אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק י - כל התדיר › דף צ:

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק י - כל התדיר · דף צ:

דף צ.

גמרא מאי לאו דחג לא לנדבה ורבינא מסיק דמיירי בחג דכ' כמשפטם וע' בתוספתא דמסיק עלה בד"א כשבאו כאחת אבל בזאח"ז כל שבא תחיל' הוא קודם מזה משמע דאיירי בנדבה דאי בחג מחוייב הוא להביא כסדר האמור בתורה וכמש"כ לעיל וי"ל דמהאי טעמא פסק הרמב"ם ז"ל גם בנדבה סדר קדימה זו משום דבתוספתא הכי משמע:

שם גמרא אמרי במערבא חטת כתיב והכי הוי מסקנא דפר לעולה ושעיר לחטאת דע"ג העולה קודם לחטאת אבל בכל מקום החטאת קודם ולכאור' הוי מצי למיבעי בהא חטאת דעלמא של יחיד ופר ושעיר דע"ג הי מינייהו קדים ליקדם חטאת יחיד לעולה הא איכא שעיר ע"ג דקדים לחטאת יחיד ליקדם הפר דעולה הא חטאת יחיד קודם לעולה ליקדם שעיר ע"ג הא איכא עולה דקדים לי' ומדלא מיבעי הכי נראה דחטאת יחיד ועולת ציבור עולת ציבור קודם וכן כתבתי בחי' סוף הוריות מד' הירושלמי שם דאפי' נדבת ציבור קודמת לחטאת יחיד ע"ש:

שוב מצאתי שם בירושלמי הוריות דמיבעיא לי' הכי ופשיט שם דשעיר ע"ג הוי כמחוסר זמן וחטאת האחר קודם לפר וכן הי' נרא' לפרש לקמן דברי בני מערבא עיילא בה עולת בהמ' בחטאת העוף דחטאת העוף קודם לה בשביל זה אגבהת' ממעשר וסלקת חשיבותה ממעשר (דעולה) הוי כמחוסר זמן ולא פליגי הכא ומערבא ומסתפינא למימר הכי מפני הראשונים ז"ל:

שם תוס' בד"ה תיקדים חטאת כו' והקשו ז"ל אמאי לא ילפינן בק"ו דחטאת העוף יקדם לכל הקרבנות בק"ו דקדים לעולה. והי' נרא' דבאמת הא דחטאת העוף קודם לעול' היינו דוקא לעולת יולדת הבא' עמו ובזה גזה"כ היא דכל חטאת קודמת לעולה הבאין עמהם אבל עולה שאינה באה עמו דליכא בזה אלא סברא מפני שהיא מרצה יקדים העול' לעוף דלאו מין זבח הוא והא דאמרי' הכא חטאת העוף ועולת בהמ' היינו עולת יולדת הבאה עמו אלא דבסוף הוריות לא משמע הכי דעלה דפר העלם קודם לפר ע"ג קאמר התם הא דזה בנה אב לכל חטאות שקודמות לעולה משמע דאפי' קדימה זו מעולה דעלמא ג"כ ילפינן מזה בנה אב וא"כ חטאת העוף ג"כ קדים אפי' לעולה דעלמא מהאי קרא ובזה מיושב קצת מה שדקדקו התוס' ז"ל לעיל בד"ה חטאת העוף על לישנא דכל חטאות דאתי לאשמועי' אפי' כל חטאת שאין העול' באה עמהם. וע' בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בנין אב לכל חטאות שהיא קודמות לעולה הבא' עמה וכן בשעת הפרשה מפריש החטאת תחיל' וכדתנן וכן בהקדש' וצ"ל דל"ד עולה הבא עמה כנ"ל:

שם תוס' בד"ה חוץ מאשם מצורע וא"ת אדרבה כו' א"נ האי כל חטאות לאו בחטאת הבא עם האשם קאמר אלא בשאר חטאת עכ"ל. נרא' מכוונתם אבל חטאת מצורע באמת קודם לאשם דמכשיר ומכפר וכ"כ הבה"ז ז"ל והצ"ק ז"ל והוא תמוה דבהדיא תנינא בריש מנחות הקדים חטאתו לאשמו יצא לבית השריפה אדרבה נרא' איפכא דהא דאשם מצורע קודם לחטאת היינו דוקא לחטאת הבא' עמו ואפי' לעיכובא דכ' תהי' או משום דהוי כמחוסר זמן כדאיתא במנחות שם אבל שאר חטאות קודם אפי' לאשם מצורע כדין כל אשם ובהכי מיירי סתמא דלעיל חטאת קודם לאשם:

שם משנה שלמים של אמש חטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודמין דברי ר"מ וחכ"א חטאת קודמת כו' פירש"י ז"ל דהביאו שלמים מאמש ונשתהו עד היום ושחטום וחטאת ואשם של יום עומדין להקריב שלמים של אמש קודמין להקריב דזלזל להשהותן כ"כ והתוס' ז"ל פירשו דלענין אכיל' קאמר והביאו בשם רש"י ז"ל ג"כ נוסחא אחריתא ע"ש ופשטא דמתני' וודאי משמע כדברי התוס' ז"ל ולענין קדימת אכיל' והכי משמע בתוספתא אבל סוגיא דשמעתין לקמן משמע כפירש"י ז"ל דלענין הקרבה מיירי דפשיט מינה לענין קדים ושחטי' לאינו תדיר ואי לענין אכיל' קאמר ליכא למיפשט מינה כלל ומאי קאמר הא דאמש דומיא דיום דקדים שחטינהו ומאי איכפת לן לענין אכילה אי קדים שחטינהו לשלמים אפי' אי קדמי שלמים גם להקרבה מ"מ לענין אכיל' חטאת ואשם קדמי אלא וודאי משמע דלענין הקרבה מיירי וכפירש"י ז"ל כיון דהובאו מאתמול זילזל להשהותן כ"כ ואפי' נשחטו שניהם שלמים קדמי לזרוק וכדמסיק לקמן אלא דבזה ג"כ יש לדקדק מאי קאמר הא דיום דומיא דאמש דקדים שחטינהו כו' מנ"ל דאמש ויום היינו דקדים שחטינהו דילמא אפי' לא קדים שחטינהו קמ"ל כיון דשלמים הובאו מאתמול ישחוט השלמים תחיל' כמבואר בתוספתא שכ' רש"י ז"ל וכן משמע מרישא דשלמים של אמש ושל יום דשל אמש קודמים היינו אפי' לכתחיל' לשחטו ראשון כיון שבא ראשון ודילמא סיפא נמי ה"ק אלא משמע דשלמים של אמש היינו דשחטינהו אמש להכי דייק דיום דומיא דאמש דקדים שחטינהו וא"כ ע"כ לענין אכילה מיירי והדק"ל היכי פשיט מינה דאפי' קדים שחטיה לשאינו תדיר תדיר קודם אפי' אי שאינו תדיר קודם להקרבה ולא יהא ממרס בדמו מ"מ לענין אכילה התדיר או המקודש קודם ודוחק לומר כיון דשאינו תדיר קודם להקרבה ה"ה דקדים לאכילה וצ"ע. וע' בתוספת י"ט ז"ל ובבה"ז וצ"ק ז"ל:

שם גמרא תדיר ומקודש איזה מהן קודם ע' תוס' דף צ"א בד"ה ת"ש שכתבו דצרי' לדקדק בהא דבעי במנחות ג"כ כי הך בעיא ולא מייתי התם הך דהכא כו' ע"ש. ובאמת לאו חד בעיא היא דהתם מיבעי בדליכא אלא לחד או למוסף דהאידנא או לתמידין דלמחר דמוסף דהשתא הוא מקודש ותמידין דלמחר הוא תדיר וכה"ג הי מינייהו קדים והכא מיבעי ליה אי שניהם עומדים הי קדים וא"כ לא תליא הא בהא וי"ל דאפילו אי בשניהם עומדים תדיר קודם או איפכא מ"מ לדחות השני לגמרי אפשר אידך קדים וכה"ג כתבו התו' ז"ל בשבת פרק במה מדליקין דהיכא דיש לקיים שניהם תדיר קודם ומקדימין קריאת ר"ח לחנוכה אבל היכא דא"א לקיים שניהם פרסומי ניסא עדיף וע"כ התם בעיא אחריתי היא אי גדול כח תדיר כ"כ לדחות מצוה בזמנ' כגון מוסף דהאידנא בשביל תמיד דלמחר אשר לא הגיע זמנו עדיין ופירש"י ז"ל תדיר ומקודש היינו דם עולת תמיד וחטאת שניהם עומדים. והקשו התוס' ז"ל דבהא פשיטא דעולת תמיד קודם אפי' לחטאת ול"מ לחטאת יחיד דאפי' נדבת ציבור קודם לו אלא אפילו חטאת ציבור כמו פר העדה ג"כ התמיד קודם ונרא' כלשון אחר כגון עולת מוסף ר"ח ופר העדה ויש לדקדק מנ"ל להו להתו' ז"ל דעולת תמיד פשיטא דקודם לפר העדה ועולת ר"ח מיבעי לי' הא במתני' כולהו מחד קרא נפקא דתדיר קדים ואי בתמיד אפי' לחטאת קודם ה"ה עולת ר"ח ואי משום דקרא לא מיירי אלא דקודם למוסף ר"ה ומדקדים לעולה קודם נמי לחטאת דמוסף אבל חטאת דפר העדה לא שמעינן א"כ עולת תמיד נמי מנ"ל דקודם לפר העדה. אבל מ"מ נרא' דלעולת תמיד לא מצינו שום קרבן שיקדם מהני תרי קראי מלבד כו' והעולה עולה ראשונ' והא דבעי למיפשט מהא דתמידים קודמין למוספים היינו משום דמשמע מקרא דמלבד כו' דהטעם משום דעולת תמיד תדיר הוא אלמא דתדיר עדיף. ואכתי איכא למידק גם בלשון אחר של רש"י ז"ל דהי' נרא' דעולת ר"ח הוי תדיר ומקודש דבאה לחובת היום ופר העדה לא הוי אלא מקודש לבד דחטאת הוא דקדושת היום לפר העדה לא אהני כיון דלא קביע לי' זמן וי"ל דקדושת פר העדה עדיפא דדמו נכנס לפנים. והרמב"ם ז"ל כתב בתדיר ומקודש איזה מהן שירצה יקדים כדרכו בבעיא דלא איפשיטא ובעי' דמנחו' כתבה בפ"ח מה' תו"מ וכ' ג"כ דהדבר שקול אם עשאן למוספין עשאן ואם הניחן למחר לתמידין ג"כ הרשות בידו ע"ש:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה