אור ברסלב
קרן אורה על הוריות פרק שני › דף ח ע"ב

קרן אורה על הוריות· רבי יצחק מינקובסקי

פרק שני · דף ח ע"ב

דף ח ע"א

משנה אין חייבין על עשה ול"ת שבמקדש כו' נראה דבמשנה זו בא לפרש הא דתנן לעיל אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, והא דבעינן זדונו כרת ילפינן לה מגז"ש דעלי', או מדאיתקש לעבודת כוכבים, והא דבעינן נמי שיהיה ביחיד על שגגתו חטאת קבועה בא למעט טומאת מקדש וקדשיו, דאע"פ שחייבין על זדונו כרת מ"מ ציבור פטורין. והיינו דתנן במתני' אין חייבין כו'. ובעי הגמ' מנה"מ, והיינו משום דלא ילפינן לעיל מהקיש' דתורה אחת או מגז"ש דעלי' אלא לענין חומר האיסור, שיהיה זדונו כרת. וכיון דבטומאת מקדש נמי זדונו כרת מנ"ל דאין הצבור חייבין וכן מיבעי ליה אהא דתנא אין מביאין אשם תלוי, מנ"ל דאין חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וקאמר הש"ס (אמר אשם בחטאת ונאמר ואשם בצבור ובאשם תלוי) [נאמר ואשם בחטאות ובאשם תלוי ונאמר ואשמו בציבור]. מה ואשם דיחיד בחטאת קבועה. אף ואשמו בצבור בחטאת קבועה, ומה צבור בחטאת קבועה אף אשם תלוי בחטאת קבועה. ונראה דאשם תלוי לאו (בצבור) [מצבור] גמר לה, דהא מצי למילף שפיר מיחיד דכתיב ביה ואשם. אלא ה"פ, ומה צבור בקבועה, היינו דבמה שאנו למידין דצבור בקבועה בהאי לימודא גופא אנו למידין אשם תלוי דבקבועה. ומלשון רש"י ז"ל לא משמע כן. ונראה כמ"ש, וכמו שיתבאר. ופריך אי הכי קרבן עולה ויורד נמי, הא כתיב (ואשם) [והיה כי יאשם] משמע דבעי למימר שיתחייבו על כל אלו שהן בעולה ויורד, כמו שמיעת קול וביטוי שפתים, וצריך לומר דפרכא זו לא קאי אלא לאשם תלוי. אבל אציבור לא מצי למיפרך הכי, דהא כבר ילפינן מהיקשא דתורה אחת דאין צבור חייבין אלא על דבר שזדונו כרת. ושמיעת קול וביטוי שפתים אין בזדונן כרת. ומש"ה פרש"י ז"ל דהאי פרכא קאי על אשם תלוי. ומסיק דיליף ואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה מואשם ומצות ה'. ופרש"י כשיטתו דאשם תלוי ילפינן מצבור, ולא ידעתי למה פי' כן, דבהדיא אמרי' בזבחים פרק איזהו מקומן (מ"ח ע"א) ובכריתות (כ"ב ע"ב) דילפינן אשם תלוי מחטאת חלב, ושם איתא דעיקר הלימוד הוא מגז"ש דמצות מצות.

ובאמת צריך להבין למה לי' להש"ס הכא למימר כל הני, דהאי גז"ש דמצות מצות פשוטה היא, וכדילפינן לעיל (ע"א) נשיא מצות מצות מצבור לענין דבר שזדונו כרת. וי"ל דלא ניחא ליה להש"ס למימר דציבור ילפינן מיחיד בגז"ש דמצות מצות דדוקא בקבועה, משום דיחיד גופא מציבור ילפינן לענין דבר שזדונו כרת. ומשום הכי קאמר דיליף מואשם. אבל לענין אשם תלוי באמת סגי בגז"ש דמצות לחוד. אלא דאכתי גם ציבור הוי מצי למילף בגז"ש דמצות מצות, דאין גז"ש למחצה, ועוד נילף מהיקשא דואם נפש, וילמד עליון מתחתון דבקבועה, ובירושלמי (פ"ב ה"ה) נמי קאמר דילפינן מצות מצות. ולענין דבר שזדונו כרת אי בעינן באשם תלוי פליגי בזה ר"ע ורבנן (כריתות כ"ב ע"ב) ולר"ע לא בעינן דבר שזדונו כרת לענין אשם תלוי ומחייב נמי אספק מעילות אשם תלוי. וע' מהרש"א ז"ל שהקשה למה ליה למילף מצבור לאשם תלוי ולמ"ש ניחא. ומש"כ דדבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בגז"ש. הלך בזה אחר דברי התוס' (ע"א ד"ה ילמד) והדבר תמוה. כמבואר לעיל בהגה"ה בדברי התוס' ז"ל:

שם משנה אין חייבין על שמיעת הקול כו' והנשיא כיוצא בהן. ע' פרש"י ז"ל דלהכי הדר תני אין חייבין אף על גב דכבר שמעינן לה ממתני' דלעיל, משום דבעי אפלוגי ריה"ג ור"ע. ונראה דהיא גופא אתי לאשמועי' דאין חייבין ב"ד ומשיח על שמיעת הקול. וקמ"ל דמשיח אינו חייב גם בקרבן עולה ויורד. דנהי דשמעינן מהא דלעיל דאין מביאין פר. אבל קרבן עולה ויורד לא שמעינן דמשיח פטור, דהא דנאמר מעם הארץ פרט למשיח היינו לפוטרו מחטאת קבועה. אבל מעולה ויורד לא שמעינן, קמ"ל במתני' דגם מעולה ויורד פטור, אלא דלמאי דמפרש בגמ' לעולא טעמיה דריה"ג מקרא דוהיה כי יאשם לאחת מאלה, משמע דריה"ג לא פטר אלא הנשיא, משום דליתא בשמיעת הקול. אבל משוח משמע דחייב בעולה ויורד, וכן משמע קצת מדלא הזכיר ריה"ג משיח כלל, ולמאי דמפרש הש"ס טעמיה דריה"ג מלא תגיע ידו, דמזה נלמד לפטור גם משוח, צ"ל הא דלא הזכיר משוח משום דבכללא דרישא הוא בהא דקתני אין חייבין, דלא צריכא אלא לאשמועינן דמשוח פטור גם מעולה ויורד. וע' בירושלמי במתניתין (פ"ב ה"ו) משמע קצת דריה"ג לא פליג אלא אנשיא, דקאמר התם טעמא מקרא דאם לא תשיג ידו, פרט לנשיא שאינו בדלות, התיבון והרי משיח שאינו בדלות כצ"ל, משמע דפריך להאי טעמא אמאי לא אמר ריה"ג דמשיח נמי פטור מכולן. ופריך עוד על האי טעמא א"כ לא יטמא הנשיא בצרעת, מפני שאינו בדלות. ומייתי נמי התם טעמ' דעול' וקרא דכי יאשם לאחת מאלה, כל שמתחייב בכולן. ופריך עליה אלא מעתה אשה לא תתחייב על ביאת מקדש מפני שאינה חייבת בכולן, דאשה אינה מעידה. והיה נראה לישב קושיות אלו דלא ממעטינן מקרא דכי יאשם או מקרא דלא תגיע ידו אלא נשיא ומשוח, משום דמצינו בכל הקרבנות דחלוקי' המה משאר העם. ולהכי כיון דשמעינן מקרא דכי יאשם או מקרא דלא תגיע ידו דהפרשה לא איירי בהם תו לא מצינן למילף אותם לחיובא משאר העם, כיון דחלוקים המה בשאר קרבנות. אבל לענין אשה שפיר ילפינן לענין טומאת מקדש ולביטוי שפתים מאיש לחיובא, דהשוה הכתוב אשה לאיש, דלא איכפת לן במה שאינה בשמיעת הקול. וכן לענין קרבן צרעת דאין באים לכפרה, אלא לאישתרויי בקדשים, בזה שוה נשיא ומשוח לכל ישראל. ושפיר נוהג בהן כל דין צרעת כמו בכל ישראל. ומש"ה לא הוזכרו הנך פירכי בש"ס דילן. עוד נראה לומר דבאשה אשכחן קרבן שבועת העדות. כגון להעיד באשה שזינתה אחר סתירה, דאשה נאמנת להעיד ע"ז. כדאמרינן בשבועות (ל"ב ע"א) הכל מודים בעד טומאה דחייב. אלא דלפ"ז גם בנשיא מצינו שבועת העדות בכה"ג, לפי מה שכתבו התוס' בסנהדרין (י"ח ע"ב ד"ה מעיד) ובשבועות (ל' ע"ב ד"ה אבל) דלמילתא דאיסור' גם הנשיא מחויב להעיד. ועדות טומאה הוי מילת' דאיסור'. וע' בהל' מלכים פ"ג שנסתפק בזה הכ"מ לדעת הרמב"ם ז"ל אי נשיא ואפי' כה"ג מחויב להעיד במילת' דאיסור', ולקמן יתבאר עוד מזה:

תוכן העניינים

קרן אורה על הוריות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה