קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ח - כל הזבחים · דף עט.
תוס' בד"ה הא דידיה הא דרביה בכוליה הש"ס כו' ויש לדקדק לדידן נמי מנ"ל דלר"י מב"מ לא בטיל גם לענין אכילת איסור דילמא לא אמרה רחמנא דלא בטיל אלא לענין קדשים דאזלינן בתר חזותא ובמב"מ לא נתבטל החזותא אבל באכילת איסור דאזלינן בתר טעמא מנ"ל דלא בטיל. וכבר דקדקתי בחי' נזיר למ"ד חצי שיעור לאו דאורייתא מאי נ"מ בהא דמב"מ באלף לא בטיל הא א"א שיאכל כזית בכא"פ עיין שם:
שם תוס' בד"ה רבא אמר כו' כבר הבאתי לעיל דבטומאה דרבנן הולכין אחר הרוב גם ביין וחלב לדברי הרמב"ם ז"ל אלמא דאפי' היכא דבדאורייתא משערין מין במינו כשאינו מינו מה"ת מ"מ בדרבנן הולכין אחר הרוב ואלו לדידן דמדרבנן משערין מין במינו כמין בשאינו מינו בס' בלח מחמרינן אפילו בדרבנן וצ"ל דבטומאה דרבנן מקילינן יותר:
שם תוס' בד"ה מין במינו ברובא היינו דלא כתנא דמתניתין כו'. אע"ג דבהני דאזלינן בתר טעמא משמע מדברי התוס' ז"ל לעיל דלכ"ע אין משערין מב"מ כמין בשאינו מינו ושפיר קאמר מב"מ ברובא צ"ל דמשמע להו מדאמר רבא סתמא מב"מ ברובא היינו אפילו בדוכתא דאזלינן בתר חזותא וזה דלא כתנא דמתניתין וכבר כתבתי לעיל דקשה הדבר לומר כן דלא קיי"ל כהני סתמי דמתניתין הכא ובפ' כיסוי הדם וע"כ צ"ל דרבנן דמתניתין לאו יחידאה היא כר' יהודה דאית ליה רואין דלר"י לא בטיל כלל כדתנן בסיפא ר"י אומר אין דם כו' אלא רבי סתם לן בהני מתניתין דאמרינן רואין כו' והיכי מצינן למימר דלא קי"ל הכי:
שם גמרא ופליגא דר' אלעזר דאמר ר"א כשם שמצות אין מבטלות כו' כך איסורין כו' מאן שמעת ליה כו' ויש לדקדק מנ"ל דפליגי אהדדי ר"ל ור"א דילמא ר"ל כרבנן דהלל ס"ל ומצות מבטלות זא"ז וכן איסורין ור"א כהלל ס"ל דמצות אין מבטלות זא"ז וה"ה איסורין ולא שייך למימר ופליגא כו' כיון דכתנאי ס"ל מר כרבנן ומר כהלל ועוד קשה על גופא דדינא דמדברי ר"א משמע דמצות פשיטא ליה יותר דאין מבטלות ויליף מינה גם לאיסורין כשם שדברים שמצוה לאוכלן אין מבטלין זא"ז כך האסורין באכילה אין מבטלין זא"ז אבל לרבנן דחולקין על הלל ומצות מבטלות זא"ז כש"כ איסורין דמבטלין זא"ז ואלו אנן קיי"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז וכר"א וגבי מצות מספקא לן הילכתא כמאן אי כהילל אי כרבנן וכדאיתא בפ' ע"פ הן אמת דמדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' חו"מ נראה לכאורה דפסק כהלל שכ' בסדר של זמן המקדש דהיה כורך מצה ומרור ואוכלן יחד והיינו כהלל וכמש"כ הראב"ד ז"ל שם ובזמה"ז הוא דעבדינן תרתי אפילו אליביה דהלל כדאיתא שם בע"פ וא"כ פסק בתרווייהו דאין מבטלות בין במצות בין באיסורין אבל אחרי העיון נראה מפסקו של הרמב"ם ז"ל דלא כהלל דהלח"מ ז"ל הקשה שם אי כהלל הא היה כורך שלשתן כאחת ואמאי כתב לפסח בפ"ע ע"ש ונראה דהרמב"ם ז"ל כתב דבריו ע"פ הירושלמי פ"א דחלה דאיתא התם הלל הזקן היה כורך שלשתן כאחת ואוכלן אמר ר' יוחנן חלוקין על הלל והא ר"י כורך מצה ומרור כאן בזמן המקדש וכאן שלא בשעת מקדש ואפילו תימר כאן וכאן בשעת מקדש שני דברים רבין על אחד ומבטלין אותו פי' דמשני הא דאמר ר"י חלוקין על הלל היינו בשעת המקדש דאיכא ג' מינים ור"י היה כורך מצה ומרור היינו שלא בשעת המקדש דליכא אלא ב' דברים ואמר עוד ואפילו תימר בשעת המקדש חלוקין על הלל במה שכורך שלשתן כאחת דב' מינים רבין על אחד ומבטלו אבל מצה ומרור לחוד יכול לכרוך אפילו בזמן המקדש דבב' מינים לא שייך ביטול וכן היה עושה ר"י אפילו בזמן הזה אע"ג דמרור דרבנן כיון דבב' מינים ליכא ביטול. מעתה דברי הרמב"ם ז"ל הם דברי ר' יוחנן דמצה ומרור מותר בכריכה לכ"ע אבל עם פסח אין לכרוך כרבנן דחלוקין על הלל וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דבשמעתין משמע דמצות פשיטא ליה יותר דאין מבטלין מאיסורין ולדברי הרמב"ם ז"ל הוא להיפך דאיסורין אין מבטלין ומצות מבטלות זה את זה:
והנה אם כי כן נראה בדעת הרמב"ם ז"ל ע"פ הירושלמי הנ"ל דבב' מינים לא שייך ביטול ודווקא ג' מינים רבין על אחד ומבטלו מ"מ מדברי הרמב"ם ז"ל גופא לא נראה כן דבפ' ח"י מה' פה"מ כ' הפיגול והנותר כו' שבללן זה בזה אע"פ שריבה מין אחד על חבירו חייב דאין איסורין מבטלין זה את זה אלמא דגם בב' מינים שייך ביטול כל שריבה אחד על חבירו וא"כ אכתי קשה היכי מתיר לכרוך מצה ומרור ואמאי לא חיישינן שמא ירבה אחד על חבירו ויבטלנו וכדאמרינן בפסחים נמי לא ליכרוך אינש מצה ומרור כו' ועדיין צ"ע ובירושלמי התם מסיק להא דר' אלעזר איפכא כשם שאין איסורין מבטלין זא"ז כך אין מצות מבטלות ואין חולק על הלל ע"ש: