קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ו - קדשי קדשים · דף סג.
תוס' בד"ה כל כבשי כו' הקשו ממזבח הנחושת היכי עשו לו כבש ובאמת יפלא כי לא מצינו בתורה דבר מענין הכבש וכל כלי המזבח נאמרו ומטלטלין היו והכל היה מנחושת וכבש לא קאמר ואטו בכל עת חנייתן עשו כבש מחדש וגם ממה עשו כי מאבנים לא נמצא רמז בכל כלי המשכן ובתורה נאמר מצות הכבש אחר מצות מזבח אבנים כמש"נ ואם מזבח אבנים כו' ולא תעלה במעלות על מזבחי והדבר נפלא עד יגלו כלי המשכן:
שם רש"י בד"ה ממקום שרגלי הזר כו' וקס"ד השתא לאסור בין האולם קאתי שאין זר נכנס לשם עכ"ל וי"ל היכי ס"ד לאסור בין האולם אתי הא תנן סתמא דנקמצות בכ"מ בעזרה משמע אפילו בין האולם למזבח אינו אלא מדרבנן וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה סד"א אף מנחה טעונה צפון ע"ש ומי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן ולא פי' כפשוטו דאהיכל פריך הא אין רגלי הזר עומדות שם. ואולי ס"ל כדברי הרמב"ם ז"ל בהני עשר מעלות דפ"ק דכלים דס"ל דהני מעלות מה"ת הם ואפילו כהן בע"מ אסור ליכנס בין האולם ולמזבח וכש"כ זר ומשמעתין וודאי משמע דאין זה אלא מדרבנן וכנ"ל:
והתוס' בד"ה שכן מצינו כו' הקשו ל"ל האי טעמא לפירש"י לעיל דהא דאין שוחטין בהיכל הוא משום דלאו אורח ארעא א"כ הכא בקמיצה ממילא תתכשר גם בהיכל ע"ש ובאמת לא הבנתי פירש"י ז"ל דהא בשמעתין אמרינן בשלמים דשחיטתן בהיכל כשר שלא יהיה טפל חמור מן העיקר וכדמסקינן דעבודה אדם עובד במקום רבו ואי לאו אורח ארעא לא אמרינן לא יהא טפל כו' כדמסיק באכילה ועוד דלא מסתבר דשחיטת שלמים כשר בהיכל ולא אמרינן לאו אורח ארעא ושחיטת קדשי קדשים יפסול משום דלאו אורח ארעא אלא נראה ברור דבקדשי קדשים דבעינן צפון דווקא היכל לאו בכלל זה לא מיבעיא למ"ד דצפון לא הוי אלא כנגד המזבח דפשיטא דמיפסיל בהיכל אלא אפילו למ"ד דכל הצפון כשר מ"מ בעינן על ירך המזבח צפונה אבל לא בהיכל והכי משמע נמי במכילתא פ' יתרו והובא בילקוט שם דפליגי תנאי אי קדשי קדשים ששחטן על המזבח כשירים ואיכא תנא התם דפוסל משום דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם בשר ודם אין אבל שחיטה לא ובעי למילף התם מסברא כי היכי דמזבח הפנימי אע"ג דכשר לכפרה פסול לשחיטה ה"ה מזבח החיצון ע"ש ואי פסול היכל הוא משום דלאו אורח ארעא א"כ היכי קאמר יוכיח ממזבח הפנימי על מזבח החיצון שאני התם דלאו אורח ארעא אלא וודאי הפסול משום דלא הוי צפון ושפיר קאמר יוכיח ממזבח הפנימי דאתה בא להכשיר שחיטה על המזבח אע"ג דלאו בצפון הוא מק"ו דחזי לכפרה ע"ש הרי מזבח הפנימי דג"כ כשר לכפרה ואפ"ה אינו כשר לשחיטה וע"ש במכילתא דקאמר בטעמא דרבי יוסי בר"י מחציו ולצפון כצפון כו' משום דמקיים ב' מקראות וזבחת עליו עולותיך כו' וקרא דועשית עולותיך הבשר והדם ולא שחיטה על חציו לצפון וזבחת עליו ועל חציו השני הבשר ודם אין אבל זביחה לא ע"ש:
שם גמרא מנין שאם הקיפו עו"ג שהכהנים נכנסים לשם ואוכלין כו' נראה דעיקר קרא אתי דיכולין לכתחילה ליכנס שם ולאכול דס"ד דאסור דאין אדם אוכל במקום רבו קמ"ל אבל לדיעבד לא איצטריך קרא ומסברא אם אכלו בהיכל אכלו ויצאו ידי אכילת מצוה דמהיכא תיתי למימר דלא יצאו כיון דקדשים כשירים אכלו וא"ש בזה דיש לדקדק מאי פריך באכילה נימא לא יהא טפל כו' הא משמע דהך סברא לא מהני אלא בדיעבד וכדאמר שלמים ששחטן כשירים וא"כ איצטריך קרא דבקדש הקדשים דאפילו לכתחילה נכנסין ואוכלין ולפי הנ"ל א"ש דבאכילה לא איצטריך אלא דיכול ליכנס לכתחילה ושפיר שמעינן מסברא דלא יהא טפל חמור כו' אלא דא"כ הוי מצי לשנויי הכי השתא התם בשחיטה אינו מכשיר אלא דיעבד והכא באכילה מתיר אפילו לכתחילה ואיצטריך קרא דבקדש תאכלנו היינו אפילו לכתחילה ע"כ נראה דהא דנקט לשון דיעבד שלמים ששחטן היינו משום דלכתחילה אסור ליכנס להיכל ביאה ריקנית אבל בכה"ג דהקיפו עו"ג כו' ה"נ מותר ליכנס להיכל ולשחוט כמו באכילה ועי' רש"י במנחות ד' ח' שמפרש דהמקשן ס"ד דקרא דבקדש הקדשים אתי לאשמעינן דאין הקדשים נפסלין בכניסתן להיכל וע"ז פריך למה לי קרא ולא יהא טפל חמור מן העיקר ומשני הכי השתא כו' פי' לזה דאין הקדשים נפסלין וודאי לא צריך קרא וכי איצטריך קרא למישרי אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו ע"ש והרמב"ם ז"ל בפיו"ד מה' מעה"ק כ' ואם נאכלו בהיכל נאכלו עכ"ל ולא כתב הא דנכנסין לכתחילה ואוכלין דזה הוא עיקר רבותא ועי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שכ' להדיא דבשעת הדחק שוחטין לכתחילה קדשים קלים בהיכל וזה כמש"כ: