קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק י - כל התדיר · דף צ.
גמרא איבעיא להו מנחת סוטה ומנחת נדבה איזה מהן קודם ופשיט לי' מברייתא דזו קודמת לזו שזו באה חטים וזו באה שעורים מאי לאו מנחת נדב' ומנחת סוטה ודחי לא מנחת חוטא ומנחת סוטה ופריך בהא תיפוק לי' משום דזו מכפרת כו' ואלא מאי מנחת נדבה תיפוק לי' דזו טעונה שמן ולבונ' כו' וא"כ שניהם לא נפשטו מברייתא די"ל דאיירי במנחת חוטא דקודמת לסוטה אבל נדבה אע"ג דבאה חטים לא קדמי לסוטה או איפכא דנדבה קדמי לסוטה מהני תרי טעמי דטעונה שמן ולבונה ובאה חיטים אבל מנחת חוטא דג"כ אינו טעונה שמן ולבונה לא קדים למנחת סוטה דשניהם באו על חטא כן הי' נרא' לכאורה אלא דבמנחת חוטא ומנחת סוטה ליכא שום מעלה במנחת סוט' יותר ממנחת חוטא דלברר עון היינו דבאה על חטא ומנחת חוטא באה על חטא וגם מכפרת וגם באה חטים וא"כ פשיטא דמנחת חוטא קודמת דיש בה ב' מעלות מכפרת ובאה חטים ובמנחת סוט' ליכא שום מעלה ובמנחת נדבה הוא דמספקא לי' משום דיש מעלה במנחת סוט' שבאה על חטא ולברר עון אבל א"כ מאי קאמר הש"ס ואלא מאי מנחת נדב' תיפוק לי' כו' מי דמי בשלמא על מנחת חוטא שפיר פריך תיפוק לי' דמכפרת ובהא לחוד סגי כיון דליכא שום מעל' במנחת סוט' מה שאין במנחת חוטא אבל אי מיירי במנחת נדבה אתיא שפיר דקאמר שזו באה חטים דבהאי טעמא דטעונה שמן ולבונה לחוד לא סגי משום דבמנחת סוט' איכא נמי מעלה דבאה על חטא ולברר עון להכי קאמר משום דזו בא' חטים ויש לישב ולשון הרמב"ם ז"ל צ"ע קצת דמסתם לה סתומי וכ' דמנחת חטים קודם למנחת שעורים ואח"כ במנחת נדבה ומנחת סוט' כתב איזה שירצה יקדים אע"ג דזו חטים וזו שעורים וע"כ הא דמנחת חטים קדים היינו במנחת חוטא ומנחת סוטה והוי לי' לפרש:
שם תוס' בד"ה מה"מ כו' לעיל גבי דם חטאת כו' אבל הכא קש' ל"ל קרא תיפוק לי' משום דחטאת העוף מרצה צ"ל דקושייתם על קדימת חטאת העוף לעולת העוף למה לי קרא דחטאת העוף לעולת בהמ' פשיטא דבעי קרא דהא בעלמא אפי' מעשר קדים לחטאת העוף ובאמת איכא למידק הא דבעלמא חטאת קודם לעול' שאינו באה עמו מנלן דמכל הני קראי דמרבינן דחטאת קודם לעול' הבא' עמו ליכא למילף כיון דאפי' חטאת העוף קדים לעולת בהמ' הבאה עמו ואם אינן באין יחד אפי' מעשר קדים לחטאת העוף וע"כ גזה"כ הוא דכל חטאת ועולה הבאים יחד חטאת קודם ומנ"ל דבעלמא חטאת קודם לעולה וי"ל דשפיר ילפי' מקרא דריש שמעתין דאמרה תורה דבדם חטאת קודם ובאברים עולה קודמת אלמא דלאו גזה"כ הוא אלא טעמא איכא דדם חטאת עדיף דמרצה ואיברי עולה עדיפא דכולה כליל ושפיר ילפי' מינה דדם חטאת קדים לעול' אפי' אינה באה עמו:
שם תוס' בד"ה חטאת בהמ' קודמת כו'. וא"ת הא תנא לי' רישא דם חטאת כו' לא הבנתי קושייתם דבמתני' לא תנן אלא חטאת העוף קודם לעולת העוף וזה לא שמעינן מרישא כיון דלית בי' הקטרה וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל. ואולי הי' גירסתם במשנ' כן וע' צאן קדשים מש"כ בזה וכבר כתבתי לעיל דחטאת ועולה הבאים כאחד יכול להקדים כל מעשה חטאת לעולה דכן אמרה תור' דחטאת תיקדם ואינו מחויב לשחוט העול' קודם הקטרת אימורי חטאת אלא די"ל דיכול לשחוט העול' ג"כ קודם הקטרת האימורין דהקטרה זמנה כל הליל' ואיזה שירצ' יקדים או שחיטת העול' או הקטרת אימורי חטאת ואם כבר נשחט' העולה בהא מיבעי לן אי אימורי חטאת קודמין או דם העול' קודמין וקרא דופר שני כו' דמיירי בחטאת ועול' הבאים כאח' ואמרה תור' דבדם חטאת קדים ובאיברי עול' קדמי ע"כ נ"ל דאינו מחויב לעשות כסדר הזה אלא קמ"ל אם שחט שתיהן הדין כן דבדם חטאת קדים וכשהוא עוסק בהקטר' האיברים קודמין ודו"ק:
שם תוס' בד"ה למקראה כו' וקש' לפי' כו' ע' בצ"ק מש"כ ואין דבריו ז"ל מובנים דלעיכובא ליכא למ"ד ואפי' אי עולה קדמי לאו לעיכובא היא כמו בכל הני דמתני' דחטאת קודם מ"מ לאו לעיכובא היא. וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל בריש מכילתין דף ה' וא"כ למה ליה למימר התם למקראה הקדימה הכתוב. וע' במשנל"מ ז"ל פ"ט מה' תו"מ שהביא בשם הריטב"א ז"ל בקידושין דקדימה דחטאת לעולה הוי עיכובא לבד במצורע דכתיב והעלה כדאיתא בפסחים דף נ"ט אבל פשטא דמתני' משמע דקדימה זו הוי ככל שאר הקדמות במקודש מחבירו וכ"ז אינו אלא למצוה. וכן קדימות התדיר לחבירו בהא דיליף רבא התם מוהעלה כו' שהעלה כבר יש לדקדק דהא העלאה היינו הקטרה עולה קדים לחטאת ושפיר כתב רחמנא והעלה ומנ"ל למילף מינה דאפי' בדם אינו מעכב ויש ליישב: