קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ו - קדשי קדשים · דף סג:
תוס' בד"ה מה חטאת טעונה צפון עי' בדבריהם באורך מש"כ לקיים נוסחא זו והם ז"ל כ' בעצמם כי הכל דחוק הוא ולא נמצא דבר זה לא במשנה ולא בברייתא וכן מוכח מהא דקאמר לעיל סד"א מנחה טעונה צפון כו' ופריך מה לכולהו שכן מיני דמים ואי מנחת חוטא טעונה צפון הא איצטריך דלא נילף כולהו מנחות ממנחת חוטא ובלא"ה נוסחא זו נפלאה היא ועל גירסת הר"ח ז"ל מה חטאת כו' אף מנחה טעונה יסוד ומינה ילפינן דהגשה במערבית דרומית ע"ש וגם ע"ז קשה א"כ הרי מצינו בקרא דמנחת חוטא טעונה הגשה דאל"ה יסוד למה לי ובמנחות שם דף כ' יליף הגשה דמנחת חוטא מריבויא דאת המנחה ועיקר הגשה במנחת נדבה כתיב: ומה שא' שם דמנחה איקרי חטאת עי' רש"י ז"ל שם שכ' דכל המנחות קרוים חטאת קדש כו' כחטאת ואשם ומש"כ מנלן דמקשינן לשירים לקשינהו לתחילת דמים ג"כ אינו מובן דא"כ הקישא למה לי בלא"ה ה"א דאין מנחה טעונה יסוד גם מה שכ' דשאר מנחות ילפינן בגילוי מילתא בעלמא ולא בגז"ש כ"ז לא הבנתי דהא לפני ה' לא כתיב אלא בכל מנחות ומנחת חוטא אתי מריבויא דאת המנחה וא"כ ממילא דילפינן דלפני ה' הוא במערב וודאי דבכל המנחות הדין כן וגירסת ר"ת ז"ל ג"כ צ"ע דלעיל ילפינן ימין מקרא אחרינא וכן הקשה בצ"ק ז"ל ויותר נראה גירסת רש"י ז"ל מה חטאת פסולה שלא לשמה דהכי איתא בריש מנחות ור"ש נמי קאמר הכי מנחות חוטא הרי הוא כחטאת לפיכך שלא לשמה פסולה אע"ג דדרשא זו אסמכתא בעלמא היא וכמש"כ התוס' ז"ל שם במנחות מ"מ הכי איתמרא:
שם גמרא מאי קאמר ה"ק מלקה בכ"מ כשירה מיצה דמה בכ"מ כשירה דמיצוי לא מעכב כלל ובלבד שיתן כו' היינו עיקר הזאה יהיה כתיקון ופירש"י ז"ל דלא ניחא ליה לפרש הזה בכ"מ כשירה היינו אם חזר והזה אח"כ למטה דהזה דמה משמע כל דמה אלא ע"כ האי ובלבד כו' היינו שנתן ראשונה למטה והזה כמצותה ואם אח"כ מיצה דמה בכ"מ כשירה דמיצוי לא מעכב והרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מעה"ק כ' ואם הזה בכל מקום כשירה והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש ועי' לח"מ ז"ל שעמד ע"ז ע"ש והנה לפי שיטתו דמיצוי חטאת העוף מעכב ליתא להאי דינא דמיצה בכ"מ כשירה דהא ברייתא לא אמרה הכי אלא משום דס"ל דמיצוי לא מעכב אבל אם מיצוי מעכב אמאי בכ"מ כשירה ועי' תוס' מנחות ד' ג' ולהכי לא כתב הרמב"ם ז"ל להאי דינא אבל בהאי דינא דהזה בכ"מ כשירה אם חזר ונתן למטה הדין אמת לכ"ע ומש"כ הלח"מ ז"ל דהזאה צריך עכ"פ כולה למטה אינו מוכרח ורש"י ז"ל לא כ' אלא דהזה דמה משמע כל דמה אבל לא שיהיה צריך דווקא כל דמה ואי קשיא לי הא קשיא לי אם הזה תחילה בכ"מ אמאי כשירה אפילו הזה אח"כ למטה מדם הנפש הא קיי"ל שלא במקומו כמקומו דמי ונתכפרו בעלים ואסור באכילה ולא מהני מה שהזה אח"כ למטה מדם הנפש ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה דכשירה לגמרי ואם נאמר דמש"כ והוא שיתן למטה מדם הנפש היינו בראשונה ג"כ קשה מש"כ ואם הזה מ"מ כשירה הא מיצוי מעכב וצ"ל דמיצה דמה ג"כ אח"כ על היסוד אלא דאחר שהזה למטה מדם הנפש מעט הזה ג"כ למעלה משום זה לא מיפסיל וחוזר וממצה דמה במקומה וכשירה ודו"ק: