קרן אורה על ברכות· רבי יצחק מינקובסקי
ק"ש דאורייתא או דרבנן · טו
ועוד נשוב לראשית דבר, לכאורה איכא סייעתא לדברי תר"י והשאג"א מהא דאיתא בירושלמי ריש מכילתין ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא או לא נשמיענה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוא דהוי ביה"ש אלמא דחוזר וקורא וא"כ תיקשי מברייתא לשמואל דאמר ק"ש דרבנן ואינו חוזר וקורא אלא ש"מ כשיטת תר"י והשאג"א דעכ"פ מחוייב לקרות איזה פרשה בזמן שכיבה וקימה דוקא וא"כ שפיר קאמר דהקורא קודם לכן לא יצא דלאו זמן שכיבה היא. אבל לפי האמת אין מכאן ראיה דלכאורה קשה היאך פשיט מהא דהקורא קודם לכן לא יצא דבספק חוזר וקורא דילמא היינו טעמא דהקורא קודם לכן לא יצא דלאו זמן שכיבה היא קודם צאה"כ כנ"ל. אלא ע"כ צ"ל דכל הני זמנים דאיתא בש"ס קודם צה"כ או לאחריו כולם משום סייג הם ומה"ת עיקר הזמן הוא תחילת הלילה ונהי דבש"ס דילן לא משמע כן מהא דר"מ אומר משעה שהכהנים טובלין אף דהוי קודם שקיעה ולא שייך משום סייג בזה מ"מ בשיטת הירושלמי ודאי כן הוא כי אני רואה דשיטת הירושלמי הוא דעיקר ק"ש נתקנה לקיים מצות והגית וחכמים קבעו לה זמן זה בבוקר ובערב כדי שלא יעברו על המצוה דת"ת אשר חיובה ביום ובלילה ונמצא כי עיקר המצוה הזאת מה"ת וזמנה מדרבנן ע"כ קמיבעי' ליה בזה אם חוזר וקורא מספק ופשיט שפיר מהא דהקורא קודם לכן לא יצא כיון דאין הדבר תלוי בשכיבה וקימה אלא ביום ובלילה א"כ אם בה"ש לילה היא ודאי יוצא בזה אלא ש"מ דבספק חוזר וקורא ובזה א"ש דברהמ"ז פשיטא ליה דחוזר וקורא ובק"ש מיבעיא ליה משום דזמנה דרבנן היא ואסמכוהו אקרא דבשכבך ובקומך ופשיט ליה דבספק חוזר וקורא דהא עכ"פ עיקר המצוה מה"ת היא אבל ק"ש מצד עצמה וזמנה הכל מדרבנן היא כדי שלא יעברו על המצוה דת"ת. ולא הבינותי מה שכתבו התוס' לפרש ד' הירושלמי משאז"ל למה קורין אותה בבהכ"נ כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה היינו שהיו רגילין לקרוא את שמע קודם תפלתם ואמאי לא נימא דהיו קורין את שמע וברכותיה ויצאו ידי הברכות כיון דביה"ש ספק הוא אבל בק"ש לא יצאו ולא אמרוהו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת. דהא האי ברייתא הקורא כו' למה כו' לא איירי רק בזמן ביה"ש מדפשיט ליה מהאי ברייתא דבספק חוזר וקורא: