אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק ח - כל הזבחים › דף עח:

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ח - כל הזבחים · דף עח:

דף עח.

גמרא ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו כדתנן נתערב הדם ביין רואין אותו פי' היין כאלו הוא מים אלמא אע"ג דהשתא מב"מ הוא ואין חזותו ניכר כיון דאלו היה היין אינו מינו היינו מים היה ניכר מראה הדם גם השתא כשר הוא ה"נ לענין טעמא גבי איסור נימא אף ע"ג דמב"מ הוא וטעם האיסור אינו ניכר נימא רואין כאילו הוא אינו מינו והיה ניכר הטעם השתא נמי לא יבטל ברובא לחוד ומסיק דתנאי היא גבי דלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו דת"ק אמר הולכין אחר הרוב ואם רבו מי המקוה על היין טהור ור"י אומר רואין כאלו הוא יין אדום אם דיהה כו' ואם לאו פסול אע"ג דהשתא אין מראה היין ניכר כיון דאילו היה יין אדום בשיעור הזה היה ניכר ולא היה בטל השתא נמי אינו בטל. ולפ"ז מתני' דס"ל רואין את היין כאלו הוא מים אתיא כר' יהודה דדלי כו' דמשער מין במינו כמין בשא"מ וא"כ לענין טעמא נמי לא בטיל ברובא במב"מ אלא רואין כאילו הוא אינו מינו ומשמע דד"ת הוא וכמש"כ התו' ז"ל בד"ה ונשער וא"כ קשיא הילכתא אהילכתא דקי"ל כסתמא דמתני' דהכא ודס"פ כיסוי הדם דאמרי' רואין כו' וקי"ל נמי בכל דוכתי דמב"מ ברובא בטיל והתוס' ז"ל בד"ה הא דרבי' כ' וצריך לדקדק מ"ש כו' משמע מדבריהם דבאיסור לכ"ע לא אמרינן רואין והוא דלא כמשמעותא דשמעתין דלמאן דמשער מב"מ כמשא"מ בקדשים ובטומאה משער נמי הכי לענין איסור וכקושית הש"ס ונשער כו'. הן אמת דיש לחלק בין אכילת איסור לקדשים וטומאה דבקדשים וטומאה כל שיש בו שיעור כ"כ שהיה ניכר באינו מינו אין לו ביטול אפי' במינו כיון דאיכא שיעור חשוב. אבל לענין אכילת איסור דעיקר הלאו הוא לטעום טעמא דאיסורא אם כן בשאינו מינו טועם טעמא דאיסורא אבל במינו הא לא טעים טעמא דאיסורא דרוב הטעם התירא הוא ועוד היה נראה דלא אמרינן רואין מינו כשאינו מינו אלא לענין מראה דהיה אפשר לומר דבמינו לא יבטל כיון דמראיתו הראשונה עליו להכי אמרי' רואין כשאינו מינו ואם בשאינו מינו היה ניכר מראהו גם במינו לא בטיל. אבל אם בשלא במינו אינו ניכר במינו נמי בטל הוא אבל לענין איסור דבתר טעמא אזלינן לא שייך למימר רואין כיון דלא טעים טעמא דאיסורא וע"כ איסור וקדשים אינן שוין בדינן גם במין שאינו מינו דבאיסור אזלינן בתר טעמא ובקדשים דלאו מידי דאכילה אזלינן בתר חזותא וכן לענין כיסוי אזלינן בתר חזותא וכן לענין מקוואות דכל הני לאו מידי דאכילה הם ולא אזלינן בהו בתר טעמא אלא בתר חזותא. וכ"כ התוס' ז"ל בבכורות דלא אמרי' גבי טומאה טעם כעיקר שם גבי ציר אבל קשה משמעותא דפריך הש"ס ונשער מין במינו כו' אלמא דס"ד דאפי' לענין אכילת איסור נמי אמרינן במב"מ רואין כאילו הוא אינו מינו וכמש"כ רש"י ז"ל ותוס' ז"ל ועלה מסיק תנאי היא כו'. ולמאן דאית ליה רואין גבי טומאה ה"נ אמרי' לענין איסור וקשיא הילכתא אהילכתא ועוד קשה לי דבשמעתין משמע דתנא דמתני' דאית ליה רואין אותו כאילו אינו מינו הוא כר' יהודה דדלי רואין אותו כאלו הוא יין אדום ומאן דאית ליה התם ברוב גם הכא בדם קדשים ס"ל ברובא במינו. והרמב"ם ז"ל פסק הכא דאמרינן רואין כסתמא דמתני' וגבי דלי שיש בו יין כו' פסק דהולכין אחר הרוב בפ"י מה' מקוואות אלא דכת' התם דאין הולכין אחר הרוב אלא בטומאה דרבנן בדלי שתוכו טהור אבל בטומאה דאורייתא אמרי' רואין וכר' יהודה דתנן הכא במתניתין כוותיה והראב"ד ז"ל ז"ל השיג עליו שם דלרבנן אפילו בטומא' דאוריי' אזלינן בתר רובא ולפי סוגיא דשמעתין חיילי' דהרמב"ם ז"ל דפסק כר"י הוא מסתמא דמתניתין דאתיא כר' יהודה וא"כ מה שהקשו התוספת ז"ל לעיל מאי מוכח מדם הפר והשעיר דעולין אין מבטלין זא"ז הא אמרינן רואין כו' לא תיקשי לפי הנ"ל דהא דרבנן לא ס"ל דאמרי' רואין ולר"י דיליף למין במינו שפיר יקשה קושית התוס' ז"ל דלדידיה אמרי' רואין:

אבל כ"ז אינו מיושב אצלי דנימא דהני תרי סתמי דהכא ודכיסוי הדם אתיא כיחידאה כר' יהודה ואמאי לא איתמר הכי בש"ס להדיא ועוד יתבאר בזה בדברי התו' ז"ל בד"ה הא דרבי'. ותו איכא למידק בהא דאמרי' בפ' כיסוי הדם כל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין כו' ומסיק בצללתא דדמא היינו מים שבדם עצמו לאחר שנקרש ואם יש בו מראה אדמומית מכפר רב ירמיה מדופתי אמר וענוש כרת משמע דהכי נמי קאמר כל שיש בו מראה אדמומית ענוש כרת ומסיק והוא דאיכא כזית דם ואי איכא כזית קשה למה ליה מראה אדמומית אפילו ליכא מראה אדמומית חייב על אכילתו משום טעם כעיקר או משום כזית בכא"פ ואי ליכא כזית בכא"פ או דליכא כרת על כזית בכא"פ כי איכא מראה אדמומית מאי הוי הא לענין אכילת איסור לא אזלינן בתר חזותא וכנ"ל וצ"ל דצללתא דדמא שאני וכל שיש בו כזית דם כולו כדם יחשב ועל כזית ממנו ענוש כרת ומהא דפריך התם לשמואל דאמר הכי כל מראה כו' מאי קמ"ל תנינא משמע נמי קצת דליכא מאן דפליג עליה דמתני' דהך סברא דאמרינן רואין דאי איכא מאן דפליג דילמא שמואל הא אתי לאשמועינן דכל מראה אדמומית בין במינו בין בשאינו מינו מכפר וקמ"ל דהלכה כר' יהודה ולא אמרינן מתני' יחידאה היא:

ואיידי דעסיקנא בהלכה זו אבאר הל' אחת בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' תמידין ומוספין הלכה ו' ז' כל ז' ימי החג מנסכין את המים כו' ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא עכ"ל. והוא ממשנה פ' לולב וערבה עירה של מים לתוך של יין או של יין לתוך המים כשר אבל רש"י ז"ל פי' דהחליף הכלים עירה של מים לכלי של יין כו' ע"ש. והרמב"ם ז"ל נראה דלא ניחא ליה לפרש הכי דמאי קמ"ל בזה פשיטא דכשר אם החליף הכלים ע"כ פירש דעירב היין עם המים ביחד אבל קשה לי על דבריו ז"ל חדא דא"כ נעשה היין מזוג ויין מזוג פסול לגבי מזבח ועוד דהש"ס בעי לאוקמי התם להא דעירה של מים כו' כר"י דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה וא"כ תיקשי ליבטיל המים בתוך היין דהוי רובא ג' לוגין ואין לומר משום דעולין אין מבטלין זא"ז הא ר"י לא ס"ל עולין אין מבטלין אלא מב"מ לא בטיל והכא דמין בשאינו מינו הוא יבטלו זא"ז ובעיני יפלא על מפרשי דבריו ז"ל שלא הרגישו בזה אבל לפי סוגיא דשמעתין א"ש קצת דלר"י לענין כפרה לא אזלינן בתר רובא אלא בתר חזותא ואפי' אם היין מרובה ממים עדיין ניכר מראה לובן המים ועדיין אני נבוך בדברי הרמב"ם ז"ל בזה והא אין לומר דניסוך המים והיין דחג התורה אמרה דמותר לנסכן כאחד מאיזה קרא דא"כ נילף מינה בעלמא דליכא ביטול בכפרת המזבח כי היכי דילפינן מדם פר ושעיר לעלמא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וע' בתוס' בפ' ע"פ מש"כ לענין מצות מבטלות זא"ז ודו"ק:

תוס' בד"ה לא רואין כו' כגון שהמים פסולין לזריקה נ"ל דצ"ל כגון שהיין פסול לנסכים דאי כשר למזבח לא היו מבטלין זה את זה דתרווייהו עולין הם. אבל קצת קשה דדם שנתערב עם יין או מים של נסכים לכאורה אין להם תקנה דלאו בחד דוכתא יהיב להו זה בקרנות המזבח וזה בשיתין וצ"ע:

שם תוס' בד"ה הא דרביה כו'. האריכו להקשות על פירש"י ז"ל דרואין דמי רגלים לגירסתו לא מוכח דאתיא כר"י ע"ש עוד כמה קושיות וכ' דגרסינן מי רגלים רואין כאלו הן יין והאי רואין לר"י הוא דשמעינן ליה ופריך ורמינהו אמתני' דאמר אין דם מבטל דם והכא במי חטאת דהוי מין במינו עם מים קאמר דשייך ביטול והביאו לשון התוספתא דתני הכי מי רגלים שנתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים נתערבו במים רואין אותו כאלו הוא יין וכן הביאה הר"ש ז"ל בפ"ד דטהרות אבל בתוספתא לפנינו גרסינן הכי מי רגלים שנתערבו ביין אין רואין אותן כאלו הם מים נתערבו במים רואין אותן כאלו הם מים והוא כגירסת רש"י ז"ל וגירסת התוס' והר"ש ז"ל קשה מאי קאמר ביין רואין כאלו הם מים במים רואין אותו כאלו הם יין דהוי תרתי דסתרי ואם נתערב ביין אמאי רואין כאלו הם מים. בשלמא נתערב במים רואין המי רגלים כאלו הם יין והיה מראיהן ניכר בהאי שיעורא במים ג"כ לא בטילי אבל אם נתערב ביין איזה שיעורא הוא זה בהא דנימא רואין אותו כאלו הוא מים גם מש"כ דורמינהו קאי אמתני' קשה קצת דהעיקר חסר ולא הוזכר כאן דברי ר"י דמתני' והוא דלא כשיטת הש"ס בכל דוכתי:

ועוד הקשו התו' ז"ל אמאי מוקי אביי הא דידיה הא דרבי' לימא דברייתא דס"ל רואין אתיא כרבנן דמתני' דס"ל ג"כ רואין ותי' דלרבנן אפי' במי חטאת לא אמרי' דסגי ברובא אלא הוי לן למימר רואין כאלו הוא יין אדום. אבל לר"י לא שמעינן דאמרינן רואין אלא במין בשאינו מינו אבל מין במינו גמור לא שמעינן ליה ורבנן דמתני' ס"ל אפילו מין במינו גמור כגון נתערב בדם בהמה כו' אמרי' רואין וגם ע"ז קשה לי דא"כ מאי פריך לעיל ועוד תניא ר"י אומר כו' ומאי קושיא דילמא דווקא בכה"ג דהוי מבשא"מ הוא דקאמר ר"י אמרינן רואין אבל לא לשער מין במינו כמין בשא"מ ועוד כי פריך הש"ס ונשער מין במינו כו' מיירי במין במינו גמור כהא דר"ל וא"כ אמאי הביא הך בבא דנתערב ביין כו' עדיפא הוי ליה לאתויי הך בבא דנתערב בדם בהמה כו' דהוי מין במינו גמור קצרו של דבר לא עמדתי על הלכה זו בבירור וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

ושמתי עיוני בדברי הרמב"ם ז"ל וראיתי דרך אחר לי בהך דדלי מלא מי רגלים והטבילו ובדברי התוספתא שהביאו התוס' ז"ל דבהך דדלי כ' בפ"ג מה' מקוואות כגירסת רש"י ז"ל דמי רגלים רואין אותו כאלו הם מים ונטהרו במקוה כמים ובהא דתני בתוספתא דטהרות מילתא אחריתי היא כמה שכתב בפ"ב מה' מטמאי משכב ומושב מי רגלים של זב שנתערבו במים אם בטלו מראיהן הכל טהור נתערב ביין או במי רגלים טהורים רואין אותו כאילו הוא מים עכ"ל וגירסא זו הוא דלא כמש"כ הר"ש ז"ל ודלא כדאיתא בתוספתא לפנינו ונראה מדבריו ז"ל דמי רגלים עם מים אינן שוין במראה להכי אם נתערבו במים הולכין אחר המראה ואם נשתנו מראיהם טהור נתערב ביין או במי רגלים רואין כאלו הם מים ובמי רגלים טהורים ניחא דאתי לאשמועינן דמשערין מב"מ כמין בשאינו מינו אבל נתערב ביין צ"ע אמאי רואין אותן כאלו הם מים ליזול בתר חזותא דידיה דלכאורה מי רגלים ויין ג"כ מין בשאינו מינו הוא אם לא שנאמר דשוין הם בחזותא והכ"מ ז"ל לא העיר בזה. ודרך עיוני בזה יש לי להעיר עוד בדברי הרמב"ם ז"ל אלו לפי מה שמבואר בדבריו ז"ל שם בה' הנ"ל דטומאת מי רגלים של זב הוא ג"כ משום צחצוחי זיבה דאית ביה כמו ש"ז א"כ אמאי לא יבטל אפילו ניכר מראיהן כיון דאין טומאתן מחמת עצמן אלא מפני צחצוחי זיבה ומעט הזיבה הזה וודאי בטל מראיהן. וזה מדרך קושיית המרדכי על עיקר דין זה אמאי לא בטילי צחצוחי זיבה במי רגלים עצמן. ומזה הוציא סברא מחודשת דכל שבא בתערובות מתחילתו לא שייך ביה ביטול כמו שהובא סברא זו בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל אבל אם חזרו ונתערבו במים או בדבר אחר לא יהיה נצרך ביטול אלא למעט הזיבה דפתיכא ביה ונראה מזה דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דש"ז וממי רגלי הזב אין טומאתן טומאת תערובות הזיבה אלא כיון שיש בהן צחצוחי זיבה טימאתן התורה כמו הזיבה עצמה ושפיר הם טמאים מחמת עצמן ובזה לא תיקשי נמי קושיית המרדכי ז"ל וכן יבמה שרקקה דם צחצוחי רוק חשיב כולו כרוק:

וראיתי שם בפרק א' דהמשל"מ ז"ל האריך קצת בזה והקשה שם על המרדכי ז"ל מאי קשיא ליה אי במגע הא ש"ז עצמו מטמא ג"כ במגע ואי במשא הא לא שייך ביטול כדאמרינן בבכורות ולדברי הרמב"ם ז"ל יקשה ממי רגלים אמאי מטמאין במגע וגם במשא דפשיטא ליה דלא שייך ביטול נראה דלאו מילתא דפשיטא היא והיכא דאזלינן בתר חזותא ונשתנו מראיו וודאי דליכא נפקא מינה ואפילו במשא לא מטמא כי היכי דהכא לענין כפרה אע"ג דנותן למזבח בבת אחת מ"מ בטל הוא והיינו משום דכל שנשתנו מראיו בטל שם דם ממנו לגמרי והיינו טעמא דרוק ומי רגלים של זב שנתערבו ונשתנו מראיהן דטהורים ממגע וממשא. וכי מחלקינן בין מגע למשא היינו בביטול ברוב לחוד דבמשא מטמא דעדיין שמו עליו ובמגע לח מטמא ולפ"ז היה נראה דהא דבעינן ברוק ומי רגלים דווקא שנשתנו מראיהן היינו לטהרן מטומאת משא אבל מגע י"ל דברוב לחוד אינו מטמא במגע אם לא שנאמר דבדבר לח שנתערב שייך טומאת מגע אפילו איכא רוב מן הטהור דבכל פורתא שהוא נוגע יש בו מקצת טומאה ובזה יש ליישב קצת מה שהקשו התוס' ז"ל מהא דשליא אינו מטמא במגע משום ביטול ברוב ומש"כ דבמשא ג"כ לא מטמא אינו מובן דבהא טעמא אחרינא איכא משום דהוי טומאה סרוחה כדאיתא בבכורות שם והארכתי שם בזה בחי' ודברים אלו עמוקים הם ורחבים מני ים וצ"ע יותר:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה