אור ברסלב
קרן אורה על מעילה פרק שלישי › דף יד.

קרן אורה על מעילה· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שלישי · דף יד.

דף יג:

משנה הקן שבראש האילן כו'. ביאור סוגיא זו עיין בדברי הרמב"ם ז"ל (פ"י) [פ"ז] מה' עו"ג (הי"ג) בלח"מ ובמשנל"מ ז"ל שהאריכו בזה, ובביאור דברי הרמב"ם ז"ל, שחילק בין הקדש לאשירה, דבהקדש אסור גם כן דאייתי מעלמא, ובאשירה מותר הקן דאייתי מעלמא, ופירש"י ז"ל ב(מ"ב ד"ה לא נהנין) הטעם משום דעו"ג בדילי מיניה. ול"נ דמידי דהוי אבור ונתמלא מים, אשפה ונתמלא זבל דלא נהנין בהקדש, ובע"א כה"ג שרי. ועוד דלפי מאי שכתב הבה"ז ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל (ב"ב ע"ט ד"ה והא) דיש יד להקדש, אלא דאין מועלין בהן, א"כ הכא בהקדש וודאי איכא איסור בקן דאייתי מעלמא, אבל מהא דפריך הש"ס אי הכי אמאי לא נהנין משמע דזה לא דמי לבור ונתמלא מים, משום דזה דרך להתקיים המים בבור, ודמי קצת לגידולי הקדש, וכן היונים בשובך, אבל הקן בראש האילן לא דמי כלל לגידולין, ואי משום יד, וכמה שכ' בשם הרמב"ן ז"ל ג"כ לא שייך הכא, דבעינן חצר המשתמרת, ואילן לאו משתמר הוא, ואין בו דין יד. אכתי צריך לדקדק מהא דפסק הרמב"ם ז"ל (ה' מעילה פ"ה ה"ז) דאפרוחים שאינן צריכין לאמן בהקדש נמי מותר, ומשמע אפילו בקן דאייתי מגופא ומ"ש בשובך ונתמלא יונים דלא מחלקינן, וכל היונים אסורים בין גדולים בין קטנים, ולדברי הרמב"ם ז"ל י"ל דהכא לא שייך יד כיון דאינו משתמר, וכמה שכ' לעיל, אלא דעיקר סברת הרמב"ן ז"ל קשה לי, דכבר כתבתי לעיל דכל דבר של בדק הבית כשחל עליו קדושה מה"ת יש בו מעילה ג"כ, כמו חלב חמורה, דכיון דקדוש הוא צריך שילכו דמיו לבדק הבית וממילא אית ביה מעילה, וא"כ אמאי אין מועלין ביוני שובך, ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' עו"ג שכתב טעם איסור הביצים ואפרוחים שצריכין לאמן מפני שהאשירה נעשה בסיס להם, והראב"ד ז"ל כתב משום דהוי גידולי אשירה, ויפה כתב הכ"מ ז"ל דא"כ אפילו אינן צריכין לאמן נמי ליתסרו, אלא וודאי אין כאן אלא איסור דרבנן מטעם שנעשה בסיס, והיינו דמצינו איסור שחוזר להתירו, ואף על גב שהיו האפרוחים אסורין בשעה שהיו צריכין לאמן כשנתגדלו ואין צריכים לאמן מותרים.

והנה הכא מצינו דהקדש חמור מאיסור אשירה, דבהקדש הקן עצמו אסור, ובאשירה מותר, וגבי גידולין גמורים אשירה חמורה, דבאשירה אסורה אפילו גידולין הבאין לאחר מכאן, וגבי הקדש פליגי תנאי בזה, וכבר כתבתי דלמ"ד אין מעילה בגידולין איסור תורה נמי אין בהן, וצריך לעיין בזה בע"א בסוגיא דאשירה שם, וכאן קצרתי ודו"ק. וי"ל עוד דבקדושת בדק הבית לא שייך לאסור הגידולין, מחמת דאין קדושתן קדושת הגוף אלא קדושת דמים. ומה שפי' התוס' כאן (ד"ה שבאשרה) דלשינויא דר' אבוה הקן אסור אפילו באייתי מעלמא עיין במשנל"מ (ה' עבו"כ שם) מה שדקדק ע"ז, ועיין בתוס' בע"א (מ"ב ע"ב ד"ה ורבי אבהו) שפי' דלר"א הקן מותר ע"ש.

רש"י בד"ה לעולם אימא לך כו', ולא קשיא לר' יוחנן כו'. עיין במשנל"מ ז"ל (שם ד"ה ודע דרש"י ז"ל במעילה) מה שהגיה בדבריו ז"ל.

שם תוספות בד"ה בונין בחול ואח"כ מקדישין. ופי' התוס' ז"ל (ד"ה קונין) הטעם משום דא"א לחלל המעות על המלאכה, ומחלקין בין נדבת ציבור לנדבת יחיד, דבנדבת ציבור שייך לב ב"ד מתנה עליהם, ולענין דבר שקדוש קדושת הגוף מצינו איפכא, דבמותר הקטורת של ציבור מחללין אותה דוקא על מעות האומנין, ולא בשכר האומנים. ויחיד שהתנדב דבר הראוי למזבח כגון קטורת אית ליה לר"ע דמתחלל על המלאכה, וכמו שכתבו התוס' בשבועות דף (י"ב) [י'] (ע"ב ד"ה מפרישין). ובלא"ה נראה לכאורה דהא דפליגי אי הקדש מתחלל על המלאכה היינו דוקא בקדושת הגוף, או קדושת דמים שלא ניתן להוצאה, כמו טלית של הקדש כדאיתא בתוספתא דמכילתין (פ"א הי"א) ובדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' מעילה (ה"ג) אבל מעות למה לא יתן אותן בשכר המלאכה כיון שע"מ כן הקדישן. ועוד יש לדקדק בדבריהם ז"ל אמאי לא הקשו מכל הני דנותנין שכרן מתרומת הלשכה, כמו בית אבטינוס, וע"כ צ"ל דצורך קרבן כקרבן דמי, וכמו שכ' הר"ב ז"ל בשקלים (פ"ד מ"ב), א"כ הכא נמי אמאי לא יתנו מעות שהתנדב לבדק הבית לצורך בנין הבית, וצ"ל דעכ"פ הכי שפיר טפי, כיון דאפשר לעשות תקנה.

תוכן העניינים

קרן אורה על מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה