קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ד - בית שמאי · דף מז.
גמרא מנין למתעסק בקדשים כו' גם בזה כתבתי לעיל בריש מכילתין מה שיש לדקדק בזה:
שם גמרא אמר אביי ר"א בר"י כו' ורשב"א אמרו דבר אחד ומסיק דרשב"א מודה לכולהו דהשתא בשבת אמרינן כו' ויש לדקדק הא בפ' המצניע אמרינן בתלמיד שאמר לו רבו כו' אי אצנעי' רביה חייב התלמיד עליו אפילו לרבנן ע"ש בד' התוס' ז"ל אלמא דטעמא משום דחשיב ליה לרביה גם התלמיד חייב וה"נ לרשב"א כיון דחשיב לאדם אחד חייב המוציא ומה ענין לזה מחשב וזה עובד ועוד דהא מקרא ילפינן דבעלים מחשבין והקריב המקריב אבל מסברא מחשבת בעלים לאו מחשבה כיון דלא עביד עבודה ורשב"א ע"כ מסברא קאמר הכי כל דחשיב לאחד בעולם כל אדם חייב עליו ועי' בירושלמי פ' המצניע דמוקי לטעמיה דר"א בר"ש בסתם והוציא ע"ד ראשון ע"ש ויש להסתפק למ"ד דהבעלים מפגלין על מי חל האזהרה אי על הבעלים או על כהן העובד די"ל דבעלים בכלל המקריב לא יחשב אבל הכהן העובד אינו מוזהר כיון דאינו מחשב כלל או י"ל דהכהן מוזהר שלא לשחוט במחשבת בעלים והבעלים אינן מוזהרים כיון דלא עבדי עבודה ונהי דלענין פיגול הוי לאו שאין בו מעשה נפ"מ לענין שחיטה לעבודה גלולים ובעלים חישבו אי חייב השוחט משום שוחט לעבודת גלולים אי לא וצ"ע ועי' סוף טבול יום דאמר ר' יוסי ג"כ כהאי לישנא דמתניתין ע"ש ואין הלכה כמותו שם ועי' בתוי"ט ובתוספתא שם:
הדרן עלך בית שמאי פרק רביעי