש לדקדק מנ"ל לסוגיא דילן דמיירי באומני בנין ותיקשי ליחליה אבנין, דלמא איירי באומני בית אבטינס, וי"ל משום דתנינן התם בשקלים (פ"ד ה"ב) המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור ינתנו לאומנין בשכרן דברי ר"ע, ואומנין דהתם ע"כ אומני בנין קאמר, דאומני בית אבטינס נותן להם שכרן מתרומת הלישכה ולא (מנסכים) [מנכסים] אלו שהן לבדק הבית, כמו שפי' הר"ב ז"ל. ומטעם זה יש לדקדק על דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שכ' דהך מתני' דמותר הקטורת אתיא כבן עזאי, ולא כר"ע, ואי מיירי באומני בנין אין ראיה, כמו שכתבו התוס' ז"ל בשבועות שם, אלא דהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם בשקלים מפרש גם להנך אומנין דהמקדיש נכסיו באומני קטורת. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל, דלמה יתנו שכרן מהני נכסים דקדושת בדק הבית עליהם. הן אמת דבירושלמי משמע דבאומני קטורת איירי, דאיתא התם דמהני מעות שחזרו לקדושתן מקיצין בהם את המזבח, ואי מיירי בשכר אומני בנין יותירו לבדק הבית, אלא דצ"ע התם בחילופי גירסאות, ועיין בירושלמי ובק"ע מה שכ' בזה.
פירש"י ז"ל בסוגין אינו מיושב קצת, וכן בדברי התוס' ז"ל אין הדברים מסודרים, ועיין בשבועות שם ברש"י ותוס' ז"ל הדברים מבוארים יותר.
רש"י שם בד"ה רב פפא כו'. דאי אפשר דלא ליתבו בטולא, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (ה' מעילה פ"ח ה"ד), ולכאורה מש"ה לא הוי גזרינן, דאין בזה אלא איסור דרבנן כדאיתא בפסחים (כ"ו ע"א) גבי צילו של היכל.
שם גמרא, כי תנן מתני' בעצים דיומיה. וללישנא קמא דטעמא משום שכר האומנין לא תיקשי ממתני', משום דללישנא קמא אין איסור בדבר אם קנו אבנים ועצים בדמי הקדש, אלא דלכתחלה לא היו עושין כן, ועיין במשנל"מ סוף ה' שקלים מה שכתב שם.
ובהא דאין מועלין בשיפה ונביה פירש"י ז"ל משום דהגזברין לא הקדישו אלא העצים ולא שיפוי ונביה, ומש"ה פירש לעיל במקדיש החורש דמועלין בכולו היינו אפילו בשיפה ונביה, אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו (ה' מעילה פ"ה ה"ט) נ"ל דהא דאין מועלין בשיפה ונביה הוא משום דאין ראויין לשום מלאכה והוי כמו ערבה דלעיל, והא דמקדיש את החורש מועלין בכולו, פי' (שם ה"ח) דקאי אדסמיך ליה, דאם הקדיש האילן בקן שבראשו לא נהנין ולא מועלין, אבל אם הקדיש החורש כולו מועלין גם בקן שבראש האילנות או מה שביניהם, אלא דלמאי דמוקי לה הש"ס בקן דאייתי מגופא דאילנא ובגידולין הבאין לאחר מכאן ק"ק אמאי מועלין במקדיש החורש בקן דאייתי מגידולין הבאין לאחר מכאן, ודו"ק.
הדרן עלך פרק ולד חטאת