קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ד - בית שמאי · דף מו:
גמרא סד"א הואיל ואמר ר"ש כל שאינו על מזבח החיצון כו' יש לדקדק הא כבר מרבינן לעיל מאשר הם מקדישים לי דאפילו דבר שאין לו מתירין אע"ג דפיגול אין בהם מ"מ חייבים משום טומאה ומהיכא תיתי למימר דפנימיות אימעיט נמי מטומאה מדפיגול אין בהם וי"ל כיון דפנימיות יש להם מתירין ואפ"ה אימעיט מפיגול ה"א דקיל נמי לענין נותר וטומאה וק"ל:
שם גמרא אבל בטומאת הגוף ד"ה אינו לוקה כו'. והקשו התוס' ז"ל מהא דאמר ר"י לעיל ג' כריתות כו' ואחת לדברים שאינן נאכלים. וכן במשנה במעילה תנן גבי לבונה נותר וטמא ופיגול ט"ס הוא ע"ש במשנה ובאמת קושיות גדולות הם ופשטי' דמתניתין דילן ג"כ משמע דבטומאת הגוף מיירי. ועוד דמחייבי רבנן משום נותר גם בדברים שאין חייבים משום פיגול ואי ת"ק מיירי דווקא בדברים הנאכלים א"כ מנלן דת"ק פליג אדר"ש כלל בדברים שאינן נאכלין ואי לאו דמיסתפינא הייתי אומר דבל"ק צ"ל מחלוקת בטוה"נ דבהא חייב ת"ק כדכ' אחת לדברים שאינן נאכלין אבל טומאת בשר ד"ה אינו לוקה וא"א כמחלוקת כו' מ"ט כיון דקרינן וטומאתו עליו קרינן בי' והבשר אשר יגע כו' ולהאי לישנא קיל לי' טומאת בשר מטומאת הגוף ולאידך לישנא חמיר לי' טומאת בשר דלל"ק בטומאת הגוף כתיב כרת לדברים שאינן נאכלים וח"א דלא מחייב ת"ק אלא בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר מודה דפטור דדרשא דוהבשר לרבות ס"ל דאינה אלא לפוסלה בעלמא וא"א כמחלוקת כו' כיון דקרינן בי' וטומאתו עליו כו' ולאידך לישנא הוי איפכא דבטומאת בשר גם ר"ש מודה מדרשא דוהבשר וח"א כמחלוקת כו' כיון דלא קרינן בי' וטומאתו עליו והוא ע"ד תרי לישנא דאביי ורבא לעיל (ד' לד) ע"ש דלאביי חמירא לי' טומאת בשר ולרבא חמורא לי' טומאת הגוף וסלקא שמעתא הכא דת"ק מחייב בין בטומאת הגוף בין בטומאת עצמן אפילו דברים שאין נאכלין. וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה דבתרתי פליגי. וכן מבואר בתוספתא דר"ש פוטר בדברים שאין נאכלים משום נותר וטמא משמע דת"ק מחייב משום נותר וטמא וקצת יש לדקדק למה פטרינן לעיל מן העצמות וגידים אם אכלן (לא) משום פיגול (ולא) משום נותר וטמא כיון דלכתחילה קריבין ע"ג המזבח ליכשר להו חיבת הקודש וליחייב גם אם אין ראוין לאכילה וי"ל דעצמות וגידים לא חשיבי כ"כ ואם ירדו לא יעלו ע"כ לא מהני בהו חיבת הקודש לאכשורי לאכילה וכבר הבאתי לעיל (דף ל"ד דברי פי' המשניות להרמב"ם ז"ל דנראה משם דבעצים ליכא למ"ד דחייב על אכילתן אלא לענין להקריבן בטומאה הוא דהוזכר עצים ודבריו ז"ל נפלאים דאמאי ליפטר אם הקריבן בטומאה ומאי איכפת לן לענין הקרבה אי חזי לאכילה אי לא ובחיבורו סוף פ' ח"י מה' פה"מ נראה דפי' עצים נמי לענין אכילה וכמו שיבואר וכל הנ"ל כתבתי לישב קושיות התוס' ז"ל מכל הני דוכתי דמבואר דרבנן מחייבי משום נותר וטמא בעצים וקטורת ולבונה:
אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאינו חייב בעצים ולבונה וקטורת משום פיגול ונותר וטמא ופיגול כדי נסבא דבלא"ה לית בהו פיגול דהם עצמן מתיר וכי איצטריך לי' משום נותר טמא ועי' כ"מ ז"ל מש"כ שם ועי' משנל"מ ז"ל שם. ונראה דפסק כר"ש דאין לומר דפסק כהאי לישנא דמחלוקת בטומאת בשר דהא מבואר בדבריו ז"ל דחיבת הקודש לאו דאורייתא וכמו שדקדק התו"יט. וכבר כתבתי לעיל בזה בד' ל"ד וא"כ מ"ט דפסק כר"ש בהא ועוד לדידי' כרת השלישי למה דהא לחטאות הפנימיות לא איצטריך דאפילו פגול נמי איכא בהו אם פיגל בדבר הנעשה בחוץ וי"ל דמהא גופא דאמרינן בפסחים דהא דדרשינן גבי טומאת בשר והבשר כו' לרבות עצים ולבונה הוא מעלה בעלמא מש"ה פסק נמי כר"ש בטומאת הגוף דכל היכא דקרינן והבשר כו' קרינן בי' וטומאתו עליו וכל היכא דלא קרינן בי' והבשר כו' לא קרינן בי' וטומאתו עליו והכי אמר רבא להדיא בפסחים (דף ע"ט) לענין פסח הבא בטומאה ע"ש אע"ג דהתם לא פסק כוותי' דרבא ע"ש היינו משום דמ"מ מוטב שיאכל בטומאת בשר ולא בטומאת הגוף אבל היכא דלא קרינן כלל והבשר אשר יגע כו' לא קרינן בי' וטומאתו כו' כיון דחיבת הקודש לא מכשר לאוכל א"כ היכא אשכחן דליחייב בדבר שאין ראוי לאכילה וכבר כתבתי לעיל מה שנראה מד' הרמב"ם ז"ל בפ' ח"י מה' פסה"מ דלקי אם אכל לבונה שנטמאה ועדיין צ"ע ובת"כ איתא דהא דפטר ר"ש בדברים שאין נאכלים לא מסברא הוא דפטר אלא מכלל ופרט הוא דפטר מה שלמים נאכל אף כל הנאכלים למעוטי דברים שאין נאכלים:
שם גמרא מתיב רבה כו' עי' בריש מכילתין מ"ש בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה: